מיליוני נשים בעולם סובלות מדליפת שתן בדרגות חומרה משתנות והגיע הזמן שלך להבין שאת לא לבד. במאמר הבא נסביר לך למה זה קורה, מהם גורמי הסיכון ומה אפשר לעשות כדי לעבור את זה עם חיוך
מעל שליש מהנשים מעל גיל 40 סובלות מסוג כזה או אחר של בריחת שתן לפחות פעם בשבוע. יתרה על כך, כ-10% סובלות מפגיעה חמורה בחיי היום יום על רקע בריחת שתן ומשינוי שלילי דרמטי באיכות החיים. אך בניגוד למה שנהוג לחשוב, הפגיעה באיכות החיים לא בהכרח נובעת מהמאפיינים הפיזיולוגיים של התופעה – אלא מהירידה בדימוי ובביטחון העצמי.
הפתרון הוא קודם כל להבין שבריחת שתן היא לא מילה גסה, אלא תופעה שכיחה שמטרידה אותך יחד עם עוד מאות מיליוני נשים ברחבי העולם. על בסיס ההבנה הזו קל יותר להתמודד עם דליפת שתן בדרגות חומרה שונות ולמצוא פתרונות יעילים ומעשיים.
מדוע מתרחשת בריחת שתן?
בריחת שתן מתרחשת בגלל התפקיד הייחודי של שלפוחית השתן. השלפוחית היא כידוע שריר שנראה כמו שק ותפקידו לאחסן את השתן ללא מאמץ וללא דליפה, כמו גם לאפשר את הטלת השתן באופן יזום. לפיכך, במצב של מתן שתן תקין ניתן להרפות את רצפת האגן והשופכה ולכווץ את שריר השלפוחית כדי להביא להתרוקנות מלאה.
בפועל, סגירה תקינה של השסתום לכיס השתן – מה שמכונה "השופכה" – היא תוצאה של שילוב בין מנגנון פנימי וחיצוני. המנגנון החיצוני כולל מערכת תמיכה שמגיבה על פעילויות יום יומיות ומאפשרת לשופכה להישאר סגורה, עד שהיא נפגעת. פגיעה במערכת התמיכה גורמת לשלפוחית השתן והשופכה להישאר לא מוגנת והתוצאה היא בריחת שתן במאמץ. בנוסף, תיתכן פגיעה במנגנון הפנימי שתורם לסגירת השופכה וגם היא תוביל לבריחת שתן.
מהם גורמי הסיכון לסבול מבריחת שתן?
עוד מידע שיכול לעזור לך להתמודד עם בריחת שתן ולהבין שמדובר בתופעה שכיחה קשור לגורמי הסיכון. קודם כל, צריך להקדים ולומר שקיימים כמה גורמים לבריחת שתן וגורם דומיננטי אצל חברות לא בהכרח קיים אצלך. שנית, יש לזכור שהריון ולידה וגינלית מעלים בשכיחות הגבוהה ביותר את הסיכוי לבריחת שתן ואין דרך למנוע זאת.
מבחינה אנטומית, בריחת שתן נגרמת בגלל מאפייני האיכות הגנטיים של הרקמות האגניות, בגלל השמנת יתר וכאמור בשל עלייה בגיל והיחלשות השרירים בדופן האגן. גורמים נוספים שמחמירים מצב של בריחת שתן קיימת הם עישון ובעיות נשימה שגורמות לשיעול כרוני, אז זה הזמן לערוך שינויים באורח החיים.
הדרך לטפל בבריחת שתן היא לבצע בירור שכולל הערכה של דרגת הדליפה ומידת ההפרעה לחיי היום יום. כל עוד מדובר בדליפה מינימאלית, ניתן להיעזר במוצרי ספיגה ובמקביל לעשות בדיקות גופניות לשלילת דלקת. במקרים חמורים אפשר לפנות לייעוץ ולעבור ניתוח.
