ציד אדם בדרום אפריקה: המונים פרצו לבתי מהגרים, הציתו עסקים ואילצו אלפים לברוח – המדינה שהייתה סמל התקווה של אפריקה ממשיכה להתפורר
עוד לילה של אימה בדרום אפריקה. קבוצות של פורעים הסתערו על שכונות שבהן מתגוררים מהגרים, עברו מבית לבית, דרשו מהתושבים להציג מסמכים, שברו דלתות, בזזו חנויות והציתו עסקים. משפחות שלמות נמלטו עם ילדיהן כשהן מותירות מאחור את כל רכושן, לאחר שנאמר להן בפשטות: “עד הבוקר אתם לא כאן”. חלק מהנפגעים הותקפו ברחובות לעיני העוברים והשבים, אחרים הסתתרו שעות ארוכות עד שכוחות הביטחון הצליחו לחלצם.
האירועים האחרונים אינם מקרה בודד אלא חלק מגל הולך ומתרחב של אלימות נגד זרים, שהפך בשבועות האחרונים לאחד המשברים החמורים ביותר שידעה דרום אפריקה מאז נפילת משטר האפרטהייד. אלפי בני אדם כבר נטשו את בתיהם, מאות עסקים נסגרו או נהרסו, ואלפים נוספים מבקשים לעזוב את המדינה מחשש לחייהם.
מוקדי האלימות משתרעים על פני אזורים נרחבים, בעיקר במחוז גאוטנג, שבו נמצאות יוהנסבורג ופרטוריה, אך גם בקוואזולו-נטאל ובאזורים נוספים. ברבים מהמקומות הוקמו בפועל מחסומים מאולתרים שבהם נבדקים עוברים ושבים כדי לזהות מי הוא אזרח דרום אפריקה ומי זר. מי שנחשד כמהגר עלול למצוא את עצמו מותקף, מושפל או מגורש בכוח.
הקורבנות הם בעיקר מהגרים מזימבבואה, מוזמביק, מלאווי, ניגריה, אתיופיה ומדינות אפריקניות נוספות. רבים מהם חיו בדרום אפריקה שנים ארוכות, הקימו עסקים, שילמו מסים וגידלו משפחות. כעת הם מגלים בן לילה שהפכו לאויבי הציבור.
הממשלה מגנה את האלימות, אך מתקשה להשתלט עליה. המשטרה נפרסת במוקדי ההתפרעויות, נעצרים חשודים ומובטחות חקירות, אולם בשטח התחושה היא שהשלטון איבד שליטה. במקרים רבים הפורעים חוזרים שוב ושוב לאותם אזורים, והאוכלוסייה הזרה מאבדת את האמון ביכולתה של המדינה להגן עליה.
השאלה הגדולה היא כיצד הגיעה דרום אפריקה למצב הזה.
לפני שלושה עשורים בלבד הייתה המדינה מקור להשראה עולמית. נפילת האפרטהייד ועלייתו של נלסון מנדלה סימלו ניצחון של פיוס, דמוקרטיה ורב-תרבותיות. העולם הביט בהערצה במדינה שהצליחה לכאורה לעבור ממשטר של הפרדה גזעית לחברה פתוחה ושוויונית.
אלא שהחזון ההוא נסדק בהדרגה.
הכלכלה מדשדשת במשך שנים. שיעור האבטלה הוא מהגבוהים בעולם, ובעיקר בקרב צעירים. הפסקות החשמל הפכו לשגרה, הפשיעה האלימה מרקיעה שחקים, השחיתות הממסדית כרסמה באמון הציבור, והפערים החברתיים נותרו מהגדולים בעולם למרות ההבטחות לשינוי.
בתוך המציאות הזו קל מאוד למצוא שעיר לעזאזל.
עבור חלק מהציבור, המהגרים נתפסים כאנשים שלוקחים מקומות עבודה, מעמיסים על מערכת הבריאות והרווחה ומגבירים את הפשיעה. אף שאין לכך הוכחה כוללת, המסר הזה מחלחל בהתמדה דרך ארגוני מחאה, פוליטיקאים פופוליסטיים ורשתות חברתיות, והופך בהדרגה ללגיטימציה לאלימות.
האירוניה היא שהמציאות הכלכלית הפוכה במקרים רבים. אלפי עסקים קטנים שהקימו מהגרים מספקים שירותים ותעסוקה גם לאזרחים דרום אפריקנים. בענפי החקלאות, הבנייה, ההובלה והמסחר נשענים לא פעם על עובדים זרים, וגירושם עלול דווקא להעמיק את המשבר הכלכלי במקום לפתור אותו.
במקביל, הנזק התדמיתי של דרום אפריקה הולך ומחמיר.
המדינה שבמשך שנים הוצגה כדמוקרטיה המתקדמת ביותר באפריקה וכמנהיגה מוסרית של היבשת, מזוהה כיום יותר ויותר עם פשיעה, שחיתות, הפסקות חשמל, קריסה של שירותים ציבוריים והתפרצויות חוזרות של שנאת זרים. התמונות של חנויות בוערות, משפחות נמלטות והמון זועם רודף אחרי אנשים רק משום שנולדו במדינה אחרת, פוגעות קשות במעמדה הבינלאומי.
גם המשק משלם מחיר כבד. משקיעים זרים מהססים להרחיב פעילות, חברות בינלאומיות בוחנות מחדש השקעות, עלויות הביטוח עולות, והתיירות – אחד ממקורות ההכנסה החשובים של המדינה – נפגעת בכל פעם מחדש כאשר העולם נחשף למראות האלימות.
דרום אפריקה עדיין מחזיקה בעושר טבעי עצום, במערכת פיננסית מפותחת, בתעשייה משמעותית ובפוטנציאל להיות אחת הכלכלות המובילות בעולם המתפתח. אולם הפוטנציאל הזה הולך ונשחק ככל שהשלטון מתקשה להחזיר את הביטחון האישי, להילחם בשחיתות, ליצור מקומות עבודה ולהחזיר את אמון הציבור.
הסכנה האמיתית היא שהאלימות נגד הזרים כבר אינה רק בעיה של מהגרים. היא הפכה למבחן של יכולתה של דרום אפריקה להישאר מדינת חוק. אם הממשלה לא תצליח לבלום את ההתפוררות החברתית, המדינה שהייתה פעם סמל עולמי לפיוס עלולה להפוך לסמל עולמי של החמצה.
עניין מרכזי – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
