לוסי אהריש פרצה בבכי כשנודע לה שהיא יורדת מהמסך

צופית גרנט כינתה את המהלך המתבקש מבחינת הערוץ המאוחד: ״חרא של החלטה״. לא מפתיעה ההצהרה מפי אחת שפעם שתתה פיפי מול המצלמות. היא יודעת. האיחוד בין רשת לערוץ 10 מייצר טרגדיות אישיות. זה היה צפויֿ. אנשי תקשורת חיים את תהילת הפרסום, העבודה הציבורית, ההופעה על המסך. כשהם נדחקים הצידה, לא חשוב מאיזו סיבה, רבים מתקשים להשלים עם המצב ולעיתים מתרחשות טרגדיות.

 

דוגמאות קיצוניות: דודו טופז, יגאל בשן ורבים אחרים שסולקו ממרכז הבמה ומתקשים להשלים עם המציאות. הבעיה היא שאנשי תקשורת מסויימים נוטים מתפתים להאמין שהם באמת מרכז החיים בעיקר אם משך תקופה מסויימת הם באמת היו כוכבים גדולים. וכך התגלגלנו בזמן האחרון לניפויי הכוכבים כתוצאה מאיחוד שני הערוצים.

 

זה החל בירון לונדון ועכשיו זו לוסי אהריש.היא זכתה לתהילה ציבורית ולפרסום נרחב בשל נישואיה ליהודי. אבל צריך לומר את האמת: תוכניתה ברשת זכתה לרייטינג בלתי מספק. היא פחות ניצפית ממתחריה באותה שעה בערוצים האחרים וההחלטה להיפרד ממנה היא בהחלט עניינית ולא אישית.

 

זה כמובן לא נעים לקרוא שכשנודע לה היא פרצה בבכי וכי כינתה ״ביזיון״ את העבדה שההודעה נמסרה על מפי בכיר ברשת ולא על ידי המנכ״ל עצמו. במקביל קפצו על העגלה שונאות הגברים שטענתן העיקרית היא שבמקום אהריש יגיש את התוכנית בשעה 5 יעקב אילון. שומו שמיים: גבר על המסך.

 

תקשורת, כמו תיאטרון, כמו פוליטיקה, כמו צבא וכמו כל ג׳וב בכיר אחר הוא מקצוע אכזרי לפעמים. כשאתה בכיר וידוע מגיע הרגע להבין שזהו. נגמר החלק הזה בחיים וצריך לדעת ללכת הלאה באומץ ובכייף. אז לוסי לא להיה ברקיע היהלומים של הערוץ המשותף. אז מה? תמצאי לך משהו אחר ותפסיקי ליילל בעיקר כי זה לא יוכיל ורק יזיק לך אישית.

 

עניין מרכזי