ביקורו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במדינות המפרץ (ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות) בין ה-12 ל-16 במאי 2025, סימן נקודת מפנה במדיניות החוץ האמריקנית במזרח התיכון. מהלכיו של טראמפ מעוררים דאגה עמוקה בישראל שכן עד כה נחשבה המדינה היהודית כבת הברית הנאמנה והמקורבת ביותר לאמריקה עכשיו הרושם הוא שטראמפ מעדיף את הכסף הערבי על הנאמנות לישראל.
האמת היא שההיסטוריה מוכיחה שאמריקה נטשה באופן סיסטמטי את בנות בריתה בעיקר לאחר שהתערבות צבאית כשלה לאורך הדרך ארה״ב התקפלה וברחה מוויטנאם, מאיראן, מעיראק, מאפגניסטאן ומאיפה לא בעצם? ההסתמכות הישראלית המוחלטת על אמריקה עלולה להיות בעוכריה שכן בלי אמריקה – ישראל בבעיה בכל התחומים
הניתוח הבא הוא דווקא של הבינה המלאכותית שבדקה את מצבה של ישראל אחרי הארבעת הימים של דונאלד עם המטוס, הנמר, ניידת ההמבורגרים, הפינוקים המושחתים והחגיגות מהקרות העיניים שהותירו את העולם כולו משתאה. ניתוח מסקרן:
הביקור, שהתמקד בחיזוק היחסים עם מדינות המפרץ, הסרת סנקציות על סוריה, הסכם הפסקת אש עם החות’ים ביונד וקידום עסקאות נשק, הותיר את ישראל במצב של חוסר ודאות ודאגה. במקביל, תגובות ממנהיגי אירופה, שחשים כי טראמפ מתרחק מבנימין נתניהו, החריפו את הלחץ הדיפלומטי על ישראל, עם קריאות לביטול הסכמי סחר וביקורת חריפה על מדיניותה. ניתוח זה בוחן את האירועים המרכזיים של הביקור, ההתפתחויות האחרונות והממד האירופי, תוך התמקדות בהשלכות על ישראל.
1. הפסקת האש עם החות’ים: צעד ללא ישראל
רקע: ב-6 במאי 2025 הכריז טראמפ על סיום מבצע “רוכב סער” – קמפיין צבאי אמריקני נגד החות’ים ביונד שהחל במרץ 2025, בתגובה להתקפות החות’ים על ספינות בסחר הימי בים האדום. ההסכם, בתיווך עומאן, כלל התחייבות החות’ים להפסיק תקיפות על ספינות מסחריות, אך הדגיש במפורש כי ההסכם אינו כולל התקפות על ישראל.
השלכות על ישראל:
• בידוד מדיני: הסכם הפסקת האש נחתם ללא התייעצות עם ישראל, למרות שהחות’ים ממשיכים לירות טילים ורחפנים לעבר שטחה, כולל מתקפה על נמל התעופה בן-גוריון שגרמה להפסקת טיסות זרות. הצהרת החות’ים כי ההסכם אינו חל על ישראל מחזקת את תחושת הנטישה הישראלית, כאשר אנליסטים כמו אבי מלמד טענו ש”טראמפ זרק את ישראל מתחת לאוטובוס”.
• איום ביטחוני מתמשך: החות’ים, הנתמכים על ידי איראן, ממשיכים להוות איום ישיר על ישראל. ההחלטה האמריקנית להפסיק את התקיפות, מבלי לדרוש הפסקת התקפות על ישראל, מעלה חששות כי החות’ים ימשיכו להסלים את פעולותיהם, במיוחד לאור חוסר היכולת של קואליציות קודמות לעצור אותם.
• תגובה ישראלית: ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ הדגישו כי “ישראל תגן על עצמה בכוחותיה”, והמשיכו בתקיפות נגד מטרות חות’יות ביונד, כולל נמלים, למרות ההסכם. פעולות אלו, ללא תיאום עם ארה”ב, עלולות להגביר את המתיחות עם הממשל האמריקני.
2. פתיחת דף חדש עם סוריה: הסרת סנקציות ופגישה עם א-שרע
רקע: ב-14 במאי, במהלך ביקורו בריאד, הכריז טראמפ על כוונתו להסיר סנקציות על ממשלת סוריה החדשה בראשות אחמד א-שרע, מנהיג חייאת תחריר א-שאם (HTS), שהפיל את משטר אסד בדצמבר 2024. טראמפ נפגש עם א-שרע בנוכחות יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, וקרא לו לנרמל יחסים עם ישראל.
