בית המשפט העליון קבע בפסק דין עקרוני חשוב, כי זכותו של קטין למנוע מהוריו או מאפוטרופוס שלו לקבל אודותיו פרטים אודות טיפולים שהוא מקבל ושעליהם חל חיסיון רפואי.
"טיפולים פסיכולוגיים ופסיכותרפיים אשר ניתנים לילדים, ולנערים ולנערות, מחייבים לעתים קרובות מסירת מידע למטפל שהמטופל אינו מוכן לחלוק עם הוריו… במקרים כאלה ובלא מעט מקרים אחרים, הצלחת הטיפול תלויה במידה רבה בשמירה הדוקה על סודיות הטיפול כזכות אשר מוקנית לקטין המטופל ללא תלות ברצון הוריו", כתב בית המשפט בפסק דינו.
כללי החיסיון קובעים כי רק המטופל הוא בעל החיסיון, ולכן רק הוא יכול לוותר עליו, וזאת גם אם הוא קטין. על אף שההורים משמשים כאפוטרופוסים של ילדיהם, אין בכך לשלול את זכותו העצמאית של הילד לפרטיות, כל עוד שמירה על זכות זו אינה מסכנת את חייו או בריאותו.
לאור זאת התווה בית המשפט העליון את השיקולים שבתי המשפט צריכים להביא בחשבון כאשר מונחת בפניהם בקשה לחשיפת פרטי טיפול של קטין: מהי ההשפעה של חשיפת הטיפול בפני ההורה על רווחתו הנפשית של הילד, מהי מידת הפגיעה של אי-החשיפה ביכולת להבטיח הליך הוגן להורה של הילד בהקשר לחשיבות המידע החסוי לנושא המשפט, האפשרות להשיג את המידע הרלוונטי ממקור אחר מבלי לפגוע בסודיות הטיפול, וכן ההשלכות אשר תהיינה לשמירת חיסיון הטיפול ולהסרתו על צדדים שלישיים.
עניין מרכזי
