תושבי עוטף עזה ביקשו סיוע בתרבות וקיבלו איומי מלחמה

הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, בראשות ח”כ אבי דיכטר (הליכוד) קיימה היום (חמישי) דיון בקיבוץ סעד בעוטף עזה, נוכח המציאות הביטחונית בדרום, ובמטרה לשמוע על המציאות הביטחונית והאזרחית בעוטף מפי ראשי הרשויות והתושבים. הדיון ערך ארבע שעות ודיברו בו מעל 40 דוברים.

תמיר עידאן, ראש המועצה האזורית שדות נגב, בשטחה התקיים הדיון : “תודה שהגעתם לכאן, זה מסמל משהו וחשוב לנו שאתם באים לראות בעיניים ולשמוע דברים במקום. יש מלחמת עולם בין פיקוד העורף לבין רשות החירום הלאומית. המצב הזה של גוג ומגוג פוגע בתושבים. רח”ל קנתה 90 ומשהו מיגוניות לחלוקה בעוטף, והן תקועות במפעל, וסגרו להם את התקציב, כי אלוף הפיקוד לא מוכן שהם יחלקו. בטח אחטוף על זה חזק מפקע”ר אבל רח”ל יודעים לעשות היום חוסן ולהעיר תקציבים הרבה יותר טוב מהם. רוצים לריב ביניהם – שיריבו – אבל לא על חשבוננו. חוסן זה דבר שחשוב לצה”ל אבל איזה חוסן זה? המשימה שלנו כראשי רשויות לשמור על החוסן אזרחי במקום הזה. יש פה בסעד פנימייה טיפולית של נערות שבסכנת סגירה. משרד הרווחה, משרד החינוך, הרבה אנשים טובים ניסו,  אני הלכתי וביקשתי מהקהילה בסאו פאולו לאמץ את המקום, והם באים לפה בשבוע הבא, כי נואשנו מהמדינה. הניצחון על החמאס חייב להיות גם אזרחי. אם חוסן התושבים יתערער, זה יקשה עלינו ועליהם לצלוח את המלחמה הקרובה. אנחנו צריכים את עזרתכם ועזרת ממשלת ישראל לעבור את זה”.

חיים ביבס, יו”ר מרכז השלטון המקומי: “מודה על הדיון החשוב הזה. אני נמצא כאן היום גם לייצג את אלו שלא הוזמנו לדיון. בסיור שערכתי לאחרונה באופקים גיליתי שקיימים 3000 בתי אב ללא מיגון, שנדרשים לרוץ לצינורות המיגון תוך 45 שניות. באחריות המדינה להרחיב את מרכזי החוסן שעושים עבודה מדהימה ומסייעים לתושבים בהתמודדות יומיומית עם מצבי הפוסט טראומה ליישובים נוספים ולהסדיר את מעמד הרבש”צים בחוק כמי שעובדים יום ולילה למען התושבים ומגינים עליהם בחירוף נפש”. יו”ר הוועדה אמר על כך: “זו סוגיה תקציבית ולכן ביבס צודק שהוא אומר שהפתרון הוא בחקיקה. השבוע קיימתי ישיבה עם הרבש”צים וגובשה טיוטת הצעת חוק שתונח לפתחה של הכנסת הבאה כבר בתחילתה”.

 

אלון דוידי, ראש העיר שדרות: “אני סבור שצריך לצאת למבצע נוסף בסגנון צוק איתן להשיב את ההרתעה כי פעולה של יום יומיים רק מוסיפה לתסכול של התושבים. המושג שגרה בשדרות הוא ממש עלבון, אצלי משתמשים במושג ‘שיגרום’ כי אי אפשר להפריד בין שגרה וחירום במציאות שלנו. אנחנו מנהיגות מקומית שמבקשת עזרה, אנחנו לא אמורים לעשות סדר בין הגופים בממשלה, אז תכריחו אותם לקיים דיון מי אחראי על מה, ולא שהסיפור יהיה על הגב של הילדים שלנו. מרח”ל אני לא מקבל כל מה שאני רוצה, אבל לפחות יש שיח ויש בירור צרכים. פיקוד העורף יודע לקבוע לי תקן, וכאשר הוא קובע תקן לבניית בתי ספר או מעונות יום, אני מקבל תקציב בהתאם, אבל מה התקן לבניית מיגון במרחב ציבורי כמו פארק ומי אמור לשלם על זה? אני בונה הרחבה לעיר, 3000 יחידות דיור, ו-40 דונם של פארקים, כי יש חובה לבנות גם מרחבי ציבוריים אבל מי יבוא אליהם ללא מיגון? אני 23 שנה בשדרות והקיר מול עזה הוא חשוב, אבל המיגון של הילדים בדרך לבי”ס הרבה יותר חשוב”.

