דוקו אביב מרתק בסינימטק חיפה

מיטב סרטי פסטיבל דוקאביב מלווים בשיחות עם היוצרים, סדרת מפגשים עם יוצרי הסאטירה הגדולים בישראל יחד עם עורכי עיתון “הארץ” ,  ופסטיבל הקולנוע הגאה עם הקרנות ואירועים מיוחדים

 

 

“קולנוע דוקאביב”: שיתוף פעולה חדש בין סינמטק חיפה לפסטיבל דוקאביב:

 

פסטיבל דוקאביב אמנם ננעל בשבוע שעבר, אך בסינמטק חיפה ממשיכים את החגיגה ויציגו במהלך חודש יוני את מיטב סרטי הפסטיבל. במסגרת זו יוקרנו מקבץ סרטים בינלאומיים נבחרים – “באסטר הגדול”,  “חסד מופלא: אריתה פרנקלין”, “אקוורלה” “לצלם את המאפיה”  ובנוסף שמונה סרטים ישראליים אשר כולם ילוו במפגשים עם היוצרים ו/או גיבורי הסרטים : “היה היה ילד” – זוכה פרס חבר השופטים ופרס חביב הקהל, “האחות של מוסוליני” – זוכה פרס סרט הביכורים ופרס הצילום, “אין אריות בתל אביב” – זוכה פרס התחקיר, “האברך מחיזבאללה”, “ביחד לבד”, “החבר דב”, “גולדה”  ו-“לבנטינית” – סרט נוסף מסדרת המופת “העברים”. בחודשי הקיץ ימשיך סינמטק חיפה בתכנית זו ויקרין סרטים נוספים בליווי שיח עם היוצרים. קולנוע בינלאומי וישראלי, הסרטים הזוכים, ומפגשים עם היוצרים ועם גיבורי הסרטים.

 

תפקידה העכשווי של הסאטירה– שיתוף פעולה של הסינמטק עם עיתון “הארץ”:

שלושה מפגשים, של מיטב כותבי הסאטירה הטלוויזיונית/קולנועית בארץ –מולי שגב ודוד ליפשיץ (“ארץ נהדרת”), נטלי מרכוס ואסף בייזר (“היהודים באים”), אבי כהן (“גב האומה”, “החרצופים”)  עם כתבי ועורכי עיתון “הארץ” והקהל, לצורך שיח על תפקידה העכשווי של הסאטירה. במפגשים אלו יידונו בין היתר השאלות- האם הסאטירה בכלל אפקטיבית היום? האם היא מאוזנת, או צריכה להיות מאוזנת?  האם הצחוק רק מדגדג או יכול גם לדקור כשצריך?

בכל מפגש, מעבר לדיון במסגרת הפאנל, יוקרנו קטעים מתוכניות שחברי הפאנל השתפו בהן, יחד עם קטעים שלא שודרו בטלוויזיה ושיח סביב השאלה מדוע לא שודרו? (צונזרו? נדחו? לא הובנו?).  בסיום הפאנל יוקרן סרט אשר משקף את רוח דברי הפאנל.

 

חודש הגאווה בישראל-פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק:

במהלך חודש יוני יוקרנו בסינמטק מיטב סרטי פסטיבל הקולנוע הגאה בשילוב אירועים ומפגשים מיוחדים.

 

 

תכנית האירועים:

 

קולנוע דוקאביב

 

2.6 18:30 רפפורט | 3.6 20:15 רפפורט-  “באסטר הגדול”

