ארגון בינלאומי הקרוי הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) פרסם דוח חמור הטוען לדפוס של הפעלת כוח שיטתי וקטלני על ידי צהל כלפי עיתונאים המסקרים את העימות הישראלי פלסטיני. לאחר הריגתם של עיתונאים זרים ישראל משחררת תגובה לא ראויה ולא מספקת ונוהגת מדיניות של התנערות מאחריות.
לטענת הארגון, לפחות 20 מקרים של הרג עיתונאים על ידי צה"ל נרשמו לאורך השנים מאז 2001. מבין ההרוגים 18 היו פלסטינים. לא הוגשו כתבי אישום ואיש לא נתן את הדין בגין מקרי הרג אלה או בגין פגיעה חמורה בחופש העיתונות ובזכויות עיתונאים.
דוח CPJ כולל המלצות לישראל, לארצות הברית ולקהילה הבינלאומית לפעול להגנה על עיתונאים, לשים קץ לפטור מעונש במקרים של הרג עיתונאים ולמנוע הרוגים נוספים. ההמלצות כוללות הבטחה של חקירה מהירה, עצמאית, שקופה ויעילה במקרי הרג של עיתונאים, שייתכן ואינם חוקיים.
הוועדה להגנה על עיתונאים היא גוף עצמאי ללא מטרות רווח שמקדם את חופש העיתונות ברחבי העולם ומקום מושבו בניו יורק. "הרג שירין אבו עאקלה וכישלון החקירה הצבאית לזהות את האחראים לו איננו אירוע חד פעמי", טען רוברט מהוני, מנהל פרויקטים מיוחדים ב-CPJ ואחד מעורכי הדוח. "זה חלק מדפוס תגובה שנראה כמכוון לחמוק מאחריות. אף לא אחד בצה"ל נמצא כאחראי למותם של 20 עיתונאים מאש הצבא הישראלי ב-22 השנים האחרונות", ציין.
נטען כי בישראל מתעלמים מראיות וטענות עדים, ולעיתים קרובות נראה כי הם מזכים חיילים מאחריות להרג בשעה שהחקירות עדיין מתנהלות. הליך הבדיקה של צה"ל במקרים של הרג אזרחים דוגמת העיתונאים בידי הצבא הוא בגדר קופסה שחורה – אין מסמך מדיניות המתאר את ההליך לפרטיו ותוצאות הבדיקות הן חסויות. בנוס, נטען כי כאשר בדיקות מתקיימות, צה"ל יתמהמה לעיתים קרובות לאורך חודשים או שנים בחקר מקרי ההרג ומשפחות העיתונאים, הפלסטינים ברובם, זוכות לסעד משפטי מועט בישראל.
הדוח טען בנוסף שהכוחות הישראליים מתעלמים שוב ושוב מסימני זיהוי של עיתונאים, ובכך שולחים מסר מצנן לעיתונאים ואנשי תקשורת ברחבי הגדה המערבית, עזה והשטחים הפלסטיניים המצויים בשליטת צה"ל, שבהם התרחשו כל 20 מקרי ההרג. לטענת מחברי הדוח, כמו אבו עאקלה, רוב העיתונאים שנהרגו – לפחות 13 מתוך 20 – הזדהו באופן ברור כאנשי תקשורת או שהו בתוך כלי רכב שנשאו את סמל העיתונות בעת שנהרגו. כך למשל, ב-2008 צלם רויטרס פאדל שנאעה (Shana Fadel) לבש אפוד מגן כחול שנשא את הכיתוב "עיתונות" ועמד בסמוך לרכב שעליו נכתב "TV "ו"עיתונות", בזמן שטנק ירה פגז פלאשט שפילח את חזהו ואת רגליו במספר מקומות, והרג אותו.
עוד נכתב בדוח כי צה"ל אחראי ל-80% ממקרי ההרג של עיתונאים ואנשי תקשורת בשטחים הפלסטיניים שמתועדים בבסיס הנתונים של CFJ. ה-20% הנותרים – חמישה מקרים – מתו מסיבות אחרות: שני פלסטינים נורו על ידי חמושים ופלסטיני אחד נהרג במה שהיה קרוב לוודאי פיצוץ בשוגג בעמדת ביטחון של הרשות הפלסטינית בשנת 2000.
בשנת 2004 נהרגו כתב זר איטלקי והמתרגם הפלסטיני שלו בעת שהתלוו לצוות מהנדסים פלסטינים שניטרלו טילים ישראליים שלא התפוצצו, ואז אחד מהם התפוצץ.
"רמת החקירה שישראל טוענת כי ביצעה בנוגע להרג העיתונאים תלויה במידה רבה בלחץ חיצוני", טען שריף מנסור, מתאם התוכניות של CPJ במזרח התיכון ובצפון אפריקה. מתקיימת בדיקה שטחית של נסיבות מותם של עיתונאים בעלי דרכונים זרים, אך רק לעיתים רחוקות נבדק מותם של כתבים פלסטינים הרוגים.
