״תמיד יריתי, שדדתי וגנבתי״ -אברג׳יל מגולל את התרבות העבריינית

עדות אישית יוצאת דופן של אחד מבכירי הפשע המאורגן בישראל ראויה להתייחסות במנותק מהיותו פושע מסוכן שמודה כי הוא וגניבות, חיי עבריינות, ירי, חיסולים ומוות הם חלק מחיו מגיל צעיר. יצחק אברג׳יל העיד בבית המשפט בפרשה המייחסת לו מעשים חמורים. אם יורשע, יישב בכלא שנים רבות. בכתב האישום מיוחסות לאברג׳יל עבירות של מעורבות בארבעה מעשי רצח שהיו בעולם התחתון ועמידה בראש ארגון פשיעה. בתיק נאשמים רבים ומספר עדי מדינה.

 

אברג׳יל, כמו רבים מהעבריינים נוטים להשתמש בשירות חינם או המוזל של המדינה הקרוי סניגוריה ציבורית. עורך דינו, שמשון וייס מהסנגוריה הציבורית, אמר טרם עדות לקוחו: “קיימת הדמות והמותג. אנחנו לא נאמר שהוא מאמא תרזה שגדלה במנזר. הוא עבריין, שכבר מגיל צעיר שמו המפוקפק הלך לפניו ונקשר לאירועים פליליים מהרגע שהוא זוכר את עצמו. שמו נקשר בהרבה מקרים, בין אם קשור באמת או לאו. גרסתו תהיה סדורה ותינתן תשובה לכל האישומים. נציג תזה חלופית לאותם ראיות וחומר חקירה בתיק. נצביע על שקרים גסים שנתנו עדי המדינה בעדויותיהם. כששומעים את זה כל העדות מתהפכת”.

 

יצחק אברג׳יל העיד וגולל את סיפורו האישי כפי שהוא רואה אותו:

“אני בן זקונים לעשרה אחים. גדלנו בשכונת רסקו בלוד. כשנולדתי אחי ז”ל היה בבית סוהר, במוסדות. תמיד היה מחסור, תמיד הייתי רעב. שכונה עם המון ילדים. אמא הייתה שולחת אותי למכולת לקנות גבינה ולחם והייתי גונב אוכל, או גונב לאחי פה כסף. ילד שחסר לו כל הזמן. בגיל 6 הייתי רזה, היו נותנים לי להחביא אקדחים וחשיש. היינו מחביאים בבניין אקדחים. הייתי מסמן עיגול על האקדח של יעקב, כדי שלא אתבלבל של מי האקדח”.

 

“בגיל שבע שמונה אימא הייתה עובדת שלוש עבודות ניקיונות, שוטפת כלים באולם, חוזרת באחת בלילה. היינו צריכים להסתדר בעצמנו. אבא שלי היה שותה. כל האחים דאגו אחד לשני, כולם עניים, אוכלים ביחד, גונבים ביחד. לוד זו העיר היחידה שהיה בה עוצר מבחינת יהודים. לא קנו לי בגדים והתחלתי לחטוף תיקים למבוגרות. הייתי מתחלק עם הח’ברה. גנבנו כל היום. בקיץ היינו הולכים לבריכה לגנוב תיקים נכנסו עם קאטר בגדר והמדריך שם אמר לי ‘יצחק אל תבוא עם קאטר, אתה יכול להיכנס'”.

.

. “בגיל 10-11, לא נתנו לאחד מאחי להיכנס לדיסקוטק קליפסו ברמלה, הוא היה מסטול אז הוא ירה צרור יריות עם M-16, וזרק את הנשק מתחת לשיכון בבית. אחותי שיחקה מטקות עם השכנה. נכנס הכדור לפיר מתחת לשיכון והיא צעקה ‘יש רובה’. אמרו לה ‘תתקשרי למשטרה’. שמעתי את זה, נכנסתי מאחורה, זחלתי, לקחתי את ה-M-16, שמתי בפינה, חפרתי והחבאתי אותו. כשבאתי לצאת ראיתי הרבה רגליים, אלה היו שוטרים וסיפרתי להם שברחה לי היונה.

