דונאלד טראמפ חוטף בימים אלה סטירות מצלצלות ברמה הפוליטית, כלכלית, ביטחונית וגיאופוליטית ממשתתפי הכינוס העולמי הגדול שמארח נשיא סין. הכינוס זוכה להצלחה מסחררת והכניס להלם של ממש את העולם המערבי כולו. לכל ברור שמה שמתרחש היום הוא בראש ובראשונה תוצאה של החוליגניזם המילולי האופייני מצד הנשיא האמריקני. הוא היה בטוח שהוא יכול לפתור ברגע את בעיות העולם ואת כלכלת ארה״ב השוקעת בחוב לאומי טופח של 37 טריליון דולר אבל בפועל חטף סנוקרת אחרי סנוקרת כשכל העולם הופנה לו עורף. ההתנהלות הברוטאלית שלו כלפי עמיתים עלתה לו ולאמריקה באנטגוניזם גואה, באובדן נכסים כלכליים, בניפוץ מהדהד של בריתות שהיו שרירות מאז סיום מלחמת העולם ובהתפוררות מואצת של החברה האמריקנית מבפנים.
מנקודת מבט ישראלית האירועים האחרונים מדליקים נורה אדומה בוהקת ותמרור אזהרה גדול מרחף מעל מדיניות נתניהו. התמשכותה המיותרת של המלחמה עלולה להוריד את ישראל ביגון שאולה. כשנתניהו כבר יחליט לסיים את סגת עזה יתברר שהנזק שנגרם לישראל ולעם היהודי עלולים להיות בלתי הפיכים.
את הסטירה המצלצלת ביותר העניק לטראמפ ולדימיר פוטין ששלח את שר החוץ שלו מדבדב להודיע לעולם ובעיקר לטראמפ: תשכח מוועידת שלום עם טראמפ וזלנסקי, המלחמה באוקראינה תמשך עד שאוקראינה תכיר במצב בשטח כלומר בתבוסתה ועד אז – המלחמה עוד תתעצם. פוטין ירק לטראמפ בפנים בעודו נישא על גב ההצלחה האדירה של הכינוס בסין, כינוס המקפיץ את הגוש הסיני רוסי צעד ענק קדימה לקראת שינוי יסודי בסדר העולמי. בקיצור, טראמפ שנבחר תחת הסיסמא להשיב את אמריקה לגדולתה מוריד את האימפריה ביגון שאולה בדיוק כשם שנתניהו מפורר את ישראל מפנים ומפקיר את העם היהודי בגולה לחסדי הגויים העוינים.
כאן נכנסת לתמונה תגובת המערב: בבריסל ובוושינגטון התקבלה הפסגה בסין כ״קריאת השכמה״. גורמי מודיעין באירופה הזהירו כי “מדובר בשינוי טקטוני שלא ניתן להמעיט בערכו”, ואילו בבית הלבן הביעו דאגה מכך ש״הבריתות המסורתיות של ארה״ב נסדקות בקצב מואץ״. נאט״ו פרסמה הצהרה חריגה בה נאמר כי “כל ניסיון לייצר סדר עולמי חדש בכוחנות יפגוש תגובה מתואמת”, אולם מאחורי הקלעים ניתן היה להרגיש את חוסר האונים.
אז מה מתרחש לנו בסין בימים האלה?
בימים האחרונים מתרחשת בסין דרמה עולמית שמסעירה את הזירה הבין־לאומית: פסגת מנהיגים בטיינג׳ין, מצעד צבאי אדיר בבייג׳ינג, ונאומים שמסמנים את הכיוון של מעצמות המזרח. התמונות כבר עושות היסטוריה — שי ג׳ינפינג לצד ולדימיר פוטין וקים ג׳ונג־און, יד ביד מול המצלמות, ומאחורי הקלעים מסמכים והסכמים שמבקשים לשרטט סדר עולמי חדש.
