הפסקת האש על סף קריסה כשהקרב האמיתי מתלהט על רקע השנאה התהומית האנטי אמריקנית ואנטי ישראלית באופן מוקצן בעיקר לאחר הלווייתו המאוחרת במתכוון של האייתולה חמינאי שחוסל בתחילת הסבב הזה של הלחימה.
האיראנים נאבקים על פירוש ההסכם שנחתם עם טראמפ ובפועל השאלה המתבקשת היא האם נתניהו מצליח לסכסך בין טראמפ לאיראנים?
בפועל כל צד משוכנע שהצד השני הוא שבגד ראשון, וכל אחד מהם מחזיק בגרסה שונה לחלוטין של מה שסוכם בחדרי המשא ומתן. מה שמתברר ביומיים האחרונים הוא שהפסקת האש נראית היום שברירית הרבה יותר מכפי שנדמה כלפי חוץ.
הלילה הודיעו משמרות המהפכה כי תקפו 85 מטרות של צבא ארצות הברית בבחריין ובכוויית באמצעות טילים וכטב”מים, וכי הפילו מל”ט אמריקאי מסוג MQ-9. גם אם חלק מן הדיווחים עדיין אינם מאומתים במלואם, עצם פרסום ההודעה מלמד על החרפת המשבר ועל רצונה של איראן להציג מסר ברור: מבחינתה, כללי המשחק השתנו.
אלא שהודעת משמרות המהפכה הייתה הרבה יותר מהודעה צבאית. זו הייתה למעשה הודעה מדינית.
בטהרן פירטו שורה של נימוקים שלפיהם ההסכם הופר קודם כול על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה. מבחינת המשטר, התקיפות האמריקאיות האחרונות, חידוש הלחץ הכלכלי והסנקציות, וההתפתחויות בגזרה הלבנונית אינם אירועים נפרדים אלא שרשרת אחת של הפרות.
וכאן נכנסת גם ישראל. מבחינת טהרן, ממשלת נתניהו איננה רק צד נוסף בזירה אלא גורם המשבש את יישום ההבנות האזוריות. אם אכן זהו האופן שבו האיראנים מפרשים את המציאות, הרי שכל פעולה ישראלית בלבנון אינה רק אירוע צבאי אלא גם מבחן ליכולתו של טראמפ לעמוד בהתחייבויות שייחסו לו
מבחינת טראמפ, לעומת זאת, התמונה הפוכה לחלוטין.
בבית הלבן ממשיכים להציג את ההסכם כתקף. מבחינת הממשל, הפעולות הצבאיות האחרונות אינן מבטלות את ההבנות אלא נועדו לאכוף אותן, להגן על חופש השיט ולהרתיע את איראן מפני המשך פעולות התקפיות.
לבנון הפכה למוקש הגדול ביותר בטהרן רואים בהתמשכות הפעילות הישראלית בדרום לבנון ובהמשך התקיפות הישראליות הפרה של רוח ההבנות שהושגו בתיווך אמריקאי. מבחינת האיראנים, לא ניתן לדבר על הסדר אזורי חדש כאשר אחת הזירות המרכזיות ממשיכה לבעור.
זו גם הסיבה שמשרד החוץ האיראני הודיע כי מבחינתו לא ניתן יהיה לשוב לשולחן המשא ומתן כל עוד לא יקויימו, לשיטתו, כל ההתחייבויות שניתנו במסגרת ההסכמות – ובהן גם הסוגיה הלבנונית. כלומר, מבחינת איראן – לבנון איננה נושא צדדי. היא חלק בלתי נפרד מן ההסכם.
ממשל טראמפ לא הודיע מעולם בפומבי כי ישראל התחייבה להפסיק לחלוטין את פעילותה בלבנון, ואילו ישראל ממשיכה להבהיר כי היא שומרת לעצמה את חופש הפעולה מול כל איום ביטחוני.
וכך נוצר מצב כמעט בלתי אפשרי.
ייתכן שכל הצדדים בטוחים שהם מקיימים את ההסכם – ובאותו זמן כל אחד מהם משוכנע שהאחר מפר אותו.
אין ראיות פומביות לכך שממשלת ישראל היא שגרמה במכוון למשבר בין טראמפ לבין האיראנים. אבל קשה להתעלם מן העובדה שכל פעולה ישראלית בלבנון מקשה על טראמפ לשכנע את טהרן שההבנות עדיין מכובדות.
מנקודת מבטה של איראן, טראמפ הוא האיש שהתחייב להביא למציאות חדשה באזור. אם המציאות הזו אינה מתממשת – האחריות, מבחינתם, מוטלת בראש ובראשונה על הבית הלבן. זו כבר איננה רק מחלוקת צבאית. זהו משבר אמון אישי.
האיראנים משוכנעים שטראמפ עבד עליהם הם הסכימו להפסקת אש ממושכת ולתהליך מדיני מתמשך בתנאי שטראמפ יכפה על נתניהו הפסקת אש בלבנון ונסיגה ישראלית מתחום לבנון זה לא קרה כי טראמפ תככן חלש אופי ונעדר יכולת אמיתית כל העולם הבין, הפנים ומהתלבטות עליו ומעל כולם – נתניהו שחשוב לו רק דבר אחד: לשרוד פוליטית.
אם משבר האמון הזה לא ייבלם במהירות, גם ההסכם שנראה עד לא מזמן כהישג מדיני יוצא דופן עלול להפוך לעוד מסמך היסטורי שנחתם בחגיגיות – והתפורר אל תוך המציאות האלימה של המזרח התיכון.
ומעבר לכל זה יש לציין כי הלוויית חמינאי עוררה טינה קיצונית מחודשת ומתלהטת נגד ארה״ב ונגד נתניהו והרגשות העזים מקבלים ביטוי צורם בלחיצה על ההדק כלי שייט מערביים מופגזים, טילים נורים למדינות המפרץ כולל לקטאר וטראמפ מפסיק להרגיש על הסוס בישראל הימין הקיצוני והמשיחיסט העומד בראשו מרוצים הם רוצים מלחמת נצח ותוהו ובוהו ו שימנע בחירות. כל מחיר שווה להם את התוצאה הזו – עתיד האומה היהודית לא באמת נחשב בהיגיון מדיני, צבאי, טקטי, חברתי ואנושי. אבל זה ביבי החדש – ביבי שאפילו חלק ניכר מהליכודניקים מתחילים לזנוח.
״עניין מרכזי״ – חדשות, פרשנות וסקופים מאז 1999.