השלכות על ישראל:
• חששות ביטחוניים: שלטון HTS בסוריה, עם שורשים ג’יהאדיסטיים, מעורר דאגה בישראל, במיוחד לאור התקיפות הישראליות המתמשכות בסוריה. הסרת הסנקציות עלולה לאפשר לסוריה להתחמש מחדש, בסיוע מדינות המפרץ או טורקיה, ולחזק את השפעת איראן – יריבתה המרכזית של ישראל.
• הזדמנות דיפלומטית?: קריאת טראמפ לא-שרע לנרמל יחסים עם ישראל עשויה להצביע על כוונה לדחוף להסדר אזורי שיכלול את ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל ספקנית, בהתחשב בעוינות ההיסטורית של HTS ובחוסר הוודאות לגבי כוונותיו של א-שרע.
• ביקורת פנימית: בישראל, ההחלטה להסיר סנקציות נתפסת כמקדמת את האינטרסים של מדינות המפרץ וטורקיה על חשבון ביטחונה. יאיר לפיד, מנהיג האופוזיציה, טען כי התלות של נתניהו בסמוטריץ’ ובן-גביר מונעת מישראל להשתלב ביוזמות אזוריות, וגורמת “נזק לדורות” ביחסים עם ארה”ב.
3. מכירת נשק לסעודיה: עסקה “הגדולה בהיסטוריה”
רקע: במהלך הביקור בריאד הוכרז על עסקת נשק ראשונית בשווי 100 מיליארד דולר עם סעודיה, כחלק מהידוק היחסים האמריקניים-סעודיים. העסקה כללה שיתוף פעולה בין משרד הפנים הסעודי ל-FBI, והשתתפות מנהיגים עסקיים כמו אלון מאסק וראשי Blackstone ו-BlackRock.
השלכות על ישראל:
• חיזוק סעודיה: העסקה מחזקת את מעמדה של סעודיה כמעצמה אזורית, דבר שעשוי להועיל לישראל בטווח הארוך, שכן שתי המדינות חולקות אינטרסים משותפים מול איראן. אנליסטים כמו גרג רומן טענו כי “סעודיה בטוחה יותר תוביל לישראל בטוחה יותר”.
• נורמליזציה בספק: סעודיה ממשיכה להתנות נורמליזציה עם ישראל בהתקדמות לעבר מדינה פלסטינית – דרישה שממשלת נתניהו דוחה. מוחמד בן סלמאן האשים את ישראל ב”רצח עם” בעזה, והדגיש כי לא תהיה נורמליזציה ללא התחייבות לפתרון שתי המדינות.
• מתיחות עם נתניהו: התקיפות הישראליות בעזה במהלך הביקור, בניגוד לרצון הסעודי להפסקת אש, עוררו ביקורת מבן סלמאן וחיזקו את התפיסה כי ישראל אינה מתואמת עם האסטרטגיה האמריקנית-סעודית.
4. היחסים ההדוקים עם ארדואן: “הוא חבר שלי”
רקע: טראמפ הביע תמיכה בולטת בנשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן, כולל התייחסות אליו כ”חבר” והתייעצות עמו בנושאים כמו הסרת סנקציות על סוריה. דיווחים מצביעים על מו”מ מתקדם למכירת נשק מתקדם לטורקיה, ברמה דומה לזו של סעודיה וקטאר.
השלכות על ישראל:
• איום אסטרטגי: טורקיה, תחת ארדואן, נוקטת עמדה עוינת כלפי ישראל, תומכת בחמאס ומגנה את פעולותיה בעזה ובסוריה. חיזוק הצבא הטורקי עלול להוות איום עתידי, במיוחד לאור תמיכת טורקיה ב-HTS בסוריה.
• השפעה על סוריה: תמיכת טראמפ בארדואן מחזקת את מעמדה של טורקיה בסוריה החדשה, דבר שעלול לסבך את האינטרסים הישראליים, במיוחד לאור התקיפות הישראליות בסוריה.
• מתיחות דיפלומטית: הידוק היחסים בין טראמפ לארדואן מעצים את תחושת הבידוד הישראלית, כאשר נתניהו נאלץ להתמודד עם מציאות שבה טראמפ מעדיף שותפים אזוריים עוינים לישראל.