בסופו של דבר, אף אחד מההרוגים לא זכה ולו למראית עין של צדק. ההרוגים הם רק חלק אחד של הסיפור. עיתונאים רבים נפצעו, ובשנת 2021 הפציץ הצבא בעזה בניינים שבהם שכנו משרדים של יותר מתריסר גופי תקשורת מקומיים ובינלאומיים, כולל AP ואל ג'זירה.
בנוסף, CPJ קוראת לישראל לפתוח בחקירה פלילית בשלושה מקרים של עיתונאים שנרצחו: שירין אבו עאקלה (2022), אחמד אבו חוסיין (2018) ויאסר מורתג'א (2018).
אורלי הלפרן, עיתונאית ישראלית-אמריקנית ומחברת הדוח, טענה: "הדוח לא חמור, הדוח מדוייק. המצב חמור. הצבא מטייח או אפילו לא טורח לפתוח בדיקה, שלא לדבר על חקירה. ואם הוא בכלל עושה בדיקה, זה בגלל לחץ מבחוץ. מתוך ה-20 ההריגות של עיתונאים ב-22 השנים האחרונות היו שתי בדיקות שכביכול היו רציניות: הריגת הכתבת האמריקנית-פלסטינית שירין אבו עאקלה, ושל הצלם הבריטי ג'יימס מילר. אלו המקרים שבהם מדינות חזקות וחברות של ישראל התערבו.
העיתונאי יאסר מורתג'א. נהרג ב-2018
"במקרה של ג'יימס מילר בריטניה איימה לדרוש את הסגרתם של החיילים המעורבים בהריגתו. בסוף ישראל שילמה כסף למשפחה, שעבורה זאת הייתה הודאה באשמה. הדוח הזה חושף שבמקום לחקור, ישראל מסתירה, מתעלמת, וכן, גם משקרת. וזה מסכן חיילי צה"ל ומפקדים כי לפי 'עיקרון המשלימות' של המשפט הבינלאומי, אם מדינה לא חוקרת ברצינות פשעים, ואפילו רשלנות, בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול להעמיד אנשים לדין בעצמו".
דובר צה"ל מסר: "צה"ל מצר על כל פגיעה באזרחים במהלך פעילות מבצעית ורואה חשיבות רבה בשמירה על חופש העיתונות ובביצוע עבודתם המקצועית של עיתונאים. צה"ל פועל במציאות ביטחונית מורכבת בגזרות השונות ומתמודד עם אירועי טרור מסוגים שונים, לרבות ירי של חמושים לעבר כוחות צה"ל ואזרחים ישראלים, ועם הפרות סדר אלימות, הכוללות יידוי מטעני נפץ, בקבוקי תבערה ויידוי אבנים. לעתים שוהים עיתונאים בקרבת פעילות זו, כחלק מביצוע תפקידם.
"צה"ל לא מבצע ירי מכוון לעבר בלתי מעורבים, והשימוש בירי חי נעשה לאחר מיצוי כלל האפשרויות. גם במהלך לחימה עצימה, צה"ל תוקף מטרות צבאיות בלבד, ונוקט בכל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת לצמצם את הפגיעה באזרחים במהלך פעילותו המבצעית.
"צה"ל בודק ומתחקר באופן שוטף פעולותיו באמצעות מנגנוני בדיקה וחקירה עצמאיים ומעמיקים, וביניהם מנגנון התחקור המטכ"לי. במקרים שבהם מועלית טענה לפגיעה שלא כדין באזרחים, ובכלל זה בעיתונאים, מתקיים הליך בדיקה לבירור הטענה, אשר לאחריו הפרקליטות הצבאית מחליטה על המשך הטיפול בתיק בהתאם לחומרים שנאספו, באופן עצמאי ובהתבסס על שיקולים מקצועיים בלבד. במקרים שבהם עולה חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, תיפתח חקירה פלילית.
"ככלל, במקרה שבו נהרג אדם כתוצאה מפעילות כוחות צה"ל באיו"ש, תפתח חקירה פלילית, אלא אם הפעילות הייתה בעלת אופי לחימתי של ממש, או שעל פניו לא קיים חשד לביצוע עבירה מצד חיילי צה"ל. מדיניות האכיפה ביחס למקרי מוות אושרה במספר פסקי דין של בית המשפט העליון. כל תיק חקירה נבחן בהתאם לנסיבותיו. במקרים המתאימים מועמדים המעורבים לדין או שננקטים נגדם צעדים משמעתיים או פיקודיים, זאת בהתאם לנסיבות המקרה".
עניין מרכזי