 

איתמר רביבו, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון: “כשיש סבב לחימה כולם מגיעים. דווקא בשגרה אני מרגיש שאין לי עם מי לדבר ואני כמו עני, מחזר על הפתחים. ישובים סמוכי גדר צריך להיתפס ולקבל יחס כמו כל מוצב קדמי של צה”ל, ואני לא מצליח לקבל זאת”. אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב: “אנחנו בקונפליקט מאוד בעייתי של שני עולמות- האם להציג את התמונה של הצמיחה במספר התושבים וההייטק או את התמונה שקשה שלחיות פה? בשנה האחרונה נפל דבר והשתנה פה משהו. חל שינוי לרעה בחוסן וביכולת לבנות את עצמנו מחדש בין מבצע למבצע”.ארמסטרונג (ארמי) פרג’, סגן ראש המועצה האזורית מרחבים: ״לפני שנים, כשירו פצמ”רים וקסאמים, טווח הירי הוגדר 7 ק”מ. כבר שנים שטווח הטילים התרחב והטילים מדויקים ומסוכנים יותר, ובהתאמה צריך להרחיב את העוטף. במרחבים  כ-65% מהבתים אינם ממוגנים. בסבב ההסלמה האחרון 100% מהתלמידים שפנו לטיפול פסיכולוגי הם ילדים ללא ממ”ד בבית”.

 

ניר מאיר, מזכ”ל התנועה הקיבוצית: “יש 21 ישובים צמודי גדר, כלומר עד 4 ק”מ מהרצועה. 21 שאצלם נופלים יותר קסאמים, יותר בלונים, והם גם “שוכני ארץ המנהרות”. 17 מתוכם הם קיבוצים שלנו והם ‘נעלמו מהמפה’. הם לא מקבלים ביקורים מהממשלה כבר שנים וזה לא בא בחשבון. מוכרחים לשדר שכולנו עם אחד לאורך הגדר”.

אמיתי פורת, יו”ר הקיבוץ הדתי: “אם מרכיב החוסן לא יקבל דחיפה משמעותית וכלים להתגברות על המריבות הביורוקרטיות, אז המציאות הזו תחלחל ותפגע בביטחון. מיגון מבנים מרכזיים בישובים מאפשר התכנסות גם בחירום וכך לשמר חוסן קהילתי. צריך פתרון מערכתי מתוך תפיסה שבחירום נוכל להמשיך לחיות ולהתפרנס פה”.

אורי בן יהודה, קב”ט המועצות האזוריות: “לגבי הסכסוך בין הגופים תחת אחריות משרד הביטחון – כשהקימו את רח”ל, הציניקנים אמרו שהקימו עוד ארגון שקרא לא”ה – ‘לא אני, הוא’ – וראוי שהוועדה תיכנס לעומקו של הסכסוך. כמו כן, הליך חקיקה שיפתור את סוגיית הרבש”צים ייקח זמן, אבל יש כאלה שכבר מ-1 באוגוסט אי אפשר לשלם להם משכורת ולכן צריך פתרון עוד היום”.