5. הממד האירופי: לחץ גובר על ישראל
רקע: מנהיגי אירופה, שחשים כי טראמפ מתרחק מנתניהו, החלו להפעיל לחץ דיפלומטי על ישראל, תוך ניצול התפיסה כי תמיכת ארה”ב בישראל נחלשת. התפתחויות אלה כוללות קריאות לביטול הסכמי סחר וביקורת חריפה על מדיניות ישראל בעזה ובשטחים.
• הולנד: ממשלת הולנד, בראשות גרט וילדרס, קראה לבחון מחדש את הסכם הסחר בין האיחוד האירופי לישראל, בטענה כי פעולות ישראל בעזה מפרות את סעיפי זכויות האדם בהסכם. הצעד, שנתפס כסמלי יותר ממעשי, משקף את התסכול ההולנדי מהמשך הסכסוך ואת הלחץ הפנימי מצד מפלגות שמאל ומרכז בהולנד.
• צרפת: הנשיא עמנואל מקרון הגביר את הביקורת על ישראל, וטען כי התקיפות בעזה “חסרות פרופורציה” וקרא להפסקת אש מיידית. מקרון, ששואף למצב את צרפת כשחקנית מרכזית במזרח התיכון, רואה בהתרחקותו של טראמפ מנתניהו הזדמנות להוביל קו אירופי נוקשה יותר כלפי ישראל.
• ספרד: ראש ממשלת ספרד, פדרו סאנצ’ס, הצטרף לביקורת, והאשים את ישראל ב”הפרות שיטתיות של המשפט הבינלאומי”. ספרד, שכבר הובילה הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ב-2024, דוחפת לסנקציות נוספות על ישראל באיחוד האירופי, כולל הגבלות על יצוא נשק.
השלכות על ישראל:
• לחץ כלכלי: קריאת הולנד לביטול הסכם הסחר עלולה לפגוע ביצוא הישראלי לאירופה, המהווה כ-30% מסך היצוא של ישראל. אמנם ההסכם לא בוטל, אך עצם הדיון מערער את היחסים הכלכליים עם האיחוד האירופי.
• בידוד דיפלומטי: הביקורת של מקרון וסאנצ’ס, בשילוב עם התפיסה שטראמפ מתרחק, מחזקת את מעמדן של מדינות אירופה כקול מוביל נגד ישראל בזירה הבינלאומית. הדבר עלול להוביל ללחץ מוגבר במוסדות כמו האו”ם ובית הדין הבינלאומי בהאג, שכבר בוחנים תלונות נגד ישראל.
• תגובה ישראלית: נתניהו גינה את הביקורת האירופית כ”צביעות”, וטען כי מדינות אירופה מתעלמות מהאיום האיראני והחות’י. עם זאת, התלות של ישראל ביחסים כלכליים עם אירופה מגבילה את יכולתה להגיב באגרסיביות, והיא נאלצת להסתמך על תמיכת מדינות כמו גרמניה ואוסטריה, שנותרו ידידותיות יותר.
6. פרספקטיבה ישראלית: בין תמיכה היסטורית לבידוד רב-חזיתי
תמיכה היסטורית של טראמפ: טראמפ נתפס כתומך נלהב של ישראל במהלך כהונתו הראשונה, עם צעדים כמו הכרה בירושלים כבירת ישראל והסכמי אברהם. אך ביקור זה מדגיש גישה “עסקית” יותר, שבה טראמפ נותן עדיפות לאינטרסים כלכליים ודיפלומטיים עם מדינות המפרץ, סוריה וטורקיה על פני תמיכה בלתי מסויגת בישראל.
תחושת בידוד:
• חוסר תיאום עם ארה”ב: ההחלטות על הפסקת האש עם החות’ים, הסרת הסנקציות על סוריה והעדפת שותפים כמו סעודיה וטורקיה נעשו ללא התייעצות משמעותית עם ישראל. דיווחים מצביעים על כך שטראמפ “ניתק מגע” עם נתניהו, אם כי הדבר לא אומת רשמית.
• לחץ אירופי: התגברות הביקורת ממנהיגי אירופה, בשילוב עם התפיסה שטראמפ מתרחק, מחזקת את תחושת הבידוד הישראלית. הולנד, צרפת וספרד מובילות קו נוקשה יותר, שמקשה על ישראל לשמור על לגיטימציה בינלאומית.
