דמיינו שזה קרה לפני 3 חודשים לא בליל הסדר ולמחרתו.
עשרות רקטות וקטיושות בתוך פחות מיממה מהרצועה ומיד אחר כך מלבנון. נמל התעופה בן גוריון נסגר מאונס והתעופה האזרחית משותקת. ההרתעה שנמשכה מאז 2006 נמחקה ברגע. אם זה היה קורה בממשלה הקודמת האדמה היתה רועדת. בעיקר בקבוצות הווטסאפ עם הספינים הליכודיים.
לפיד אז רוה״מ, גנץ – שר ביטחון. ביבי, בן גביר, סמוטריץ׳ ובעיקר גלנט ודיכטר היו צורחים בטירוף:
להחריב את עזה, לא להשאיר אבן על אבן בביירות, לעלות בהמוניכם להר הבית, להקים התנחלויות של דווקא, לרסק את הפלסטינים, למרר את חיי האבירים הביטחוניים, לגייס אוגדות ולכבוש, להרוג, להפציץ עכשיו, מייד ״בתגובה נוראית בלתי פרופורציונאלית״.
ולפיד היה נגרר. ככה זה כשהשמאל נלחץ. עם הצווחות הללו וההבטחות להפעלת כוח אימתני הימין הקיצוני המוטרף והפונדמנטליסטים זינק לשלטון. ומה עכשיו?
פעם ביבי הישן היה מכיל, מבליג, שוקל בכובד ראש לפני שהיה נגרר למעגל דמים בחג הפסח. מעניין איזה נתניהו נקבל הפעם. אחרי ישיבת הקבינט נדע יותר בעוד שהמצב בכללו בכל הזירות הופך גרוע יותר ויותר מרגע לרגע.
כי את נתניהו מעניין עכשיו רק נתניהו וכפי שצויין בהרחבה בתקשורת העולמית: נתניהו הוא עכשיו שבר כלי ובובת סמרטוטים שבו משחקים אשתו, בנו והשותפים ההזויים שלו שרק רוצים את ליטרת הבשר ואת המפתח לקופה הציבורית כדי לשדוד אותה.
נתניהו עושה את הטעויות הנוראיות של פוטין ושל דיקטטורים דומים שהתחרפנו והוליכו את ארצותיהם מדחי לדחי עד להתרסקות. אלא שהפעם מדינת ישראל בסכנה ברורה ואיומה ואין מי שיעצור את הדהירה לתהום.
רמי יצהר Rami Yitzhar
עניין מרכזי
חדשות וסקופים מאז 1999