כאמור, הוועדה בחרה לייחד חלק מהדיון לשמוע את תושבי העוטף ישירות, ולהלן מבחר מבין העדויות ששמעה:

שמעון אלחרט, תושב שדרות המייצג את מסעדני העוטף: ” פעם בשנה יש טקס חלוקת תארים במכללת ספיר, ובסיומו כל המשפחות מגיעות לאזורי הבילוי לחגוג עם הבוגרים. זה דורש הכנות מיוחדות של הזמנות ועובדים, וכצפוי, ביום אחד הגיעו אלי 200-300 איש ולמחרת הייתה אזעקה אחת, בודדת, ו-250 קמים ועוזבים אותנו.. משרד האוצר מתעלמים התעלמות מוחלטת ממסעדנים בעוטף – החליטו לפתות את ענף התיירות אבל אותנו לא כללו בתקנות הללו. עם אמפתיה אי אפשר ללכת למכולת וצריך צעדים משמעותיים. אני מגדל פה 3 ילדים עם פוסט טראומה, והשלמתי עם זה, ואני לא מתכוון לעזוב בשל הטילים, אלא רק בשל הצורך הכלכלי אם לא תינתן עזרה”.

ניר שורמן, רבש”צ מושב דקל: “רבש”צ ביישוב זה דבר נצרך ואי אפשר לוותר עליו. מה זה חצי משרה? לא לקום לאירוע בשתיים בלילה כי השעות שלו היו בבוקר? רבש”צים מוגדר שנים כמרכיב ביטחון אבל הוא דבר חי ונושם, יש לו משפחה וילדים, והוא עושה את הדבר הכי מוזר בעולם ועוזב אותם כשיש אירוע ביטחוני. הילדים שלי נזרקים לממ”ד ולא מכירים אותי באירועים. ככה צריך להתייחס אלינו. השכר שלנו מתחת לכל ביקורת ולא נגעו בו שנים”.

ניר שוחט, מסעדן תושב ניר עם: צריך להפסיק לטפל באזור הזה בסיוע של הסכמות. על הכל מסכימים איתנו – הצורך בסיוע בתרבות, בחינוך ובמיגון, אבל זה מבושש להגיע. בשנים 2007-2009 פיצו את העסקים פה, וזה נתן לי רוח גבית להשקיע פה שני מיליון ₪ ולהעסיק 60 עובדים ואני לא מצליח לסגור את החודש בגלל הפסדי הטרור. כשפוגעים בתעשייה ובכלכלה אז פוגעים במרקם החיים פה, ואז מי שבוחר לגור פה מאבד את כל המוטיבציה. אסור לתת להם הישג בזירה הכלכלית, שיצליחו למוטט אותנו, אין עוד משוגעים, ולא יבוא פה מישהו במקומנו”.

אלון אלשיך, ניר עם: “אנחנו פה בשביל לנצח, לחיות, להתאהב, להקים עסקים, לגדול. אנחנו לא פה להיות החיץ שלכם ולספוג את הבלונים האלה. זה אמור להיות הפוך, שאתם תתמכו בנו. לא מדברים על זה בכלל בממשלה ובבחירות, פשוט לוקחים אותנו כמובן מאליו. אנחנו לא נצא באיומים ונחסום צמתים, אבל חלאס, תסתכלו במראה, השארתם את הציונות שלכם באזורי 02 ו-03”.

מירב כהן, עין השלושה: אנחנו לא אקס טריטוריה, אנחנו חלק מהמדינה. זו מדינה ריבונית שלא נותנת ביטחון או תחושת ביטחון. אני לא רוצה לחכות  לקורבן הבא כדי שיקרה משהו. כל הנורות האדומות דלוקות, והכתובות בגרפיטי על כל חומות הבטון כבר. חוסן מדינה נותנת לתושבים לא התושבים למדינה. זה לא משנה שמאל או ימין אנחנו עם אחד ורוצים שתעבדו בשבילנו. מאז צוק איתן לא ראיתי אף אחד מהממשלה מגיע אלינו ומדבר איתנו. אנחנו לא שקופים ורוצים לדעת שיש לנו קול”.

