אנגלה מרקל מבקרת בישראל לקראת סיום כהונתה כשליטת גרמניה. הקנצלרית, שהיתה ידידת אמת לישראל ב-16 שנות כהונתה באה להיפרד וישראל מקבלת אותה בברכה ובכבוד.
—
קנצלרית, אני נכדו של מי שנספה בתא הגז מחנה הריכוז מאוטהאוזן. אני בנו של ניצול שואה מגטו בודפשט. ילד בן 13 שישב במרתף ולא הצליח להבין למה האומה של בטהובן וגתה רוצה לרצוח אותו.
אני נושא איתי את זכרונותיהם. אבל הילדים שלי ישאו איתם גם את הרגע הזה. אבא שלהם היה שם כשקנצלרית גרמניה התארחה בישיבת הממשלה של מדינת ישראל החופשית.
מדינה דמוקרטית, מסוגלת להגן על עצמה, מחוייבת לזכויות אדם. מדינה שהפכה את העבר, נורא ככל שיהיה, לתמריץ של בניה ויצירה. מדינה שגאה לארח אותך בגלל מי שאת ובגלל מה שאת מייצגת.
לא היה רגע אחד, בכל הכהונה הארוכה שלך, שבו ניסית לחמוק מזכר השואה. במקום זה גרמת לעם שלם, לאומה שלמה, להסתכל על ההיסטוריה בכנות כמעט אכזרית. לבחון כל פעולה בראי ההיסטוריה.
מעולם לא היה שום היסוס במאבק שלך באנטישמיות. בהגנה שלך על היהודים בארצך. בכך שהגדרת את הבטחון של מדינת ישראל כחלק מהבטחון הלאומי של גרמניה.
מהיום הראשון שלך, לא ביססת את החברות העמוקה בין הארצות שלנו על התחמקות מן העבר, אלא על השאלה מה עלינו ללמוד ממנו, איך נוכל להצמיח תקווה מבין ההריסות.
אם אחרי האירוע הנורא ביותר בתולדות האנושות, אנחנו יכולים לשבת פה יחד – בעלי ברית, חברים, שותפים אמיתיים – אז יש תקווה למין האנושי. יש אפשרות שהטוב ינצח את הרע.
גברתי הקנצלרית, אני יודע שאני אמור למסור פה דיווח על פעולת משרד החוץ הישראלי מול משרד החוץ הגרמני, אבל זה פחות חשוב כרגע. הכל בסדר, אנחנו עובדים מצויין יחד.
במקום, היה חשוב לי לומר לך לא רק בשמי אלא גם בשמם של אבא וסבא: תודה לך על המחוייבות שלך לידידות הזו, העם היהודי מודה לך.
מתוך הדברים שנשאתי בפתח ישיבת הממשלה המיוחדת עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל.
צילום: שלומי אמסלם, לע"מ.
