יובל שטייניץ, יו”ר רפאל, הכריז אמש: «המערכת היירוט באמצעות לייזר הפילה עשרות רבות של כטב״מים ששוגרו על-ידי איראן וחיזבאללה; עד סוף 2025 צה״ל יקבל מערכת טווח רחב יותר; בעוד 4–5 שנים נוכל ליירט טילים בליסטיים; בעוד כעשור — שמי ישראל יהיו מוגנים באופן מוחלט».
רפאל ומשרד הביטחון הודיעו כי מערכת הלייזר־היירוט Iron Beam / „אור איתן“ סיימה סדרת ניסויים מתקדמים ונמצאת במסלול פריסה מבצעית. לפי ההודעות, המערכת שימשה לאחרונה ליירוטים מוצלחים של מטרות אוויריות קטנות — רחפנים וכטב״מים — וממנה נרשמו, בהצהרות החברה, עשרות יירוטים בחזיתות שונות. החברה טוענת כי זו הפעם הראשונה בעולם שמערכת לייזר רב-עוצמה מגיעה לבשלות מבצעית ברמת פריסה כזו.
המערכת פועלת על-פי עיקרון פשוט אך עוצמתי: קרן לייזר רב-עוצמה ממוקדת בנקודה קריטית על המטרה; החימום הממוקד גורם לכשל מבני, הצתה מקומית או אובדן שליטה — עד לקריסת המטרה באוויר. Iron Beam משולבת ברשת חיישנים ורדארים שמזהים ומסווגים מטרות, מעבירים אותן למערכת המיקוד, והלייזר מבצע יירוט בתוך שניות או עשרות שניות — תלוי בגודל, בחומרה ובמרחק המטרה.
היתרון הכלכלי והטקטי בולט: עלות יירוט בלייזר נמוכה באופן דרמטי לעומת עלות שיגור מיירט קונבנציונלי — ברוב המקרים מדובר בעלות חשמל ותפעול זעירה יחסית לעשרות אלפי דולרים למיירט. מבחינה טקטית, לייזר מתאים במיוחד למענה מהיר ונקודתי מול גל רחפנים או כטב״מים זולים הנשפים בגלים תכופים.
עם זאת, למערכת קיימות מגבלות פיזיקליות ותפעוליות: ביצועים יורדים בתנאי אטמוספירה קשים — עננות, אבק או גשם כבד משפיעים על עוצמת הקרן וטווחה; כמו כן, קצב היירוט בו-זמנית מוגבל יחסית למערכות מבוססות טילים כאשר מתרחשים מטחים רחבים של רקטות בו-זמנית. לפיכך, המערכת נועדה להיות שכבה נוספת במערך ההגנה הרב-שכבתי — לא תחליף מלא לכל המערכות הקיימות.
בצה״ל ובמשרד הביטחון נמסר כי Iron Beam תוטמע כשכבה נוספת לצד כיפת-ברזל, דוד, חץ ו-Arrow. יחידות ראשוניות צפויות להימסר עד סוף השנה, כאשר פיתוחים להגדלת הטווח, לניידות גבוהה יותר ולהתמודדות בתנאי מזג־אוויר מאתגרים נמשכים.
אם טענות “עשרות היירוטים” יאומתו בדוח מבצעי רשמי — ההשלכות יהיו מרחיקות לכת: חיסכון תקציבי משמעותי בהפעלת מערכי יירוט יקרים; שינוי מוחשי בטקטיקת התוקף, שמתבססת כיום על שימוש נרחב ברחפנים זולים; והאצה במרוץ הגלובלי לפיתוח לייזרים והגנות נגד לייזר. במקביל, ההכרזה תציף דיונים בין-לאומיים על רגולציה, ייצוא ושימושים אתיים בטכנולוגיה מסוג זה.
כדי לאפשר אימות מלא של ההצהרות נדרשים פריטים ברורים: דו״ח מבצעי מפורט של צה״ל המספק מספרי יירוט, תאריכים ומיקומים; תיעוד צילום-ווידאו מבוקר של אירועי היירוט; וניתוח תנאי מזג-האוויר שבהם בוצעו היירוטים. רק עם מסמך כזה ניתן יהיה למפות בדיוק את תרומתה של Iron Beam לשדה הקרב ולבחון את אמיתות טענות “העשרות” כפי שנמסרו אמש.
סיכום: ההצהרה של יו״ר רפאל מסמנת נקודת ציון חשובה — שילוב של הישג טכנולוגי מרשים והצהרה תקשורתית חזקה. אך כדי להכריז על מהפכה של ממש נדרש אימות מבצעי. בשלב זה: הישג טכנולוגי בולט, הבטחה אסטרטגית שאפתנית, וקריאה פתוחה לשקיפות — כי ההשלכות הצבאיות, הכלכליות והפוליטיות של הצהרה כזו הן עצומות.