המפגש שהופך את כללי המשחק
ב־31 באוגוסט נפתחה בטיינג׳ין פסגת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה (SCO). על הבמה: פוטין, שי, מודי, נשיא איראן החדש פזֶשקיאן, מנהיגי מרכז אסיה ואורחים נוספים. המסר היה ברור: המועדון של המזרח והדרום הגלובלי מתאחד מול ההגמוניה המערבית. יומיים לאחר מכן, בבייג׳ינג, התקיים מצעד עצום לציון 80 שנה לניצחון על יפן — עם טילים היפרסוניים, עשרות אלפי חיילים, ועמדת כבוד שהפכה לסמל: שלושת המנהיגים שי–פוטין–קים חולקים במה אחת.
שי אמר בקול ברור: “עלינו לעמוד נגד ההגמוניה ופוליטיקת הכוח”. פוטין הוסיף: “יש להשיב איזון הוגן בזירה הביטחונית”. דבריו של קים היו מתריסים לא פחות: “צפון קוריאה היא חלק מהחזית המאוחדת נגד עושק מערבי”.
ההחלטות והמסמכים
הפסגה הניבה את ״הצהרת טיינג׳ין״ ואסטרטגיית SCO עד 2035. הוחלט להקים מרכזי ביטחון חדשים, להרחיב שיתופי פעולה נגד סמים וטרור, ולאפשר למדינות נוספות להצטרף למסגרת — לאוס קיבלה מעמד של ״שותפה לדיאלוג״ וה־CIS הוזמנה כמשקיפה. רוסיה וסין חתמו על עסקאות אנרגיה ל־30 שנה, והודו מצאה עצמה בין שני עולמות: מצד אחד ידידות עם וושינגטון, מצד שני דיבור על “שותפות ולא יריבות” עם בייג׳ינג.
איך זה נראה מהמערב
בעוד שבבייג׳ינג מריעים, בארצות הברית ובאירופה שוררת חרדה. טראמפ ניסה להמעיט בערך האירוע כשהצהיר: “סין צריכה אותנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותה”. אבל מאחורי הקלעים, הפנטגון ומכוני מחקר מזהירים מפני הברית המשולשת סין–רוסיה–צפון קוריאה והשלכותיה על טייוואן, אוקראינה והקוריאות. באירופה מתייחסים בזהירות: מערכות היחסים עם סין כבר טעונות, והנוכחות בטקסים הייתה מצומצמת — כדי לא לשדר תמיכה פומבית במיזם שמערער את הסדר המערבי. דיפלומט בכיר בברלין הודה בשיחה סגורה: “אנחנו עומדים מול מציאות שבה ברית וושינגטון–בריסל כבר לא נתפסת כבלתי ניתנת לערעור”.
הנקודה הישראלית
לישראל יש כאן סיבה לדאגה. איראן הייתה אורחת כבוד בפסגה, עם חיבוק חם מצד סין ורוסיה. טהראן זוכה להגנה דיפלומטית והקלה כלכלית בדיוק ברגע שבו ירושלים וושינגטון מנסות ללחוץ עליה. מעבר לכך, הצהרות פומביות של SCO בעבר נגד פעולות ישראל בשטח איראן מחזקות את התחושה שבחזית הזו ישראל ניצבת מול גוש אזורי רחב, מגובה מעצמות. לכך מתווספת גם המציאות הפנימית: כל עיכוב נוסף בלחימה בעזה רק מגדיל את הסיכון שישראל תישאר מבודדת, ללא גיבוי מערבי מובהק, כאשר היריבים נהנים מגיבוי גלובלי.
המשמעות: סדר עולמי חדש?
האם באמת מדובר בסדר חדש? בייג׳ינג עדיין רחוקה מלהציב חלופה של ממש למערכת האמריקאית, אבל השבוע היא שידרה תודעה: יש חלופה, יש חזון, יש בריתות חדשות. פוטין מנצל את הבמה להראות שלא בידוד יש לו אלא קואליציה. קים נהנה מחשיפה עולמית שלא הכיר מימיו. והדרום הגלובלי מקבל איתות: יש מועדון אחר שאפשר להצטרף אליו.