את הגאונות של באסטר קיטון ניתן לראות בכל סצנה מסרטיו, וסצנות נפלאות כאלה משובצות בנדיבות רבה בסרטו של הבמאי פיטר בוגדנוביץ’, המסכם את חייו ויצירתו. קיטון – שחקן, קומיקאי, תסריטאי ובמאי מחונן – הוא מן הכוכבים הבודדים של הקולנוע האילם שלא נשכחו בחלוף השנים. להיפך – מל ברוקס, קוונטין טרנטינו, ורנר הרצוג, דיק ואן דייק וכוכבים רבים של הדורות הבאים ראו בו מקור השראה ומספרים כיצד השפיע ועיצב את תפיסתם הקולנועית. קיטון צמח במשפחה של בדרנים, ומילדות למד להשתמש בגופו לצרכים קומיים, גם במחיר חבלות ועצמות שבורות. הסרט עוקב אחר חייו דרך אנקדוטות מצחיקות ונוגעות ללב, הממפות אגב כך את תולדות הקומדיה האמריקאית.

 

4.6 18:30 סינמטק – “האברך מהחיזבאללה”  לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאי איתמר חן

 

איברהים יאסין נולד בכפר קטן בלבנון, ונועד ללכת בדרכו של אביו ולהיות איש אדמה ורועה צאן, אבל החיים זימנו לו גורל אחר. כשעלילת חייו מסתבכת ומתהפכת עליו, הוא מתקשה לשאת בעול ומבקש את מותו. אך בדיוק כשנדמה שכאן מסתיים הסיפור, מתחיל סיפור חדש שנשמע כמו עלילת מתח בדיונית, הממקמת את יאסין במרכזן של פעולות חשאיות, מהנועזות והמסוכנות שביצעה ישראל בשנות השמונים והתשעים בלבנון. כששוב רועדת הקרקע מתחת לרגליו, הוא נאלץ להתחיל הכל מחדש. הסרט משרטט דיוקן אינטימי של מי שתלאות חייו, יד המקרה והבחירה, הביאו אותו להיות לאחד מבכירי הסוכנים והמרגלים שהפעילה ישראל בעולם.

 

5.6 20:15 רפפורט “חסד מופלא: אריתה פרנקלין”

 

את אלבומה “חסד מופלא” הקליטה אריתה פרנקלין ביומיים. הסרט שתיעד את ההקלטה בכנסייה בקליפורניה חיכה 46 שנה ומוקרן עתה לראשונה. האגדה אומרת כי סידני פולק, הבמאי, שכח להשתמש בקלאפר, הלוח המסייע לסנכרון שבין התמונה לקול, ולכן לא הצליח לערוך אז את החומר המצולם. זה, כנראה, לא כל הסיפור. פרנקלין, שמאחוריה היו 31 (!) להיטים בצמרות המצעדים בארה”ב, התנגדה להפצת הסרט, ורק אחרי מותה העניקה אחייניתה את האישור המיוחל. התוצאה מסעירה וסוחפת, כצפוי מזמרת הגוספל הגדולה של כל הזמנים. פרנקלין מהפנטת ממש, וכמוה המקהלה הנהדרת של הכומר ג’יימס קליבלנד. די להביט בפני הנוכחים בכנסייה כדי להבין מה הפך את האלבום הזה ללהיט ענק.

 

 

6.6 18:30 סינמטק – “גולדה”  לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאי אודי ניר

 

חודשים ספורים לפני מותה העניקה גולדה מאיר ראיון לטלוויזיה הישראלית. בתום צילומי הריאיון המשיך צוות האולפן להקליט, ותיעד שיחה אישית וכנה שמעולם לא שודרה. כשהיא מדליקה סיגריה אחרי סיגריה, דיברה גולדה בפתיחות על האירועים שעיצבו את כהונתה כראש ממשלה – מלחמת ההתשה, מחאת הפנתרים השחורים, ימי הכיבוש הראשונים ומלחמת יום הכיפורים. בקטעי ארכיון נדירים ובעדויות של תומכיה ומתנגדיה, מגולל הסרט את סיפור כהונתה של האישה הראשונה והיחידה שהנהיגה את ישראל ובוחן כיצד הפכה מ”אם האומה” ל”אם כל חטאת”.

