מדיווחים של משוחררי שתי הפעימות הראשונות משבי החמאס עולה תמונה כללית כי אלה שנחטפו והוחזקו בידי אנשי הארגון לא עברו עינויים וכי נעשה מאמץ לאפשר להם תנאים סבירים בנסיבות המורכבות שבהן נתונה הרצועה כולה.
קרובת משפחה של חלק מהחוזרים מספרת את הידוע לה על תנאי השבי והכליאה של החטופים בעזה:
"לא עינו אותם או התעללו בהם, אבל היו ימים שלא היה אוכל ולפעמים היה צריך לחכות שעה וחצי-שעתיים מהרגע שאתה מבקש ללכת לשירותים ועד שנותנים לך". לדבריה, הם ישנו על ספסלים, לא על מיטות. עוד סיפרה כי "בהתחלה המחבלים לקחו אותם לעזה בסוג של קלאב קאר, לא את שלושתם ביחד. הם גם העבירו אותם מדי פעם ממקום למקום".
עוד מסרו קרובי המשוחררים בהסתמך על הדברים שסופרו להם כי בשבועיים האחרונים אזלו מוצרי המזון וניתנו להם במנות אורז מועטות לטענת הנשים הן היו רעבות מאוד. קרובת משפחה של קרן מונדר, סיפרה: "היו ימים שלא הייתה אספקה אז הם אכלו רק פיתות. לא עינו אותם, אבל היו ימים שבקושי היה להם אוכל, בימים האחרונים אכלו רק מעט מאוד אורז". הן שיתפו כי אפשרו להם מידי פעם לשמוע רדיו ישראלי – וכך אחת החטופות, חנה קציר, גילתה שבנה נרצח. רק מאוחר יותר, בדרכה ארצה, הבינה מחברה אחרת שבעלה בשבי ובחיים.
החטופים ששוחררו סיפרו כי הם פחדו כשנסעו ברכבי הצלב האדום ויידו לעברם אבנים. "עד הרגע האחרון לא היינו בטוחים, חשבנו שיעשו בנו לינץ' בדרך לישראל", סיפרה אחת החטופות. החרדה הקשה ניכרת על פניהם בתמונות כשהן משחזרות את הרגעים שחשבו שיהיו האחרונים, רגע לפני ההגעה לישראל.
דובר צה״ל אמר כי "כל משוחררת וכל משוחרר אנחנו פוגשים ואוספים ממנו את כל המידע. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, יש לו גם זיכרון משלו, ולכן אנחנו מכל אחד לוקחים מה שהוא ראה, מה שהוא זוכר. לא נעדכן פה עכשיו על מה שלמדנו".
עניין מרכזי