מלחמת עזה הפכה השבוע לארוכה בתולדות מדינת ישראל. ארוכה, מתישה, מזיקה בכל תחום אפשרי ובעלת משמעויות מרחיקות לכת לדורות לא רק על הישראלים אלה על היהודים באשר הם. מלחמה פוליטית המתמרחת מטעמים פוליטיים צורמים השמים את האינטרס האישי על הצורך הלאומי.
600 ימים למלחמת עזה ושום דבר טוב עוד לא צמח ממנה להיפך. הציבור מבין זאת היטב ובכל הסקרים מתברר ששני שלישים מהציבור מצדדים בסיום המלחמה לאלתר תוך שרוב מוחלט של הציבור משוכנע שכל מה שנתניהו עושה נובע מאינטרס אישי ופוליטי בעודו מצפצף על כל צורך לאומי אחר.
נתניהו שואף להיות צ׳אושסקו / ארדואן / סטלין ובינתיים אין מי שיעצור את הסכנה הפוליטית הזו של דיקטטוריזציה סוחפת שבסיומה ספק אם יהיו אי פעם בחירות דמוקרטיות אמיתיות במתכונת שהכרנו בישראל.
מי היה מאמין שמישהו יעלה על דעתו למרוח ציור רחוב ענקי שבו נתניהו מתנשק עם גדול מורי העם היהודי מתוך זעקה המתגברת בעולם כלפי תוצאות המשך מלחמת עזה על גב אזרחים בלתי מעורבים.
בעוד הטנקים של צה”ל דוהרים ברחובות חאן יונס ורפיח, ובעודם כובשים אזור אחר אזור במחיר דמים כבד, נשמעות יותר ויותר אנחות רמות – לא רק מהאויב הפלסטיני, אלא גם מבטן האומה היהודית.
על רקע פיצוץ הבתים, הפגזות אוויריות וקרבות פנים-אל-פנים, מתגבשת תחושת בלבול ציבורית: מה בעצם המטרה, ומה המחיר שישראל משלמת – ומי באמת קובע את הקצב? בפעם הראשונה זה עשורים, עולה החשש: אולי אבדנו שליטה גם על הנרטיב – וגם על העתיד.
🪖 הקרבות: צה״ל בפנים – ועמוק
⚔️ חדירה ללא תקדים
צה”ל כבר לא פועל “במרחב סטרילי”. זו כבר מלחמת רחוב אמיתית: לוחמה בתוך סמטאות צפופות, בתים ממולכדים, מלכודות נפש, ומנהרות תופת שמתגלות ממש מתחת לרגליים.
ברובע היועצים של חמאס, אותו אחד שנהרס כמעט עד היסוד, חיילי גבעתי ונח”ל נלחמו ב-72 שעות רצופות של חילופי אש רצופים עם קומנדו של עז א-דין אל-קסאם.
החיסול של מפקד מערך הנ”ט של חמאס נתפס כנקודת ציון – אך בצד הישראלי מדווחים על לפחות 12 חיילים הרוגים ו-32 פצועים מאז תחילת החודש. וכאן עולה השאלה: עד מתי?
🔥 פוליטיקה: ממשלה על סף התפרקות – וציבור שמאבד אמון
ביבי נתניהו, שלכאורה נהנה מ”תמיכה” ביטחונית, מוצא את עצמו לכוד במלכודת: מצד אחד ימין קיצוני של סמוטריץ ובן גביר שדורשים “מכה שלישית – שתהיה האחרונה”, ומצד שני, מערכת ביטחון שחוששת מקריסה תודעתית וצבאית.
🧨 בקבינט: רעש מתחת לפני השטח
- שר הביטחון גלנט מביע הסתייגות הולכת וגדלה מהמשך “העומק הטקטי” של המבצע, אך מפחד לעמוד מול ההנהגה.
