עופר עיני הולך הביתה והכדורגל הישראלי לא מפסיד דבר

עופר עיני לא תרם דבר לכדורגל הישראלי בארבע השנים שבהן כיהן כיושב ראש ההתאחדות. בתקופתו דווקא נשרה ישראל למקום הכי גרוע שלה בדירוג העולמי ואלישע לוי נשלח הביתה ובצדק בתום קדנצייה כושלת אחת.

 

עיני הולך הביתה מבלי למנות מאמן לאומי חדש. אחרי הכל המשחק הרשמי הבא יהיה רק בחודש ספטמבר נגד אלבניה בגביע האומות כך שבאמת שום דבר לא בוער לשלם שכר לאחר שממילא לא עושה שום דבר.

 

היושב ראש הולך הביתה ועתה מתנהל מאחורי הקלעים המאבק בין האינטרסנטים על הירושה. האינטרסנטים הם בעיקר בעלי הון, בעלי קבוצות וסוכנים. וכן, גם העולם התחתון השולט בהימורים לא חוקיים ובלא מעט כרטיסי שחקן. החבורה הזו של האינטרסנטים החובבנים ממילא הרסו את הכדורגל הישראלי מן היסוד ועתיד טוב ממילא אינו נראה לעין כך שהיושב ראש הבא ממילא לא יוכל לעשות הרבה.

 

הבעיה הגדולה ביותר של הכדורגל הישראלי הוא היעדר כישרונות במרחב היהודי. הכדורגל הישראלי יכול להיות ניזון מצעירים ערבים מוכשרים, כאלה שגם מוכנים לתת עבודה קשה, נחישות, צייתנות והבנת המקצוע הקרוי כדורגל. אבל הבעיה היא שהקהל היהודי אינו מעוניין בכוכבים ערבים.

 

לא רק בבית"ר לא יכול לשחק ערבי. גם בחלק ניכר מן המועדונים הבכירים האחרים ערבים יכולים במקרה הטוב להיות שואבי מים ופועלים שחורים אבל לא כוכבים. עובדה. סבע אפילו לא בנבחרת. מכבי לא יכולה לקלוט ערבים אחרי הניסיון המר הקודם ובהדרגה מחלחלת תחושה זו גם למועדונים אחרים.

 

ליושב ראש הבא צפויה בעיה אמיתית ולשם כך יהיה עליו להתעלות, להביא מאמן זר בעל תפיסת עולם לוחמנית והגנתית כדי לבנות נבחרת חדשה מן היסוד. ישראל זקוקה לחבורה שיודעת לשחק גם מול נבחרות גרועות ממנה מבלי לספוג גולים שטותיים. לשם כך יש לחולל מהפיכה רצינית, כזו שהכוחות הנוכחיים הסובבים את הכדורגל שלנו אינם מסוגלים לבצע מסיבות מגוונות.

 

עניין מרכזי