מעיין פולד, יו”ר ועד מקומי נתיב העשרה: “רוצה לשתף אתכם ביום בחייו של ועד מקומי. הרבש”צ המוערך מבקש להתפטר כי לא מצליח פרנס את משפחתו. מבקשים לקחת עובדים זרים שנמצאים כבר חמש שנים אצלנו – עד שמצאנו מי שהסכים לבוא ולהתרגל למציאות. סייעת בהסעת ילדים זה דבר שלא קיים – למרות שלכולם ברור שנהג הסעה, באמצע הדרך, בעת אזעקה, לא יצליח לבד עם כל הילדים. אין לנו מבני ציבור ממוגנים – זה מה שישמור את הקהילה ביחד ויגבש אותה! זה מה שירים אותנו, כי זה מקום נפלא לגדל ילדים”.

בשלב זה החלו להתייחס נציג משרד הממשלה. יגאל סלוביק, ראש אגף לוט”ר, בט”פ ועורף במטה לביטחון לאומי: “צריך להפריד בין השגרה לחירום. אנחנו מצוינים בחירום ופחות טובים במענה לחיים השוטפים, אבל עוסקים בזה כולם. הסוגיה המרכזית היא הסוגיה התקציבית, ואי אפשר לתת הכל, צריך לשבת עם כולם ולתת את התיעדוף של דחוף, חשוב ורצוי. בסופו של דבר, גם לפקע”ר וגם לרח”ל יש בוס והוא צריך לקרוא להם ולעשות סדר”.

זאב צוק-רם, ראש רח”ל: “רח”ל עובדת אצל ראשי המוצעות וכל היישובים כאן באזור. המתחים שיש לא צריכים להיפתר בשולחן הזה. כשתמיר עידאן מתקשר אלי בשישי שהוא העביר ילדים מגן בגלל בעיית מיגון, ביום ראשון הוא קיבל מיגונית. כל יום אחד מאנשי נמצא פה בעוטף”. בשלב זה העיר עידאן: “הוא לא יכול להגיד עכשיו שתקציבו סגור, אבל אני אומר לך את זה…”. יו”ר הוועדה שאל את צוק-אם אם הדבר נכון, וזה השיב “בנקודת זמן זו, כן. ראש רח”ל כפוף לאדם אחד, שר הביטחון, שקבוע לו תכנית עבודה של כ-100 מיליון ₪ וכולה רק למען הרשויות והאזרחים. כרגע אני לא יכול להשתמש בתקציב הזה, וכל עוד יכולתי קיבלו כאן מיגונים בכל המקומות, וקיבלו עזה בהעברת תרנים, ועזרה בנייה בפינת חי לגן, ולצוותי החירום היישוביים”.

אל”ם דודו עבאדא, רמ”ח מיגון בפיקוד העורף: “פקע”ר הוא המנחה הלאומי בנושא אבל ואין לו תקציב לבניית מיגון, בניית מיגון ברחבי המדינה זה עשרות מיליארדים והחלטת התקצוב היא החלטת ממשלה. האזור של עד 7 ק”מ מהרצועה ממוגן באופן מלא ועד 15 ק”מ כל מוסדות החינוך ממוגנים, בהתאם להחלטות הממשלה. רק השנה הצבנו בעוטף כמעט 100 מיגוניות, וזה על פי תכנית העבודה שאושרה לי ברמת שר הביטחון, ואותה ממשתי במלואה. החוק קובע לגבי מבני הציבור שהמחזיק הוא גם המתחזק, ואם רוצים לשנות את זה ולתקצב בהתאם זה בהחלטה שלכם. כרגע לפקע”ר אין דרך לממש את המיגון לפי תקן מבני הציבור שהוא קובע, בדיוק כמו שאני קובע את התקן לממ”ד אבל האזרח הוא זה שמממן זאת”.

אבי רואה, עוזר שר הביטחון להתיישבות: “לפני כשבוע היה פה ראש ממשלה ושר הביטחון, וראשי רשויות לא העלו את נושא המיגון אז. הנושאים שעלו הם בעיקר נושאים של חוסן קהילתי ונושא מרכזי הפעלה בחירום ועוד נושאי סיוע. חבל שזה לא עלה…. אני שומע את דברים ונצטרך להתייחס”.