- גנץ, שכבר לא מחריש, שוקל פרישה מהממשלה אם לא יוצג מתווה ברור לשלב שאחרי.
- ההדלפות מתוך הדיונים בקבינט מגיעות לתקשורת הזרה לפני שעורכי “ישראל היום” מספיקים לעכל אותן.
מעל הכול מרחפת שאלת החטופים – או כמו שמגדירים זאת קצינים בכירים: “מכפיל הלחץ הכי מתוח בעזה”.
🌐 הזירה הבינלאומית: גרמניה כבר לא איתנו – והיא לא לבד
אם עד עכשיו שמר על איפוק, הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ יצא בגלוי נגד ההתנהלות הישראלית. אמנם מנסה להלך בין הטיפות, אך ההתבטאות שלו השבוע בברלין לא הותירה מקום לספק:
“חיסול אוכלוסיות אזרחיות לא יוכל להיתפס עוד כמאבק בטרור. יש גבול מוסרי ואנושי.”
וזה לא נגמר שם:
- אירלנד וספרד הודיעו רשמית על הכרה במדינה פלסטינית.
- בלגיה, הולנד ושבדיה בוחנות עיצומים על תעשיית הנשק הישראלית.
- סטודנטים מארה״ב ועד ציריך ממשיכים לדרוש ניתוק שיתופי פעולה אקדמיים עם ישראל.
- השגריר של ישראל בבריסל זומן לבירור – בפעם הרביעית בתוך שבועיים.
💣 אפילו ארה”ב מאותתת
גורמים בממשל האמריקני הדליפו ל”ניו יורק טיימס” שישראל קיבלה 940 משלוחי נשק מאז תחילת המלחמה, ובו זמנית – שוקלים להטיל מגבלות על חלקם. לחץ דמוקרטי פנימי מהקונגרס, על רקע הבחירות הקרבות, גובר.
📉 כלכלה ואסטרטגיה: ישראל על סף ניתוק
השיח בעולם העסקי הופך מוחשי: חברות באירופה מקפיאות מיזמים עם חברות הייטק ישראליות. מוסדות פיננסיים בגרמניה ואוסטריה בוחנים החרגת אג״ח ישראליות.
הערכות מדברות על ירידה של 18% בהשקעות זרות ברבעון השני של 2025.
ואז מגיעים הקולות מחו”ל: “כמו דרום אפריקה של שנות ה-80”, אומר פרופ’ באוניברסיטת אוקספורד.
⏳ סיכום ביניים: נקודת רתיחה – והזמן הולך ואוזל
ישראל מצאה את עצמה שוב בעין הסערה – אבל הפעם מדובר לא רק בסערת רקטות או קרב גבורה של לוחמים.
זה קרב תודעתי, מוסרי, כלכלי ודיפלומטי, שדורש מחשבה מחוץ לקופסה – ולא רק אצבע על ההדק.
שאלה אחת בלבד נותרה פתוחה:
האם יש למישהו בירושלים את האומץ, האחריות והחזון לעצור את ההתדרדרות – לפני שיהיה מאוחר מדי? בוודאי שלא נשאר לנו רק לסמוך על לחצים חיצוניים שייאלצו את נתניהו להפסיק את הזוועה הזו שהיא מנת חלקם של הישראלים בדומה לסבל של האויב.
האיור מרומא הופץ גם בכלי התרגולת הישראליים ובעיקר ברשתות החברתיות מזעזע מפחיד מצביע בעיקר על הטינה העמוקה שחשים כלפי ישראל הגויים באשר הם. נורא. ייקח עשרות שנים לצאת ממוראות מלחמת עזה והישראלים אינם מודעים לכך בשל הצנזורה הכבדה שהתקשורת הישראלית נאלצת להטיל על עצמה מול תעשיית הנדסת התודעה ומתרפות התרעלה של הימין הקיצוני שהשתלטו על סדר היום הלאומי
רמי יצהר | עניין מרכזי
