פיאסקו ושמו עופר עיני: כי הכישלון אינו רק של אלישע לוי

הניצחון 0-1 בליכטנשטיין משער של טיבי הושג במשחק כל כך חלש ומאכזב עד שהביקורת על אלישע לוי מתעצמת ובצדק. האיש כשל באופן מחפיר. אילו נועצו באלונה ברקת בלי נוכחות מצלמות ומיקרופונים לא היו ממנים אותו מלכתחילה.

 

מאידך, הניצחון הקליל של ספרד 0-3 הבטיח את העפלתה למונדיאל והמשחק ביום שני אינו אלא משחק אימון לא נחשב ובלתי מחייב בטדי עבור האורחים שאולי יניב הפתעה לקינוח הקמפיין הכושל והמביך הזה במוקדמות גביע העולם.

 

אלישע לוי כשל בענק. ישראל הפסידה בהנהגתו בכל משחקי הבית חוץ מליכטנשטיין. הנבחרת של לוי הפגינה כלום ושום דבר לאורך כל הדרך. העניין היחיד שלוי הצטיין בו הוא ההסתכסבות המיותרת עם יותר מדי שחקנים. מקצועית המצב חמור אפילו יותר: לא פחות מ-37 שחקנים לבשו את המדים הלאומיים בקמפיין אחד שבו חוץ מכמה דקות פה ושם לא ראינו ולו משחק ראוי אחד לצפייה.

 

אם מצרפים לפיאסקו הזה את ההפסד האומלל של נבחרת הנוער לקוסובו במוקדמות אליפות אירופה מצטיירת התמונה העגומה הבאה:

בתקופת עופר עיני כיושב ראש ההתאחדות לכדורגל, הידרדר הכדורגל הייצוגי של ישראל לשפל מדהים וחסר תקדים. עשרות שנות השתייכות ליבשת האירופית והתמונה עלובה. ישראל כשלה באופן מחפיר דווקא כשמספר הנציגות שיכולות להעפיל מכל בית הוגדל.

 

עופר עיני הובא מההסתדרות אחרי ההפקרות הכספית ושאר ירקות מוזרים של הלוזון מפתח תקוה. המהלך היה נכון. היה הכרח להביא מישהו מבחוץ שינקה את הלכלוך שדבק במוסד העבש. אלא שבהנהגתו העלובה של עופר עיני הודגשה חוסר המקצועיות, הריחוק מהענף ואובדן מוחלט של הבנה מה צריך לעשות ובעיקר מה לא לעשות.

 

עיני אמור להודיע בקרוב אם ירוץ לקדנציה שניה. אם תשובתו תהיה חיובית, מן הראוי לא לאפשר לו זאת בקלפי. וכן. תחליפו גם את הדובר. הוא אשם בכישלון של עיני יותר מכל טיפוס אחר שמסתובב במסדרונות ההתאחדות לכדורגל מבלי להבין בתחום. כי דווקא היכולות שלו לחולל ספין מתוחכם מכל כישלון העניקה לבוס הכושל חיסיון לתבוסותיו האישיות.

 

דובר ערמומי בעל יכולת ביטוי טובה לא יוכל לעולם להעניק הגנה של ממש לתוצאות עלובות, בעיקר לא בתחום שבו מה שמדבר יותר מכל הן הספרות המתנוססות בזמן אמת על לוח התוצאות הענק בכל מגרש שבו הופיעה הנבחרת. ואלה היו מבישות כמו הקדנציה של עופר עיני.

 

רמי יצהר, עניין מרכזי