 

 

12.6, 17:30, אולם רפפורט – “היה היה ילד” לאחר הסרט תתקיים שיחה עם הבמאי אורי לוי וגיבורי הסרט

 

רון, ילד מלא תבונה וקסם, מתמודד עם שיתוק מוחין שמגביל את התנועה שלו יותר ויותר. וכאילו לא די בכך, רון גדל לצד שני אחים כשאחד מהם הוא אחיו התאום הזהה שמסוגל לרוץ ולשחק כדורגל. הוריו האוהבים עושים מאמצים כבירים לדאוג לצרכיו, לשמור על הלכידות המשפחתית, לגדל שלושה ילדים שמחים בחלקם, למרות הפערים הגדולים ביניהם. הסרט מלווה את ההתמודדות היומיומית של רון ומשפחתו לצד השיתוק ואת הנסיעה של רון עם הוריו לארצות הברית, שם הוא עובר ניתוח מורכב שימנע הידרדרות במצבו. בכל אלה נחשפים הגישות השונות לחיים והמתחים הבלתי נמנעים שמלווים הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, וכן תעצומות הנפש שאנשים מגייסים בהתמודדות עם גורלם.

 

13.6 18:30 סינמטק – “לבנטינית” לאחר הקרנה תתקיים שיחה עם הבמאי רפאל בלולו

 

היא חיה בקהיר, פריז וניו יורק, אבל נפטרה בבית אבות בגבעתיים. היא הייתה נערצת ויפהפייה, אבל מעטים הכירו אותה בחייה ועוד פחות לאחר מותה. היא הייתה הראשונה לכתוב על לבנטיניות ועל זהות מזרחית, כפי שאיש לא כתב, ורק מעט מכתביה תורגם. הבמאי רפאל בלולו יוצא למסע בישראל ובצרפת בעקבותיה של ההוגה והסופרת הלבנטינית ז’קלין כהנוב. באמצעות מפגש עם חברותיה הקשישות ואינטלקטואלים מובילים בשיח המזרחי בישראל, הוא משרטט לא רק את דיוקנה של היוצרת המרשימה הזו, אלא גם עוקב ומגלה מה קרה ללבנטיניות הישראלית כאופציה תרבותית של כבוד וגאווה. הסרט ה-14 במיזם “העברים”.

 

16.6 18:30 סינמטק – “אין אריות בתל אביב” לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאי דוקי דרור

 

הרב מרדכי שורנשטיין הגיע לנמל תל אביב ב-1935 עם קוף אחד, ציפורים נדירות וחלום – לפתוח גן חיות בארץ ישראל. הוא פתח חנות חיות בשנקין, ונהג לטייל עם שני גורי אריות ברחובות העיר. מאוחר יותר הקצתה לו העירייה שטח בפרדס העיר, היום כיכר רבין, והוא מונה למנהל גן החיות. בד בבד עם הצלחתו של הגן, היו כאלה שרצו להיפרע ממנו. לאחר שהלינו את שכרו, הרב הרעב לקח מקופאית הגן 3 לירות על חשבון משכורתו. הוא הורחק מגן החיות, מחוסר כל וערירי. זהו משל על תל אביב – עיר של חולמים שהפכה לעיר של עסקנים, ואחר כך לעיר של נדל”ניסטים.

 

21.6 18:30 סינמטק – 28.6 16:00 רפפורט “לצלם את המאפיה”

 

עדשת המצלמה של לטיציה בטאליה היא ששפכה אור ראשון על מעשי הרצח האכזריים של המאפיה הסיציליאנית. צלמת העיתונות הראשונה והנועזת תיעדה את הקוזה נוסטרה בצילומי שחור-לבן וסיפרה לעולם את האמת על הערך האפסי של חיי האדם, רציחות פולחניות ושליטה מוחלטת בכלכלה ובחברה באמצעות איום מתמיד. בטאליה, עקרת בית שמאסה בדיכוי האישי בנישואיה, התגרשה ופנתה כמעט במקרה לצילום (“עד אז לא הייתי בן אדם”), המשיכה את המלחמה במאפיה גם בקריירה פוליטית, וניהלה אורח חיים לא שגרתי, שכלל בין השאר שורה של מאהבים צעירים. חייה ועבודתה שלובים בקטעים של סרטים קלאסיים, בסרט שנדמה לעתים כמו מותחן מצמרר, אף שהוא אמיתי לגמרי.

