רמי יצהר מדווח: כך מנסה נתניהו להכשיל גדעון סער

בימים האחרונים הודיעו שני שרים על כוונתם להתמודד על תפקיד יושב ראש הליכוד ומימלא על תפקיד ראש הממשלה. מדובר בישראל כץ ובגלעד ארדן. בעבר לא העזו השניים להתהדר פומבית במזימותיהם הפוליטיות ״אם וכאשר נתניהו יפנה את מקומו״, בעיקר לא כשנתניהו שב ומצהיר שבכוונתו להישאר ראש ממשלה לנצח פחות או יותר.

 

מה קרה הפעם? מרד? ממש לא.

 

בעבר היה קופד ראשו של כל מי שהעז לחלום על התפקיד. ביבי בעל הפרנואידיות הפוליטית המובנית הרג כל יוזמה כזו בעודה באיבה. הפעם לא רק שהתאפשר להם לשחרר הצהרת מועמדות אלא שהיוזמה העקיפה הגיעה למרבה ההפתעה מביבי עצמו.

 

והסיבה מרתקת: נתניהו רואה בעיניים כלות את התגברות הפופולריות שלך גדעון סער. בכמה סקרים שפורסמו ובאחרים שנערכים עבורו אחת לשבוע בחשאי, הוא מקבל נתונים שמדאיגים אותו מאוד בדבר התבססותו של סער כמועמד מוביל ואפילו אימתני. סער הופך בהדרגה המנהיג החלופי של הליכוד ושל הימין. כמי שפרש הוא משוחרר מאימת סילוק מצד נתניהו ויכול לפעול ללא ליאות לביסוס מעמדו.

 

צריך לציין את חריצותו של סער, את נחישותו ואת ההשקעה הגדולה שלו בפעילות שטח אינטנסיבית. עכשיו כבר אין ספק: גדעון סער מהווה איום אמיתי על נתניהו. לא כץ או ארדן הם האיום להחליפו. מה עושים? מייצרים אלטרנטיבה לכאורה לסער בתחרות על המנהיגות שנתניהו עדיין משוכנע שתהיה שלו לנצח.

 

עם זאת, פראנואיד נשאר פראנואיד. ואם יתברר לביבי שמי משני שריו לא רק מכרסם בפופולריות של גדעון סער אלא גם בשלו עצמו: גורלם ייחרץ. הם ייזרקו לפח האשפה הפוליטי אליו הושלכו בוגי וסילבן, מרידור וקצב ורבים וטובים אחרים שמחוץ לפוליטיקה וסוחבים בבטנם טינה עזה לאיש הזה, נתניהו ולזו שקובעת הכל.

 

רמי יצהר, עניין מרכזי