גיל אבירם, רפרנט ביטחון באגף התקציבים במשרד האוצר: “שמענו את כל הפערים ובשוטף אנו עושים כל הזמן עבודה בנושא העורף. צריך לשבת ולמצוא איך אפשר לתת מענה לטענות שעלו פה. כן אפשר לומר וזה נאמר פה, שכבר הושקעו מיליארדי שקלים באור הזה ונעשתה התקדמות. כולנו מכירים שיש מגבלות אבל נעשה את המיטב”. מושיקו מלמדמרשות המיסים הוסיף: “אנחנו מודעים לבעיית המסעדנים ובתי הקפה. היום תיערך פגישה ואני מקווה שמשם תצא בשורה, פשוט צריך למצוא מקור תקציבי”.

ח”כ יואב קיש (הליכוד): דיון חשוב מאוד. ראשי הרשויות הציגו את הדברים בצורה אמיתת וכנה, וגם התושבים. ממה ששמעתי פה אנחנו הרבה אחרי הקו האדום, אבל המנגנון מתנהג כאילו יש עוד זמן. זו מלחמת התשה ללא הפסק, והפתרונות פה הם בדיליי, וזה מייצר תחושה לתושבים ששכחו אותם. אני הולך לקרוא לראש הממשלה לכנס דיון ממשלה דחוף עם הצעת מחליטים לתכנית חוסן לרשויות בעוטף אבל קודם כל אפנה לשחרר את תקציבי רח”ל שלא שמעתי הסבר הגיוני לעצירתם”.

ח”כ אורנה ברביבאי (כחול לבן): “״ככה נראית מדינה שהזדכתה על האחריות שלה כלפי האזרחים. ההרתעה נשחקה עד דק והממשלה מצפה מהאזרחים שיהיו המגן האנושי שלה. יושבים בדיון משרדי הממשלה, שומעים את הדברים ומסבירים לתושבים שהם השקיעו רבות בהם וכעת אין תקציב. באמת תודה. המצב בעוטף הוא לא הבעיה של האזרחים, זו קודם כל הבעיה של המדינה והעומד בראשה”. ח”כ אלון שוסטר(כחול לבן): “אסור שהחוסן שאנו מרגישים יטשטש את מה ששמענו כאן מתמיר, מהאנשים המדהימים של שדות נגב, שהם הארזים ואם בהם נופלת שלהבת, אז אנחנו בסוג אחר של התמודדות”. ח”כ טל רוסו(העבודה): “אני מלווה שנים רבות את המרחב ולא זוכר אף פעם שהיינו בנקודה הזו. חוסן האזרחים זה שדבר שאפשר לשמוח ממנו אבל אסור לבנות עליו”.

ח”כ גדעון סער (הליכוד): “הישבה הייתה מאוד כואבת אבל גם מאוד חשובה. עוטף עזה היא החזית הציונית מספר אחת במדינת ישראל. בנושא ההתמודדות של אזרחי ישראל תושבי העוטף לא צריכה להיות בינינו שום מחלוקת שנגועה בפוליטיקה. אני מאוד מוטרד מדברים ששמעתי כאן, מחשבות על עזיבה, שחיקה חמורה, ואנחנו צריכים לתת מענים. אני קורא לאוצר לתת מענה לסוגיית המסעדנים בהתכנסותם היום. הוועדה צריכה לקיים דיון על יעדי ישראל במערכה שתבוא. לראות מה מגדיר הדרג המדיני, ובשביל זה יש לנו את התפקיד החשוב של הפיקוח. היו הרבה מאוד סבבים ומלחמות בשנים האחרונות וחייבים לצאת עם ידיעה ברורה של מה היעדים. מדינה ריבונית אינה יכול לחיות עם כללי המשחק הקיימים בעת האחרונה. צריך לשנות מהיסוד את התפיסה של מה תפקיד האזרחים ומה תפקיד הצבא. האזרחים לא תפקידם להיות שכפ”ץ של הצבא אלא להפך”.