 

22.6 18:30 סינמטק – 25.6 17:00 רפפורט – “אקוורלה”

 

הם חמקמקים, משנים צורה במפתיע, לרגע רגועים ואחריו סוערים בעוצמה הרסנית. המים מככבים בסרטו החדש של הבמאי הרוסי המוערך ויקטור קוסקובקי – ומסעו בעולם, בעקבות הצורה והכוח האדיר של המים, כופה על הצופים חוויה גופנית מתמשכת ומטלטלת. קוסקובסקי הוא קולנוען-משורר וכשהוא מצלם קרחונים בסיביר או בגרינלנד, סכרים שקרסו בקליפורניה, גשמי סופה בפלורידה או מפלי ענק בוונצואלה, המצלמה שלו מכריחה אותנו לעצור את הנשימה. היא מטילה אותנו בזוויות צילום נדירות ומרהיבות אל עומק המים, מציפה אותנו ברוגע על פני הים, מסחררת ומאיימת בתוך מטחי גשם עזים ומשליכה אותנו בזרימה גועשת אל מעבר למצוקים. ונדמה שאנחנו בעולם זר, רב הוד וכמעט ריק מאדם.

 

23.6 18:30 סינמטק – “החבר דב” לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאי ברק הימן ועם גיבור הסרט, ד”ר דב חנין

 

קומוניסט. עוכר ישראל. אשכנזי פריבילג.

במשך 13 שנות כהונתו בכנסת, נדמה שהכל כבר נאמר על דב חנין.

הבמאי ברק הימן התלווה במשך תקופה ארוכה לפרלמנטר המצטיין – שחוקק מעל 100 חוקים לטובת האזרח וזכה בתואר אביר איכות השלטון – ויצר סרט שמבקש לגעת בפצעים החשופים של ישראל בת זמננו: החל בפינוי של תושבי גבעת עמל, דרך ועדת הכספים בכנסת וכלה באירוע האלים באום אל-חיראן.

“החבר דב” הוא דיוקן מפתיע ומעורר מחשבה של פוליטיקאי מזן נדיר, אשר מתעקש לא להרים ידיים ולא לאבד תקווה גם כשהמציאות הישראלית המורכבת טופחת שוב ושוב על פניו.

 

26.6 18:30 סינמטק – “ביחד לבד” לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאית מיה טיברמן

 

רוית מקדישה את כל זמנה החופשי לחיבוק תינוקות נטושים. ללא חום ומגע התינוקות העזובים אינם מתפתחים, ואף עלולים שלא לשרוד. היא תמיד קיוותה לילד משלה אך החיים רצו אחרת. ללא זוגיות וילדים, היא חשה צורך להרעיף אהבה על כל מי שהיא יכולה. היא מבשלת מדי יום ארוחות למאות נזקקים וחסרי בית וגורמת להם להרגיש שיש להם לאן לחזור.

לקראת גיל חמישים, כאשר שגרת חייה נקטעת בפתאומיות, רוית מוצאת את עצמה נטושה. היא מבינה שלא רק תינוקות זקוקים לחיבוק כדי לשרוד ויוצאת לחפש אחריו.

 

30.6 18:30 סינמטק – “האחות של מוסוליני”  לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאית ג’ונה סולימאן ועם המפיקה לורא סמארה חוא

 

היאם ג׳רג׳ורה (85), עקרת בית למופת ואם מסורה, יוצאת למסע של מפגשים בלתי צפויים עם עברה, תוך פלרטוט הולך ומתעצם עם המוות. המסע מוביל את היאם לחפש אור בעולם אותו היא כל כך מתעבת.

