לא יכול להיות. היינו בטוחים שלו זה לא יקרה. תמימים כשמותנו.
אז כן גם לו זה קרה. היעני מתאבק על של ההאבקות המבוימת, ששיגע דורות של ילדים בהצגות הנהדרות שלו מול כאילו אויבים ממוצאים, גם הוא מת לו ככה פתאום בגיל 71.
מה נאמר לכם? כבר אי אפשר לסמוך בעולם הזה על אף אחד.
אין ספק ששמה למעלה משעמם לא יהיה לאף אחד.
⸻
שמו המלא – ג’ון “ביג סלאם” סמית’, ממשפחה ממעמד הפועלים בדרום ארצות הברית. ילד שמנמן מהשכונה, שנאלץ להתמודד עם בוז בבית הספר. אבל הוא לא נכנע: הוא המשיך לתרגל, לעבוד, ליפול ולקום – עד שהפך לסמל בזירת ההיאבקות.
ג’ון “ביג סלאם” סמית’ התאמן באולמות מוזנחים, ישן ברכבו וחלם להיות הגדול מכולם. הוא לא היה הכי טכני, אבל הוא יודע לספר סיפור: כל עלייה לזירה, כל הדלקה של הקהל – הוא היה כריזמה ענקית חיוך מזעזע. בזכות זה, זכה באליפויות, הדהים שערי מגזינים, הופיע בפרסומות, בתוכניות ריאליטי, ובכמה סרטים – כי אי אפשר לבזבז כזה פרצוף על מכות מבוימות בלבד.
בעשור האחרון חייו קיבלו ממד נוסף – אחרית הימים שלו, מעבר לזירה: הוא הקדיש את זמנו לפעילות התנדבותית עם ילדים חולים. עם חיוך שלו, היתה למחרת לכולם תקווה. בלי שום טריק – רק אחד עם לב ענק, אחד מהמוכשרים ביד, והשאר – אהבה טהורה.
חבריו לשעבר לזירה, גם אלה שנאבקו נגדו מכל הלב, סיפרו עליו:
“הוא לא שיחק כאילו – הוא היה הדמות ולפעמים גם מחוץ לזירה, קשה היה לדעת איפה הוא נגמר והאגדה מתחילה.”
הוא עזב אותנו פתאום בלי הכנה מוקדמת בגיל 71 – כמו גיבור על שסיים את המשימה.
אבל מה הוא השאיר? מורשת של עוצמה, הומור, געגוע; הוכחה לכך שאשליה, אם עשו אותה נכון, יכולה להיות יפה יותר מהמציאות.
אולי זה כל מה שאנחנו צריכים היום.
רמי יצהר
“עניין מרכזי”
InyanMerkazi
www.news-israel.net