ח”כ עוזי דיין (הליכוד): “התמונה המצטיירת מחייבת מענה מיידי הולם למצב חירום. ברמה האסטרטגית- במקביל למענה ההגנתי, לקדם את הצד ההתקפי. החמאס אינו חלק משום פתרון, הוא הבעיה ובו צריך לטפל. הטיפול בראש התמנון יחסוך לנו את הצורך לטפל בכל זרועותיו. ברמה הארגונית- נדרש שיפור בתיאום בין הגופים. בנוסף, בכל הסוגיות שעלו היום – כלכליות, ביטחוניות וחברתיות – צריך למנות ‘אחראי על האחריות'”.

יו”ר הוועדה, ח”כ דיכטר, סיכם: “אני מכיר את עזה עשרות שנים. הפתרון המבצעי לעזה יהיה במהלך לחימתי ולא מדיני. זה לא ייקח שבועיים ולא חודשיים, נצטרך הרבה סבלנות. זו תהיה מלחמת עזה הראשונה וכנראה גם האחרונה. זה הפתרון שאני רואה. האזור הזה חווה את המציאות הזו מהקסאמים הראשונים ב-2001. זה 18 שנים, כלומר, הילדים שנולדו אז מתגייסים היום לצה”ל. אני ממליץ מאוד לכל מי שעוסק בסוגיה הזו לספור כמה אזעקות היו, כמה פעמים נדרשות עשרות, מאות או אלפי אנשים לרוץ לממ”ד שישנו או שאיננו. אלה שאין להם לאן לרוץ זה מה שמייצר את התחושה הקשה ביותר”.

” אני לא רואה מצב שבמדינת ישראל, שני גופים מרכזיים כמו רח”ל ופקע”ר לא עובדים בהגמוניה. הוועדה הזו כבר התריעה על זה בכתב ובע”פ והסיפור הזה צריך להגיע לכדי מיצוי. מה זה תקציב של מאה מיליון ₪ מוקפא?? נתוני התקציב גם מראים כי רק 25% מתקציב המיכון נוצל בשנה שעברה וכ-50% ניצול של כלל התקצוב לעורף.  זה לא נראה סביר למול הזעקה שעולה כאן מראשי הרשויות. חוסר הבהירות שהשתקף בדיון לגבי סוגיית האחריות הוא מביך והמושג ששמעתי פה, לא”ה, הוא מהקשים ששמעתי. אתה לא יודע באמת לומר מה יהיה הקש שיקריס את גב הגמל, ואין שום הגיון שאח”כ נמצא את עצמנו מחפשים מקורות תקציביים לשיקום, כשיכולנו למנוע את זה בעלות הרבה יותר נמוכה”.

“הצעקות ששמענו פה הן ממקום אמיתי, מהאנשים שחווים זאת על בשרם. אני שמח שהאזור הזה ממשיך לגדול ולצמוח, הרחבות בכל קיבוץ, ולמראה ההרחבה הלב מתרחב, אבל אתה לא רוצה להגיע למצב שיתחיל היבט של היפוך, שלך תדע מתי יסתיים, ואנו נפנה לקבלת תשובות בכדי לסייע בכך.

בטרם נעל היו”ר את הדיון, אמר אלון ליבשטיין: “תודה רבה. פעם ראשונה שבאמת אני מרגיש שבאו להקשיב, בלי קשר לזה שיהיו תוצאות או לא. תודה רבה שבאתם באמת להקשיב ומקווה שניקח את זה לשלב הבא”.

בנוסף, מוקדם יותר היום אישרה הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, פה אחד, את הקמתה של ועדת משנה זמנית למדיניות חוץ. הרכב ועדת המשנה: ח”כ גדעון סער (הליכוד), שיהיה גם יו”ר ועדת המשנה, ח”כ אבי דיכטר (הליכוד), ח”כ עוזי דיין (הליכוד), ח”כ שרן השכל (הליכוד), ח”כ אורנה ברביבאי (כחול לבן), ח”כ משה יעלון (כחול לבן) , ח”כ אלעזר שטרן (כחול לבן), ח”כ ישראל אייכלר(אגודת ישראל) וח”כ טל רוסו (העבודה).

 

עניין מרכזי