“הם אמרו לי ‘תסתלק מכאן’. בערב סיפרתי לאחי. הוא אמר לי ‘לך תחביא את הנשק שוב’. קפצתי מהחלון, הזזתי את ה-M-16. שוטר ראה אותי, לקח אותי לניידת וזהו. כולם בשכונה התחילו לקלל את הניידת, נחקרתי עד 12 בלילה. סיפרתי שברחה לי היונה ועכבר אכל אותה. רציתי להגיד את האמת, אבל היו הורגים אותי בבית. כשהשתחררתי אחי נתן לי כסף”.

.

“בגיל 12 היה עסק של פריצות לבתים. דופקים. מי שלא עונה פותחים את התריס. בלילה, כשישנים, יש פריצות אחרות. גדלנו, אין אוטו שרואים בו תיק ולא פורצים אותו. אדף נוסף רצה שאעבוד איתו, היינו צריכים כסף. אחי פתח תחנה והייתי עוזר לו למכור חומר. יש הירואין רץ שנקרא קוק פרסי. הייתי פורץ בלילה וגם מסייע בחבילות. הייתה פריצת לילה, איתי היה נרקומן. שמעתי מאנשים מתעוררים ואמרתי ‘תברח תברח’. ירדתי במהירות במרזב והוא קיבל כדור בריאה מבעל הדירה”.

.

“התחלתי לירות באנשים, כל הזמן הייתי מתעסק באקדחים. בגיל 14 בערך, היה אדם שלא רצה להכניס אותי לדיסקוטק. יריתי בו עם 9 מ”מ, באדם נוסף יריתי בבית קפה בגיל 15. היה אחד שיריתי בו בגיל 14, יריתי בהרבה אנשים. בגיל 14 ראיתי שכל מה שאני גונב לא מספיק לי, ההוצאות גדלו, אז פתחתי תחנת סמים משלי ואמרתי שיהיה לי יותר קל. ואז עוד תחנה בגיל 15. פתחתי תחנה בחיפה בגיל 15 וחצי וגם תחנה באילת. השם יצחק אברג’יל נעשה מוכר. התחלתי לייבא סמים בגיל 15 וחצי. בארץ הייתי קונה ב-150-180 דולר, בהולנד עלה לי 35-33 דולר, אז התחלתי לייבא מהולנד. בגיל 15 וחצי קניתי את הבית של אחי מאיר”.

.

“יותר מאוחר בגיל 17 היה איזשהו בחור שהיו לו זונות ליד הבית שלי. אמרתי לו ‘תעיף אותן מכאן’. הוא אמר לי ‘יצחק, אתה מחזיק מעצמך יותר מדי’. אמרתי לו שאני אגיע למקום שהוא אפילו לא חושב בכלל ושיעיף את הזונות. אחרי שבוע היו דפיקות בדלת. אמרתי לחבר שלי שילך לראות מי זה. ראיתי את הבחור ואחרי שעתיים הרגתי אותו. לא אגיד שרצחתי אותו כשמדובר באדם שבא לרצוח אותך וזורק רימון”.

.

“הגעתי לכלא באר שבע, בגל 18 שמו אותי עם אחי יעקב. הייתי ילד היפראקטיבי ואסיר בעייתי, כל דבר מתערב, נודניק. בין אריות אתה לא יכול להתנהג כמו כבש. אתה יכול להיות סנג’ר אחד שמכין קפה ותה או נער ליווי כל חייך או אריה. אתה מקבל כבוד אבל בבית סוהר אין דבר כזה ‘אח של’. אתה מתמודד עם עצמך. אחרי חודשיים דקרתי את קצין הביטחון. צרה. שמו אותי בצינוק. בהתחלה בא לי המנהל טוויזר, הגיע ממג”ב. עם כל הכבוד, בא בביטחון כזה כאילו אתה ג’וק והם משהו. נכון אני אסיר, אבל אני תוצר לוואי של כל השליטים שהיו במדינת ישראל- כל השגיאות שלהם זה אנחנו. הוא אמר ‘תיקחו לו את כל הסיגריות’, אז אמרתי לו ‘כולנו נחתוך את הידיים’. וכל הצעירים בכלא עשו לעצמם חתכים בידיים״.

 

העדות של אברג׳יל בבית המשפט מרתקת ומשקפת במידה רבה את חיי העבריינות של ילדים הגדלים בסביבה נחשלת שבה תרבו הפשיעה היא דרך חיים. אברג׳יל מסר עדות אמיצה אך ספק אם יש בה כדי לעורר חמלה של ממש שתרחיק אותו משנים רבות נוספות מאחורי הסורגים.

 

עניין מרכזי