בעולם המקושר של ימינו, שבו המידע נע במהירות הבזק ודעות מובעות בקלות חסרת תקדים, נושאים של מוניטין ותפיסה ציבורית קיבלו משמעות עצומה. שני מונחים משפטיים שלעתים קרובות באים לידי ביטוי במצבים כאלה הם "לשון הרע" ו"הוצאת דיבה". אמנם מושגים אלה קשורים קשר הדוק, אך יש להם מאפיינים ברורים המייחדים אותם. מאמר זה נועד לשפוך אור על ההבדל בין לשון הרע והוצאת דיבה, ולחקור את ההגדרות, ההשלכות והשיקולים המשפטיים שלהם ולפי זה לעזור לכם לדעת לבחור עו"ד בנושאי לשון הרע .
הגדרת לשון הרע והוצאת דיבה
לשון הרע: לשון הרע כרוכה בפרסום כתוב או מודפס של הצהרות כוזבות הפוגעות במוניטין של אדם. זה יכול לכלול מילים כתובות, תמונות או כל ייצוג ויזואלי אחר המוצג לצד שלישי. גורם המפתח בלשון הרע הוא הקביעות של הפלטפורמה המשמשת להפצת המידע השקרי. לדוגמה, אם מאמר חדשותי או פוסט במדיה החברתית מכילים הצהרות כוזבות ומזיקות על אדם, זה יכול להיחשב לשון הרע.
הוצאת דיבה: הוצאת דיבה הוא מונח רחב יותר הכולל לשון הרע והשמצה. לשון הרע מתייחסת למעשה של שקרים מוחלטים על אדם הפוגעים בשמו הטוב, בין אם באמצעות מילים מדוברות, מילים כתובות או כל אמצעי אחר. בניגוד ללשון הרע, הכרוכה בפלטפורמה קבועה, הוצאת דיבה כוללת גם צורות חולפות כמו מילים מדוברות חד פעמיות שהן שיקריות.
הוצאת דיבה חד פעמית שיקרית ואמירות לשון הרע בקביעות
אחת ההבחנות היסודיות בין לשון הרע והוצאת דיבה נעוצה בפלטפורמה ובקביעותה. לשון הרע כרוכה בצורות תקשורת מתמשכות יותר, כגון מאמרים שפורסמו, ספרים או פוסטים מקוונים. לפלטפורמות אלה יש השפעה מתמשכת יותר, מכיוון שניתן לגשת אליהם ולהתייחס אליהם לאורך זמן. הוצאת דיבה, לעומת זאת, כוללת צורות תקשורת קבועות וחולפות כאחד שהן שקר מוחלט. מילים מדוברות, גם אם הן חולפות, עדיין יכולות להסב נזק למוניטין של אדם ולהיכנס לקטגוריית לשון הרע.
הוכחה ושיקולים משפטיים
כאשר מדובר בהליכים משפטיים, גם לשון הרע וגם הוצאת דיבה מחייבים את הנפגע להוכיח מרכיבים מסוימים להצלחת תיק. במקרה של לשון הרע, על התובע להראות כי ההצהרה הכוזבת פורסמה, ניתנת לזיהוי וגרמה לפגיעה בשמו הטוב. בנוסף, לעיתים קרובות הם צריכים להוכיח שהנתבע פעל ברשלנות או בזדון.
תיקי לשון הרע, הכוללים גם לשון הרע וגם הוצאת דיבה, חולקים אלמנטים דומים אך עם כמה הבדלים. לצורך תביעת הוצאת דיבה, על התובע להוכיח כי ההצהרה הכוזבת נמסרה לצד שלישי, הייתה שקרית, גרמה לנזק ולא הייתה מוגנת בחסיון משפטי. עם זאת, במקרה של לשון הרע, הכרוכה במילים מדוברות, יתכן והתובע יצטרך לספק ראיות לנזק ממשי, אלא אם ההצהרה המשמיצה נכנסת לקטגוריות מסוימות הנחשבות "כשלעצמן" (מזיקות מטבען).
סיכום
בעולם שבו התקשורת לובשת אין ספור צורות, הבנת הניואנסים של לשון הרע והוצאת דיבה היא חיונית. בעוד ששניהם כרוכים בהפצת מידע כוזב הפוגע במוניטין של אדם, ההבחנה נעוצה בקביעות הפלטפורמה ובשיקולים המשפטיים שבא לידי ביטוי. הוצאת דיבה, עם התמקדותה בתקשורת כתובה או מודפסת, מאופיינת בשקרים מוחלטים ובהשפעתה המתמשכת, בעוד לשון הרע מקיפה אופני ביטוי קבועים וחולפים כאחד.
עו"ד שלומי וינברג מוסיף כי בין אם באמצעות המילה הכתובה או הביטויים המדוברים, כחברה, כפרט וכאיש מקצוע מוטלת עלינו האחריות לשמור על האמת ולהגן על המוניטין זוהי אבן יסוד במערכת המשפט שלנו.