להלן קטע מהרצאתו של יובל שטייניץ, יו"ר "רפאל – מערכות לחימה מתקדמות":
אבל אני רוצה רגע לגעת בעתיד הזה, במהפכת [מערכות יירוט טילים באמצעות] הלייזר. אחרי 60 שנה ש[בהן] כל המעצמות בעולם בראשות ארצות הברית מנסות ליצור נשק לייזר ונכשלות, וגם אנחנו נכשלנו, הייתה פריצת דרך ב[חברת] רפאל לפני חמש שנים, שאפשרה לנו ליצור את נשק הלייזר האפקטיבי הראשון בעולם.
במלחמה האחרונה, גם בלבנון וגם ב-12 ימים [של מלחמה] מול איראן, מכשיר הלייזר הבודד, שהוא הקטן מהמכשירים שלנו, מכשיר בודד אחד הפיל עשרות רבות של כטב"מים, בשיעורי הצלחה יוצאים מן הכלל.
המכשיר הגדול "מגן אור" עתיד להימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים, והוא יאפשר לנו הגנה טובה בהרבה, בשלב ראשון רק מטילים מטווח קצר ובינוני, לא מטילים טווח ארוך כמו מאיראן, אבל תוך להערכתי בסביבות חמש שנים אנחנו נגיע למצב של לייזר שיכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטיים מאיראן ומתימן. זה לא מיד היום, זה תוך ארבע – חמש שנים.
כשאנחנו נגיע לשם, בעצם מהפכת הלייזר היא כל כך משמעותית. תחשבו על זה. עד עכשיו בכל תולדות הצבאות, מיוון העתיקה או מצרים העתיקה ועד ימינו אלה, השתמשו ב-projectiles, בעצמים, ירו חיצים, זרקו חניתות, היום זורקים פצצות, פגזים, טילים. זה דברים צמידים, דברים קשיחים, כדורים שעפים באוויר ופוגעים במטרה. בלייזר אנחנו הורגים את המטרה בעצם על ידי קרן אור, על ידי קרני אור שעפות ב-300 אלף קילומטר לשנייה.
כך בלייזר, ברגע שהמטרה נראית, היא מושמדת. ראית, השמדת, או נראית, הושמדת. המטרה כאילו לא זזה, כי המהירות של הלייזר כל כך גדולה [כך] שהמטרות כאילו עומדות במקום. אנחנו כבר הוכחנו שאנחנו מפילים טילים, רקטות, כטב"מים ואפילו פגזי ארטילריה 155 מילימטר ופגזי מרגמה כבר לפני שלוש שנים בלייזר.
ואני רוצה עכשיו להתייחס לעתיד בהערת סיכום. בעוד 5עד 10 שנים שום דבר לא יעוף באוויר, שום דבר עוין, לא מטוסים, לא כטב"מים, לא טילי שיוט, לא פגזים, לא פצצות, כי הלייזר ינקה לחלוטין את האוויר מכל דבר שזוהה, שנראה.
הסיכוי היחידי יהיה להעביר מטענים באופן חשאי, באופן בלתי נראה, עם שח"מ [שטח חתימת מכ"מ] מאוד נמוך, עם חסינות מוחלטת לאלמנטים אלקטרואופטיים ולגלאים אחרים, הסיכוי היחידי להגיע עם מטען כלשהו, יהיה אם פשוט לא ראו אותך או לא שמו לב. כל דבר אחר, כל פגז שיירה לאוויר, כל טיל, כל מטוס, כל רקטה, כל כטב"ם ינוקה מיד על ידי הלייזר במחירים של דולר או שניים לירייה.
כלומר, המשמעות של הלייזר כרגע היא תגבור מערך ההגנה שלנו, הקטנה דרמטית של העלויות של מערך ההגנה שלנו. זה גם מחסנית שאינה נגמרת. אתה לא צריך לייצר עוד ועוד מיירטים. עוד ועוד כיפות ברזל [מיירטי מערכת "כיפת ברזל"] במחיר של 100 אלף דולר ליחידה, או עוד ועוד "חיצים" [מיירטי מערכת "חץ"] במחיר שלושה מיליון דולר ליחידה, כי זה מחיר אפס.
אבל המשמעות האמיתית, יש לזה משמעויות נוספות גם בתחומים אזרחיים, אבל המשמעות האמיתית של האופטיקה האדפטיבית הרפאלית [של חברת רפאל] שאפשרה את היכולת להעביר לייזר לטווחים ארוכים, ולשמור על האנרגיה שלו, ועל הדיוק שלו, ועל המיקוד שלו, המשמעות האמיתית תהיה שינוי טוטלי בכל תולדות המלחמות כפי שידענו עד היום. יהיו קרניים [קרני לייזר], אנחנו אמורים להוביל את זה, והקרניים הללו [קרני הלייזר] בעצם ינטרלו לחלוטין את כל צורות הלחימה כפי שידענו עד היום.
״עניין מרכזי״