על פי דו"ח מבקר המדינה הרפורמה בתחום התקינה לא ניפצה את המונופול של מכון התקנים הישראלי, ולא יצרה תחרות אמיתית בתחום.
גם עכשיו הליכי היבוא לישראל הם מסורבלים, ארוכים ויקרים ליבואנים, ולתקינה המקומית חלק ניכר בכך. הרפורמה שהייתה אמורה להשוות את התקנים המקומיים למקובל בעולם לא התקדמה בקצב הראוי.
חלק גדול מכלכלת ישראל מבוסס על יבוא מוצרים וחומרי גלם לתעשייה המקומית. סך כל היבוא לישראל ב-2018 היה כ-107.4 מיליארד דולר. על איכותם ובטיחותם של המוצרים המיובאים ממונה בין היתר מכון התקנים הישראלי, הבודק את המוצרים והחומרים המיובאים. בפועל, התקינה הישראלית המקורית שמכון התקנים מייצר ובודק מהווה חסם ליבוא וגורמת לפגיעה בתחרות, לצמצום מגוון המוצרים העומדים לרשות הצרכנים, ולעליית מחירים שלהם.
בביקורת עלה כי בהשוואה למדינות אחרות הליכי אישור יבוא בישראל ממושכים ויקרים יותר. העלות הממוצעת של התאמת מסמכי היבוא בישראל היא 307 דולר, לעומת השוואת 98.1 דולר במדינות ה-OECD. משך הזמן הממוצע להתאמת מסמכים אלה היא 64 שעות בישראל לעומת 8.5 שעות במדינות ה-OECD. גם בדיקות המכס ממושכות ויקרות יותר בישראל: 70 דולר ו-44 שעות, לעומת 23.5 דולר ו-3.4 שעות בממוצע במדינות ה-OECD. יתר על כן, המצב היחסי של ישראל ביחס לממוצע ה-OECD הורע בין השנים 2015 ו-2020: לדוגמה, ב-2015 עלויות בדיקות היבוא לישראל היו גבוהות ב-250% מעלויות בדיקות היבוא למדינות ה-OECD וב-2020 הפער התרחב לכדי 300%.
עוד טוען המבקר כי לממונה על התקינה אין נתונים על פרקי הזמן שחולפים מרגע הגשת בקשות של יבואנים למעבדות ועד סיום הטיפול בהן, או על פרקי הזמן שנדרשו למעבדות לטפל בבקשות היבואנים.
כדי לפתור את הבעיה הוחלט להסמיך גם מעבדות פרטיות שיוכלו לערוך בדיקות למוצרים מיובאים, ולהוות תחרות למכון התקנים. אך בדיקת מבקר המדינה העלתה כי אף שחלפו כשלוש שנים מאז נפתח לתחרות שוק בדיקות הטובין המיובאים, שיעור הבדיקות שהפיקו המעבדות הפרטיות זניח – כ-1.1% מכלל הבדיקות ו-2% מהתקנים שנכנסו לתחרות – לעומת מכון התקנים, שעדיין מבצע כמעט את כל הבדיקות. מבקר המדינה הגיע למסקנה כי הרפורמה בתקינה לא הצליחה להשיג את המטרות שעמדו בבסיסה.
הליך שיתוף הציבור שהתבצע מול יבואנים ומעבדות מוכרות, העלה כי בתקנים שבהם יש תחרות בין המעבדות, חל שיפור בשירות שמקבלים היבואנים. עם זאת, המעבדות הפרטיות עדיין אינן אטרקטיביות דיין עבור היבואנים, עקב חסמים שונים. ההמלצה היא כי על הממונה על התקינה לעודד את התחרות וככל הניתן להכניס מעבדות מוכרות נוספות לתחום. במקביל, על המכון להשקיע מתקציבו בשדרוג הציוד ובפיתוחו הטכנולוגי.
מבקר המדינה קובע גם כי התאמת התקינה לתקינה הבינלאומית מתעכבת. על אף התיקונים שהוכנסו לחוק התקנים, שקבעו כי יש לבחון את התקנים הרשמיים הקיימים ולהתאימם לתקנים בינלאומיים עד אוגוסט 2019, נמצא כי טרם הסתיים הטיפול ב-115 תקנים (כ-31% מהתקנים שתיקון 13 חל עליהם). תקנים אלה הועברו לבחינת הממונה על חוקיות היבוא במשרד הכלכלה והוא העבירם לאישור משרד האוצר, אך עד מועד סיום הביקורת התקבלה הסמכה לתקן אחד בלבד.
ואם לא די בכך, האכיפה נגד יבואנים בירידה, והממונה על התקינה אינו מטיל עיצומים כספיים על יבואן שהפר את ההוראות. מספר הביקורות לאכיפת תקנים רשמיים בשנת 2019 (כ-1,700) היה בשיעור של 0.56% מתוך מספר ההמלצות של מעבדות בדיקה באותה השנה (יותר מ-300,000). עוד עולה כי מספר הביקורות לאכיפת תקנים רשמיים ירד מכ-2,300 בשנת 2017 לכ-1,700 בשנת 2019, וכי הממונה אינו מטיל עיצומים כספיים על יבואן שהפר הוראות מהוראות פקודת היבוא והיצוא וכי מספר הקריאות להחזרת מוצרים שפורסמו בנושא תקינה ירד מ-34 בשנת 2017 לכ-20 ב-2019.
המבקר ממליץ למשרד האוצר ולמשרד הכלכלה להמשיך לפעול להגברת התחרות בתחום בדיקות העמידה בתקינה והגדלת נתח שוק הבדיקות של מעבדות מוכרות, להסרת חסמים לכניסת מעבדות מאושרות ומוכרות לתחום זה, להפחתת הנטל הרגולטורי על היבואנים, להפחתת יוקר המחיה ולהרחבת מגוון הטובין הנמכרים – כל זאת בד בבד עם עמידה על המשמר והקפדה על כך שכל הטובין שייכנסו בנמלי המדינה יעמדו בתקנים רשמיים ולא יסכנו את בריאותו של הציבור.
בימים אלה, נדונה בכנסת "רפורמת היבוא" שאמורה לתקן רבים מהכשלים הללו, אך גם היא נתקלת בקשיים. הרפורמה אמורה להקל על הקשיים להתאמת התקינה המקומית לזו הבינלאומית על ידי השוואת תקנים גורפת – כל מוצר שיש לו תקן אירופי יוכל להיות מיובא ארצה ללא דרישות ייחודיות. אלא שבעקבות התנגדויות רבות הוכנסו החרגות רבות לחוק, ועשרות תקנים נותרו עם התאמות ישראליות ייחודיות, המייקרות את היבוא. הרפורמה החדשה משנה גם את משטר הבדיקה והאכיפה, ומעביר את התחום כולו מבדיקות מקדימות להסתמכות על הצהרת יצרן כי הוא עומד בתקן. בנוסף, תוגבר מערך האכיפה והוענקו לו סמכויות חדשות בחוק.
״עניין מרכזי״
