נכנסנו לחודש השביעי למלחמה וסיכום הביניים חד משמעי: כולם, אבל ממש כולם בכל הצדדים מפסידים ויש רק מנצח אחד שזה מה שעניין אותו מלכתחילה – לשרוד פוליטית. שמו של המנצח הוא נתניהו. לפי הדיבור המילולי של מלחמת עזה, הלא הוא גנרל הדיבורים הגרי, לעם ישראל זה ניצחון פירוס דמיוני המתבסס על זריעת חול בעיניים על בסיס יומיומי. ולביבי כל המלחמה הזו היא עוד שלב בלהרוויח זמן, לקדם את הדיקטטוריזציה תוך השמדת ערכי החברה הישראלית בכללה לרבות ערכי החברה היהודית המתפוררים תחת שלטון האימים המתהווה בחסות הקיצוניים שבקיצוני השוליים.
כשמלאה חצי שנה בדיוק ל-7 באוקטובר נשמעה אזעקה בשדרות, בנתיבות, באשקלון ובעוטף. קודם לכן נכנסו באשדוד למקלטים. סינוואר אותת שוב: כי שום דבר לא באמת השתנה גם לאחר שכל הצבא הישראלי הענק נכנס לרצועה ורובו כבר יצא ממנה. מגבלת הכוח שרירה וקייימת ושום דבר לא יזיז אותו מנחישותו לא להכנע לישראלים.
בסוף השבוע החמאס השיב שוב בשלילה: אין עסקה בלי תנאי הבסיס שלנו הכוללים: סיום הלחימה, נסיגת צה״ל, החזרת האזרחים למה שנותר מבתיהם, חילופי שבויים, התחייבות לשיקום ההריסות.
החמאס עיקש מתמיד ולא זז מילימטר מדרישתו הבסיסית הכוללת התעקשות לשיחרור מאסיבי והמוני של אלפי רוצחים מהכלא הישראלי כולל כל השבויים הפלסטינים מהמלחמה הנוכחית.
נכנסנו לחודש השביעי למלחמה ואף לא אחת מהמטרות שהציב נתניהו לא הושגה למעט אחת אישית ואגואיסטית: להישאר ראש ממשלה כל עוד המלחמה מתמשכת כמסטיק דביק ונמרח כרכיכה שאיבדה את כישוריה האלסטיים.
עניין מרכזי/ חדשות