השורה התחתונה
העולם צפה השבוע במופע עוצמה מבייג׳ינג — לא עוד אירוע טקסי אלא ניסיון להראות כי המזרח קובע את הקצב. זהו מסר מטריד לוושינגטון, לבריסל וגם לירושלים. בשעה שישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים וכלכליים, היא חייבת להביט מזרחה ולהבין: הסדר הבין־לאומי משתנה, ו״עסקים כרגיל״ עם סין כבר אינם קיימים.
רמי יצהר Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
www.news-israel.net
דונאלד טראמפ חוטף בימים אלה סטירות מצלצלות ברמה הפוליטית, כלכלית, ביטחונית וגיאופוליטית ממשתתפי הכינוס העולמי הגדול שמארח נשיא סין. הכינוס זוכה להצלחה מסחררת והכניס להלם של ממש את העולם המערבי כולו. לכל ברור שמה שמתרחש היום הוא בראש ובראשונה תוצאה של החוליגניזם המילולי האופייני מצד הנשיא האמריקני. הוא היה בטוח שהוא יכול לפתור ברגע את בעיות העולם ואת כלכלת ארה״ב השוקעת בחוב לאומי טופח של 37 טריליון דולר אבל בפועל חטף סנוקרת אחרי סנוקרת כשכל העולם הופנה לו עורף. ההתנהלות הברוטאלית שלו כלפי עמיתים עלתה לו ולאמריקה באנטגוניזם גואה, באובדן נכסים כלכליים, בניפוץץ מהדהד של בריתות שהיו שרירות מאז סיום מלחמת העולם ובהתפוררות מואצת של החברה האמריקנית מבפנים.
מנקודת מבט ישראלית האירועים האחרונים מדליקים נורה אדומה בוהקת ותמרור אזהרה גדול מרחף מעל מדיניות נתניהו. התמשכותה המיותרת של המלחמה עלולה להוריד את ישראל ביגון שאולה. כשנתניהו כבר יחליט לסיים את סגת עזה יתברר שהנזק שנגרם לישראל ולעם היהודי עלולים להיות בלתי הפיכים.
את הסטירה המצלצלת ביותר העניק לטראמפ ולדימיר פוטין ששלח את שר החוץ שלו מדבדב להודיע לעולם ובעיקר לטראמפ: תשכח מוועידת שלום עם טראמפ וזלנסקי, המלחמה באוקראינה תמשך עד שאוקראינה תכיר במצב בשטח כלומר בתבוסתה ועד אז – המלחמה עוד תתעצם. פוטין ירק לטראמפ בפנים בעודו נישא על גב ההצלחה האדירה של הכינוס בסין, כינוס המקפיץ את הגוש הסיני רוסי צעד ענק קדימה לקראת שינוי יסודי בסדר העולמי. בקיצור, טראמפ שנבחר תחת הסיסמא להשיב את אמריקה לגדולתה מוריד את האימפריה ביגון שאולה בדיוק כשם שנתניהו מפורר את ישראל מפנים ומפקיר את העם היהודי בגולה לחסדי הגויים העוינים.
אז מה מתרחש לנו בסין בימים האלה?
בימים האחרונים מתרחשת בסין דרמה עולמית שמסעירה את הזירה הבין־לאומית: פסגת מנהיגים בטיינג׳ין, מצעד צבאי אדיר בבייג׳ינג, ונאומים שמסמנים את הכיוון של מעצמות המזרח. התמונות כבר עושות היסטוריה — שי ג׳ינפינג לצד ולדימיר פוטין וקים ג׳ונג־און, יד ביד מול המצלמות, ומאחורי הקלעים מסמכים והסכמים שמבקשים לשרטט סדר עולמי חדש.
