התקשורת הישראלית מתקשה להחליט מה היא רוצה מעצמה. הליקוק המתמשך לנבחרת מרוקו המקפיץ את דילוגיה לחצי הגמר עד לכותרת הראשית של העיתון הישראלי הנפוץ ובדומיו בתקשורת המודפסת והגוססת מתקבל ברגשות מעורבים.
אחרי הכל יש הרבה יותר ישראלים העצובים על הדחתם של רונאלדו וניימאר בסוף השבוע מאשר על הזינוק של הנבחרת הערבית הראשונה בהיסטוריה לשמונה האחרונות במונדיאל הקטארי. אז נכון שצריך להפריד בין ספורט לפוליטיקה אבל אחרי ששחקני מרוקו קפצו אחרי המשחק הקודם להצטלם קודם כל עם הדגל הפלסטיני קשה להתעלם מכך שהם בחרו לעסוק בלא כדורגל ולמנף אותו בצורה דווקאית נגד ישראל. בפסיכולוגיה קוראים לזה דיסוננס קוגניטיבי – וכשנוצר הניגוד הבלתי אפשרי הזה אפילו יוצאי מרוקו מתקשים להתהדר בניצחונות הללו כאילו הם חלק ממנו.
לכן, אבקשכם לא לכעוס עלי אם בחצי הגמר לא אתמוך בנבחרת מרוקו ואשמח שיחטפו סוף סוף גול לא עצמי במונדיאל הזה. אם על הדרך הם גם יודחו – לא אצטער. היידה אמבפה, קדימה ז׳ירו – תעיפו לי אותם מהכותרות הראשיות הלקקניות להחריד.
רמי יצהר,
עניין מרכזי
