יושבים הערבים מול הטלוויזיה בעברית ומלטפים את הבטן בהנאה.
הערוצים מתחרים ביניהם מי ישיג בכיינים יותר אגרסיביים, יותר צעקנים והכי אבסורדיים שאפשר שהמסר היחיד שלהם הוא תנו תנו תנו לי.
מגיע להם מה שאנחנו עושים ברצועה ואפילו יותר אבל המציאות היא ששם חצי עזה הרוסה, אלפי הרוגים, אין חשמל, אין מים ולא חול ים אפילו להכנע וכאן מתפנקים ומתבכיינים בלי הפסקה.
זה התחיל עם סוחרים, נמשך בחקלאים דרך מפונים, מתפנים, עובדים סוציאליים, בתי מלון, וגם לחינוך ולעגבניות הגיעו.
אנחנו עם מפונק להחריד עם שדרני סרק שרוקדים לכם על הנשמה.
לא חראם?
עניין מרכזי
