ישראל כץ לא נח לרגע ודומה שחלק ניכר מזמנו מוקד לפוליטיקה קטנה ובעיקר לקידומו האישי כמועמד מרכזי, אם לא היחיד לרשת את נתניהו מי שמכיר את כץ יודע שמדובר בפוליטיקאי משופשף, ותיק ובעל יכולות של זיקית המאפשרות לו לא רק לשרוד אלא גם לחתור בעקשנות ולהתקדם במעלה הסולם כשמטרת העל שלו קשה להסתרה: לרשת את נתניהו ברגע הראשון שהדבר יהיה אפשרי אם מסיבות אובייקטיביות, אם בכורח נסיבות פתאומיות ואם אכן הוא יורשע במשפטו הנמרח ומתמשך לנצח. זמן פסק הדין מתקרב וביבי מנסה למנוע את סיום המשפט בעיקר באמצעות תיחזוק ניצחי של מצב מלחמה, התפתחויות חירום ונסיבות שהוא גורם להן לחולל עבורו דחיות אין קץ ומניעת ההרשעה שעלולה לפסול אותו מהמשך הכהונה.
כץ פועל בכל הזירות הפנימיות ומשתמש ברשתות החברתיות ככלי מרכזי, בוטה ושחצני המתבטא ביומיום באמצעות איומים בלתי פוסקים ולעיתים לצורך האדרה עצמית מנופחת אגו היום קיבלנו ציוץ ארוך כאורך הגלות בטוויטר שעיקרו: אני ואני ואני ביבי לא מוזכר ולו במילה אחת. יופי של ספין.
הנה יצירת המופת שכל כולה שוויץ אחד גדול.
*שר הביטחון ישראל כ"ץ:*
כיצד עובדת שיטת ההשמצות ומהי באמת המציאות בשטח? לוקחים כל מיני לשעברים מנותקי קשר ומידע ועם הבנה ביטחונית מיושנת ולא רלוונטית ו"פרשנים צבאיים" בשלהי תפקודם, או סתם עיתונאים מטעם, ושותלים בפיהם דקלומים, סיסמאות והשמצות חסרות כל בסיס נגדי כשר הביטחון.
זה לא עושה רושם ולא משפיע כבר על אף אחד – כי כל פעם הם מתנבאים וטועים והציבור רואה ומפנים.
לעומת זאת, מדיניות הביטחון של ישראל, עליה אני מופקד מאז כניסתי לתפקיד שר הביטחון – חזקה, בעלת מאפיינים התקפיים ובעלת הישגים ברורים בכל הגזרות.
בראש וראשונה מבצע "עם כלביא" מול איראן. כשר הביטחון נטלתי חלק מרכזי בגיבוש היעדים ויכולות צה"ל לקראת התקיפה: קידום יכולת ה"סטנד אין" להגעת מטוסי חיל האוויר לטהרן, הפגיעה במתקני הגרעין ומפעלי ייצור הטילים, מבצע "חתונה אדומה" לעריפת הפיקוד הצבאי הבכיר, ותוכנית "טורנדו" למכות עצימות מול יעדי משטר בטהרן, וכמובן בקבלת ההחלטות לצידו של רה"מ.
עוד בזמן הרמטכ"ל הקודם הנהגנו מדיניות של אכיפת מקסימום מול החיזבאללה בלבנון, אותה צה"ל מקיים באדיקות ואני מתקף בעת הצורך, ולאחר מכן יזמתי וקידמתי את הקמת רצועת הביטחון ב-5 הנקודות השולטות בלבנון, שהבנתי את נחיצותן מתוך ביקוריי בשטח לבנון – למרות שלא היו כלל בהסכם שנחתם, כאשר השר דרמר, בתיאום איתי ועם רה"מ, הצליח לסייע ולתקף אותה עם האמריקאים.
בהתאם להנחייתי גיבש צה"ל תוכנית כניסה לסוריה אותה הצגתי לקבינט בהתאם לבקשת רה"מ – ונאבקתי על אישורה מול התנגדויות רבות. וכך עוד בליל נפילתו של אסד, צה"ל נכנס לסוריה והשתלט על פסגת החרמון ואזור הביטחון בו היה אזור החיץ – ובהתאם להנחייתי בנה מוצבי קבע וביסס את אחיזתו לשהות קבועה בשטח. במקביל סוכלו במתקפה כוללת כל היכולות האסטרטגיות של צבא סוריה. מאז מקיים צה"ל מדיניות ברורה ועוצמתית להגנה על הגבול ויישובי הגולן והגנה על הדרוזים בסוריה ושמירת דרום סוריה כשטח מפורז.
גם אם יש דעות שונות במהלך הדרך, צה"ל ממלא אחר הסיכומים והמדיניות אותה אני מנחה.
לאחר מספר ביקורים ביהודה ושומרון, הנחיתי את צה"ל לשנות גישה ובמקום שיטת "כיסוח הדשא" של כניסה ויציאה ממחנות הפליטים בצפון השומרון שהפכו למעוז איראני ומוקד לביצוע פיגועים בכל המרחב – כיבוש מחנות הפליטים תוך פינוי התושבים והישארות בתוך המחנות באופן קבוע, דבר ששינה לחלוטין את המציאות הבטחונית ביו"ש. המחנות ריקים מתושבים ומטרור וצה"ל והשב"כ רודפים את מחוללי הטרור ללא הרף. כתוצאה מכך, חלה ירידה של קרוב ל-80% בפיגועי הטרור ביו"ש.
זאת המדיניות שהנחיתי את צה"ל לבצע ואותה אני מתקף מידי פעם. במקביל אני פועל להקמת יישובים חדשים ולחיזוק ההתיישבות.
גם בעזה גיבשתי יחד עם צה"ל את עקרונות מבצעי "עוז וחרב" ו"מרכבות גדעון" בגישה שונה מאשר בעבר, הן בהיקף ההגנה העוצמתית לכוח המתמרן לפני ותוך כדי כניסתו והן בהרס תשתיות הטרור, מעל ומתחת לפני הקרקע, בהיקפים חסרי תקדים. בניגוד לעבר, צה"ל נשאר בשטחים שטוהרו ואוחז ב-75% מהשטח – דבר שמונע את חזרת המחבלים.
כעת אנחנו בשלב הדיונים לגיבוש התוכנית להכרעת החמאס בעזה והחזרת החטופים, ובסופם תהיה תוכנית מגובשת ועוצמתית לביצוע המשימה על כל היבטיה.
כשר הביטחון הממונה על צה"ל, תפקידי להוביל את מערכת הביטחון וצה"ל בבניית הכוח ובהפעלת הכוח מול היעדים בפניהם אנו ניצבים.
כך עשיתי – וכך אמשיך לעשות גם בעתיד.
עד כאן הציוץ של כץ כשהמשפט האחרון מבהיר הכל: אני אהיה המחליף של ביבי ולא יעזור לאף אחד הזומם אחרת. נחמד, לא?
״עניין מרכזי״
