על גסיסת חופש הביטוי בישראל

חופש הביטוי מוגבל כאן לקונצנזוס בלבד. חוסר הסובלנות בשפל. באווירה כזו, אפילו שתיקה נחשבת חצי בגידה.

 

כבר אסור להביע דעה על שיר/אלבום/זמר כי תיחשב גזען אם לזמר קוראים אייל/דודו/משה ובמקרה לא אהבת את החארטה החדשה שלו.

 

כבר לא כדאי להזכיר את הערכים שלמדת כשאתה שירתת בצבא. כי היום לא המפקדים מפקדים אלא הרבנים מכתיבים.

 

הס מלהתלונן על אלה שאינם משרתים/לומדים/עובדים או על אלה שרק מתפללים. עוד יותר רע ומר יהיה גורלך אם תהין להסתלבט על משתתפות ״מצעד השרמוטות״.

 

אוי לך אם תגיד מילה טובה על אובמה או מילה רעה על פוטין.

מומלץ להעריץ את אדלסון ולתעב את מוזס. מותר לצפות באראל סגל בערוץ 20 אבל לא בחינוכית.

 

רצוי לצדד באי חופש עתונות, בשיגור דחפורים להרוס את בית המשפט העליון ובהגבלת חופש ההפגנה למתנחלים בלבד.

 

מצד שני, חסר לך אם אינך סובל הומואים, אם שמנות לא עושות לך את זה, אם אתה רוצה את הבייגלעך שלך לאוו דווקא שטוחים ואת הגלידה עם הרבה קצפת.

 

שלא להזכיר אם בא לך שהביצים שלך לא יהיו ביצי חופש ושעל ההמבורגר העסיסי שלך תונח פרוסה נדיבה של גבינה צהובה.

וזו רק ההתחלה.

היזהר לך להתענג על סטייק עסיסי בנוכחות הצמחונים/טבעונים ושאר הנודניקים אוכלי החסה.

 

אם חלילה תביע דעה בזכות העדפת משפחה גרעינית מקובלת של אימא-אבא-ילדים – אתה אבוד. האידיוטים של תוכניות הבוקר ברדיו האזורי יאכלו לך את הראש.

 

אם תתהלך עם כיפה על הראש מחצית האוכלוסיה תלעג לך מאחורי הגב. אם במקום הכיפה תחבוש שטריימל – אתה בדיחה של כולם.

 

הגיעו הדברים לידי כך שאפילו אם יש לך אייפון של אפל האנדרואיסטים ישנאו אותך. והאייפוניסטים, לעומת זאת, יזלזלו בקמצנים של המסתובבים עם LG.

 

הטרנד ההגיוני החדש נראה כך:
״עשה עצמך טאמבל. תתנהג כאחד שלא מבין בשום תחום ומתעניין רק באיפה משיגים ג׳ינס קרעים בזול״.

 

ימים קשים.

 

רמי יצהר, עניין מרכזי