שנה בדיוק למלחמה. סקר המתפרסם היום מעלה ממצאים מדהימים ובראשם הנתון הבא: 61% מהישראלים מרגישים לא בטוחים לא בעצמם, לא בחיי בני משפחתם ולא בארצם. רק מתי מעט אינם מרגישים בחיי היום יום שלהם שינוי לעומת ה-7 באוקטובר הקודם ואלה בדרך כלל אנשים שגם אז היו מאוד לא יציבים או שהם בעלי מקדם אטימות גבוה ובלתי חדיר למציאות.
ומה היה לנו ביום השנה:
במהלך הלילה נפילות ונפגעים בחיפה ובטבריה,
כתב״מים יורטו בדרך לראשון לציון ולבסיס פלמחים,
אזעקות בעוטף עזה כאילו לא חלפה שנה אלא שנוספו אזעקות בלתי פוסקות בכל הגליל העליון והתחתון,
שוטרת מג״ב נרצחת בתחנה המרכזית בבאר שבע,
החטופים עדיין חטופים רק שמאז כמחציתם מתו בשבי,
תושבי הצפון עדיין יכולים רק לחלום לחזור לבתיהם,
הכלכלה בהשמדה עצמית,
התיירות מתה,
כדי לטוס לניו יורק צריך לקחת משכנתא וגם אז לך תדע אם המטוס ימריא ואם תוכל לחזור,
הילדים ישנים בממ״ד,
החילונים במילואים והחרדים שודדים את הקופה הציבורית,
בן גביר משמיד את שארית הלכידות הישראלית,
סמוטריץ׳ מוכיח מידי יום שהוא האיש הכי לא נכון להיות מופקד על האוצר המדלדל בימים אלה,
וביבי כמו ביבי דואג רק לכיסא שלו וכמו שאמרה לו אשתו כשהפסיד בבחירות שהמדינה תתמוטט.
אז נכון הנייה ונסראללה מתו, עזה חרבה וביירות מופצצת. אז מה? מה יוצא לנו מזה? בטח לא ביטחון. אחרי הכל אלפי הרוגים בצד שלנו, אלפי פצועים, בתים הרוסים, כאב גדול בלב ובעיקר – חוסר ביטחון משווע שמישהו הגיוני מנווט את המשך חיינו.
עברה שנה מאז ה-7 בספטמבר והכל – ממש הכל – הרבה יותר גרוע ממה שהיה.
ורק הטיפשים מתבסמים בספירה יומיומית מטופשת של מספר המתים בצד השני. להם יש 1.7 מיליארד מוסלמים ושני בקושי 7.3 מיליון יהודים בארץ ישראל – רובם פרזיטים שתרומתם לביטחון הלאומי מסתכמת בהתססה, שנאת הזולת וזריעת פירוד תוך השמדת הלכידות הנדרשת להתמודדות עם האתגרים הרחוקים מפתרון.
אז מה יהיה? כל עוד נתניהו בשלטון יהיה רק יותר גרוע.
״עניין מרכזי״
