שלושה תינוקות נולדו בארצות הברית עבור אב שנמצא בסין. הוא לא הגיע לקחת אותם, הפונדקאית נשארה עם הפעוטות והחלה לגדל אותם, נקשרה אליהם ולבסוף ניסתה לאמץ שניים מהם. האב טוען שלא נטש אותם ושהסתבך במערכת של ויזות, מתווכים ובירוקרטיה. ואז הגיעה המשטרה לקחת את הילדים מהאישה שילדה וגידלה אותם. זהו סיפור אמיתי שקשה להאמין שלא נכתב בהוליווד — ובעיקר הצצה מטרידה למה שעלול לקרות כשהיכולת הטכנולוגית ליצור משפחה חוצה גבולות מתקדמת הרבה יותר מהר מהחוק.
גבר סיני רצה ילדים. הוא התקשר עם פונדקאית אמריקאית בפלורידה, ההליך יצא לדרך והיא נכנסה להיריון. אלא שבמקום תינוק אחד התברר שהיא נושאת שלישייה. שלושה ילדים נולדו — והאבא לא בא לקחת אותם.
זה המשפט שמכניס אותנו לאחת מפרשות הפונדקאות המוזרות והמטלטלות שנחשפו לאחרונה בארצות הברית. מה שנועד להיות הליך מתוכנן היטב, מגובה בחוזים, עורכי דין, רופאים וסוכנויות, הפך למלחמה שבה כמעט כל שאלה בסיסית — מי ההורה, למי שייכת האחריות ובעיקר מה טוב לילדים — הסתבכה.
האב המיועד, טד ז׳ו, נשאר בסין. לדבריו, הוא לא החליט לנטוש את ילדיו ולא איבד בהם עניין. הוא טוען שנקלע לקשיי כניסה לארצות הברית, לבעיות עם מתווכים ולמערכת בירוקרטית ומשפטית שהקשתה עליו להגיע ולקבל את הילדים. אבל שלושה תינוקות אינם יכולים לחכות עד שהמבוגרים יפתרו את הבעיות שלהם. מישהו צריך להאכיל אותם, להחליף להם, לקום באמצע הלילה, לקחת אותם לרופא, להרגיע אותם כשהם בוכים ולהחזיק אותם כשהם חולים.
והאישה שנשארה שם היתה קיילה סימפסון — הפונדקאית שילדה אותם. מכאן החל לקרות הדבר ששום חוזה אינו מסוגל באמת למנוע. האישה שהיתה אמורה לשאת ילדים עבור אדם אחר, ללדת אותם ולהיפרד מהם, התחילה לטפל בהם. ימים הפכו לשבועות ושבועות לחודשים. הילדים שהיו אמורים לעבור לחזקת אביהם נשארו חלק מחייה.
אחד משלושת התינוקות עבר בהמשך למסגרת טיפול אחרת, ואילו שניים, אייזק וסולומון, נשארו במשך תקופה ממושכת אצל סימפסון ומשפחתה. היא כבר לא היתה רק האישה שילדה אותם. היא היתה האדם שהם הכירו, הקול שאליו התרגלו והבית שבו החלו את חייהם.
ככל שהזמן חלף, סימפסון החלה לחשוד שמשהו אינו כשורה. בשלב מסוים עלה אצלה אפילו חשש שהפרשה עלולה להיות קשורה לסחר בבני אדם. החשד הזה לא הוכח, ובהמשך גם אנשים שסייעו לה משפטית החלו לפקפק בו לאחר ששמעו את גרסת האב. זה פרט חשוב משום שהסיפור האמיתי מורכב הרבה יותר מהכותרת.
קל לקרוא על אדם שהזמין ילדים ולא הגיע לקחת אותם ולהחליט מיד מי האיש הרע בסיפור. אלא שז׳ו הציג גרסה אחרת לחלוטין. מבחינתו אלה ילדיו. הוא טען שלא ויתר עליהם אלא נקלע למערכת מסובכת של מרחק, הגירה, מתווכים ומאבקים משפטיים. בזמן שבפלורידה הלכה ונבנתה תמונה של אב שנעלם, בסין היה אדם שטען כי אחרים מונעים ממנו לקבל את ילדיו.
בינתיים קרה בפלורידה משהו שקשה הרבה יותר לפתור באמצעות מסמכים: נוצרה משפחה. סימפסון ובעלה ביקשו בסופו של דבר לאמץ את הילדים שהיו אצלם. מבחינתם, האב נמצא אלפי קילומטרים משם בעוד הם אלה שמגדלים את הפעוטות יום אחר יום. אלא שהאב חזר למאבק, שכר עורכי דין ודרש לקבל את ילדיו.
ואז הגיע הרגע האכזרי ביותר בפרשה. לאחר דיון משפטי מקוון הגיעה המשטרה לבית משפחת סימפסון כדי לקחת את שני הילדים. הם כבר היו בני 19 חודשים. כמעט שנה ושמונה חודשים הם חיו בעולם מסוים, עם אנשים מסוימים ובבית מסוים. ואז הגיעו שוטרים משום שבית המשפט קבע שהמציאות המשפטית אינה בהכרח המציאות שאליה התרגלו.
כאן הסיפור מפסיק להיות קוריוז על פונדקאות והופך לשאלה הרבה יותר גדולה: מי הוא הורה? האדם שהביא ילד לעולם מבחינה גנטית והתכוון לגדל אותו? האישה שנשאה אותו ברחמה וילדה אותו? האדם שקם אליו בכל לילה במשך השנה וחצי הראשונות לחייו? ומה קורה כאשר הדברים האלה מתפצלים בין אנשים שונים בשתי יבשות?
העולם הרפואי התקדם במהירות עצומה. אפשר ליצור עובר במדינה אחת, להשתיל אותו בגופה של אישה במדינה אחרת ולמסור את הילד לאחר הלידה להורה שחי בצד השני של כדור הארץ. תעשייה בינלאומית של סוכנויות, מרפאות, עורכי דין ומתווכים צמחה סביב האפשרות הזאת, אבל החוק מתקשה לרוץ באותה מהירות.
והרגש האנושי בכלל אינו קורא חוזים. אפשר לכתוב בהסכם מי ישלם על הלידה, מי יקבל החלטות רפואיות, מתי הילד יימסר ומה יקרה במקרה של סיבוך. הרבה יותר קשה לכתוב סעיף שאומר לאישה שטיפלה בתינוק במשך מאות לילות שאסור לה להרגיש שהוא שלה. ועוד יותר קשה להסביר את כל זה לילד בן 19 חודשים.
וזו אולי השאלה הגדולה שהותירה הפרשה הזאת. הטכנולוגיה כבר מאפשרת ליצור משפחות כמעט בלי גבולות גיאוגרפיים, אבל כאשר משהו משתבש בדרך מתברר שחוזים, כסף וטכנולוגיה אינם מסוגלים לפתור הכול. בסופו של דבר, באמצע העסקה הבינלאומית המתוחכמת הזאת נמצאים בני אדם קטנים שאיש לא שאל אותם דבר.
והם אינם חבילה שאפשר להשאיר במחסן עד שהלקוח יבוא לקחת.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