המפגש שהופך את כללי המשחק
ב־31 באוגוסט נפתחה בטיינג׳ין פסגת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה (SCO). על הבמה: פוטין, שי, מודי, נשיא איראן החדש פזֶשקיאן, מנהיגי מרכז אסיה ואורחים נוספים. המסר היה ברור: המועדון של המזרח והדרום הגלובלי מתאחד מול ההגמוניה המערבית. יומיים לאחר מכן, בבייג׳ינג, התקיים מצעד עצום לציון 80 שנה לניצחון על יפן — עם טילים היפרסוניים, עשרות אלפי חיילים, ועמדת כבוד שהפכה לסמל: שלושת המנהיגים שי–פוטין–קים חולקים במה אחת.
שי אמר בקול ברור: “עלינו לעמוד נגד ההגמוניה ופוליטיקת הכוח”. פוטין הוסיף: “יש להשיב איזון הוגן בזירה הביטחונית”. המסר נורה ישירות כלפי וושינגטון ובריסל.
ההחלטות והמסמכים
הפסגה הניבה את ״הצהרת טיינג׳ין״ ואסטרטגיית SCO עד 2035. הוחלט להקים מרכזי ביטחון חדשים, להרחיב שיתופי פעולה נגד סמים וטרור, ולאפשר למדינות נוספות להצטרף למסגרת — לאוס קיבלה מעמד של ״שותפה לדיאלוג״ וה־CIS הוזמנה כמשקיפה. רוסיה וסין חתמו על עסקאות אנרגיה ל־30 שנה, והודו מצאה עצמה בין שני עולמות: מצד אחד ידידות עם וושינגטון, מצד שני דיבור על “שותפות ולא יריבות” עם בייג׳ינג.
איך זה נראה מהמערב
בעוד שבבייג׳ינג מריעים, בארצות הברית ובאירופה שוררת חרדה. טראמפ ניסה להמעיט בערך האירוע כשהצהיר: “סין צריכה אותנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותה”. אבל מאחורי הקלעים, הפנטגון ומכוני מחקר מזהירים מפני הברית המשולשת סין–רוסיה–צפון קוריאה והשלכותיה על טייוואן, אוקראינה והקוריאות. באירופה מתייחסים בזהירות: מערכות היחסים עם סין כבר טעונות, והנוכחות בטקסים הייתה מצומצמת — כדי לא לשדר תמיכה פומבית במיזם שמערער את הסדר המערבי.
הנקודה הישראלית
לישראל יש כאן סיבה לדאגה. איראן הייתה אורחת כבוד בפסגה, עם חיבוק חם מצד סין ורוסיה. טהראן זוכה להגנה דיפלומטית והקלה כלכלית בדיוק ברגע שבו ירושלים וושינגטון מנסות ללחוץ עליה. מעבר לכך, הצהרות פומביות של SCO בעבר נגד פעולות ישראל בשטח איראן מחזקות את התחושה שבחזית הזו ישראל ניצבת מול גוש אזורי רחב, מגובה מעצמות.
המשמעות: סדר עולמי חדש?
האם באמת מדובר בסדר חדש? בייג׳ינג עדיין רחוקה מלהציב חלופה של ממש למערכת האמריקאית, אבל השבוע היא שידרה תודעה: יש חלופה, יש חזון, יש בריתות חדשות. פוטין מנצל את הבמה להראות שלא בידוד יש לו אלא קואליציה. קים נהנה מחשיפה עולמית שלא הכיר מימיו. והדרום הגלובלי מקבל איתות: יש מועדון אחר שאפשר להצטרף אליו.
השורה התחתונה
העולם צפה השבוע במופע עוצמה מבייג׳ינג — לא עוד אירוע טקסי אלא ניסיון להראות כי המזרח קובע את הקצב. זהו מסר מטריד לוושינגטון, לבריסל וגם לירושלים. בשעה שישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים וכלכליים, היא חייבת להביט מזרחה ולהבין: הסדר הבין־לאומי משתנה, ו״עסקים כרגיל״ עם סין כבר אינם קיימים.