 

 

 

מפגשים בנושא תפקידה העכשווי של הסאטירה:

 

11.6 : סאטירה חברתית – עם מולי שגב מ”ארץ נהדרת” וניב הדס מ “הארץ”

לצחוק על פוליטיקאים זה קל, אבל האם אנחנו יודעים גם לצחוק על עצמנו כאשר הסאטירה שמה מראה מול הפרצוף הלעיתים מכוער שלנו? ארץ נהדרת כאן היא אולי הנועזת והאמיצה מכולם, אבל לפעמים נדמה שגם היא מחטיאה את מטרותיה.  “סדרת המערכונים על הפילוסים”  ששמה ללעג את הישראלי המכוער והוולגרי, אבל יש מי שיגיד שדווקא הפכה אותם לגיבורים ונתנה להתנהגות שלהם לגיטימציה. “הטורטלים הנובו-רישים” האם הם מושא ללעג או לקנאה? ועוד לפני כן – המערכונים בארץ נהדרת על  הפועלים הרומנים – האם הם עוררו אצלנו אמפטיה לפועלים הזרים, או רק גיחכו אותם? האם אנחנו מבינים את הבדיחה גם שהיא עלינו?

לאחר הפאנל יוקרן הסרט –“המפיקים” של מל ברוקס.

 

19.6 :מהשטעטל למעצמה גרעינית- סאטירה יהודית – עם נטלי מרכוס ואסף בייזר מ”היהודים באים” ושני ליטמן מ”הארץ”

לוי אשכול, ראש הממשל המנוח הרבה להשתמש בביטוי “שמשון הנעבעך”. ההומור היהודי שדומה שהחל מעמדת האומללות היהודית הסובלת תמיד מעוני, מנדודים, חשופה לפוגרומים ושיגעונות הפריץ המקומי, כמו עשתה עלייה לארץ, ומתקשה לפעמים לקבל הפיכתה למעצמה גרעינית. בעיני עצמנו אנחנו עדיין תמיד האומללים, הזקנים והמסכנים המבקשים” כדברי החמישייה הקאמרית”  “טו סמולר זה השפלה” – אנחנו תמיד חושבים איך לקבל הנחה ועזרה מהגויים, או איך לעבוד  עליהם, איך לשלוף תמיד את “השואה” כקלף מנצח בסיום כל ויכוח…

ננסה להתחקות על דרכו של הסאטירה היהודית, שורשיה והשפעותיה, ובאיזו דרך היא עדיין רלוונטית בישראל.

לאחר הפאנל יוקרן הסרט- “המוסד” של אלון גור אריה.

 

24.6 : הסאטירה הפוליטית – עם אבי כהן מ-“גב האומה” ו-“חרצופים”, דוד ליפשיץ “ארץ נהדרת” ואריאנה מלמד מ”הארץ” –

אולי הנושא המתבקש ביותר. במיוחד על רקע הבחירות שעברנו.  “גב  האומה” ו”ארץ נהדרת” פתחו את ערבי השידור של הערוצים המרכזיים ביום הבחירות. אנחנו אוהבים לצחוק על הפוליטיקאים שלנו, אבל האם הסאטירה עדיין עוקצת? האם היא אפקטיבית? ואולי בכלל הסאטירה קובעת מציאות והחליפה את מהדורות החדשות כמקור המידע העיקרי של הציבור? אולי הן אפילו מקור גיבוש הדעות העיקרי שלנו?  מספרים ש”החרצופים” הרגו את דן מרידור, נפתלי בנט מאשים את “ארץ נהדרת” בכישלונו. איך יוצרי הסדרות האלו מתמודדים עם השאלות האלו  בעידן של FAKE NEWS.

לאחר הפאנל יוקרן הסרט- “late night” – עם אמה תומפסון.