• מתיחות פוליטית פנימית: ממשלת נתניהו, הנשענת על סמוטריץ’ ובן-גביר, נתפסת כבלתי גמישה בעיני מדינות המפרץ ואירופה, שדורשות התקדמות לעבר פתרון שתי המדינות. הדבר מגביל את יכולתה של ישראל להשתלב ביוזמות אזוריות.
• דאגה ציבורית: התקשורת והציבור בישראל מביעים דאגה מהתרחקות אפשרית של טראמפ ומהלחץ האירופי. התקיפות בעזה במהלך הביקור, בניגוד לרצון המפרץ והאירופים להפסקת אש, תרמו לתפיסה כי ישראל פועלת בניגוד לאינטרסים הבינלאומיים.
הזדמנויות פוטנציאליות:
• משא ומתן עם חמאס: שחרור החטוף האמריקני עידן אלכסנדר על ידי חמאס במהלך הביקור פתח דלת למשא ומתן מחודש. ישראל שלחה משלחת לדוחא, אך נתניהו הבהיר כי לא יסכים להפסקת אש מלאה, מה שמגביל את ההתקדמות.
• הסכמי אברהם: טראמפ ממשיך לשאוף להרחבת הסכמי אברהם, כולל נורמליזציה עם סעודיה. הצלחה כזו עשויה לחזק את מעמדה של ישראל, אך היא תלויה בוויתורים שלא סביר שנתניהו יסכים להם.
• תמיכה מאירופה הידידותית: מדינות כמו גרמניה והונגריה ממשיכות לתמוך בישראל באיחוד האירופי, ויכולות לשמש כחיץ מול הלחץ מהולנד, צרפת וספרד.
מסקנות: ישראל במלכוד רב-חזיתי
ביקורו של טראמפ במפרץ חשף שינוי בסדרי העדיפויות האמריקניים, כאשר ישראל נדחקת לשוליים לטובת חיזוק היחסים עם מדינות המפרץ, סוריה וטורקיה. ההסכם עם החות’ים, הסרת הסנקציות על סוריה, עסקת הנשק עם סעודיה והידוק היחסים עם ארדואן משקפים גישה “עסקית” של טראמפ, שמבכרת יציבות אזורית ורווחים כלכליים על פני תמיכה בלתי מסויגת בישראל. במקביל, הלחץ האירופי, בראשות הולנד, צרפת וספרד, מחריף את אתגריה הדיפלומטיים של ישראל, שמוצאת עצמה מבודדת יותר מבעבר.
מנקודת מבט ישראלית, המצב מעורר דאגה: החות’ים ממשיכים לאיים, סוריה עלולה להתחמש, טורקיה מתחזקת כיריבה, סעודיה מתנה נורמליזציה בוויתורים, ואירופה מפעילה לחץ כלכלי ומדיני. התלות של נתניהו בקואליציה ימנית קיצונית מגבילה את יכולתו לנצל הזדמנויות דיפלומטיות, ומחזקת את תחושת הבידוד.
צעדים מומלצים לישראל:
1. תיאום עם ארה”ב: ישראל צריכה לשקם את התקשורת עם ממשל טראמפ, תוך הדגשת האינטרסים המשותפים מול איראן והחות’ים.
2. גמישות במשא ומתן: ויתורים מוגבלים במשא ומתן עם חמאס, כמו הפסקת אש זמנית, עשויים לשפר את מעמדה של ישראל בעיני מדינות המפרץ ואירופה.
3. חיזוק הבריתות האזוריות: ישראל צריכה להשקיע ביחסים עם מדינות המפרץ, תוך ניסיון לעקוף את הדרישה לפתרון שתי המדינות באמצעות שיתוף פעולה כלכלי או ביטחוני.
4. התמודדות עם אירופה: ישראל צריכה להגביר את הדיפלומטיה מול מדינות ידידותיות באירופה, כמו גרמניה והונגריה, כדי למתן את הלחץ מהולנד, צרפת וספרד, תוך שימת דגש על שיתוף פעולה כלכלי וביטחוני.
הזמן יגיד אם טראמפ יצליח למנף את הצעדים האלה להסדר אזורי שיכלול את ישראל, או שישראל תמשיך להידחק לשוליים במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית.
״עניין מרכזי״
