הטירוף משתלט: בנימין נתניהו מוביל את ישראל לעימות צבאי עם חילות ים של ספרד, איטליה ואולי גם טורקיה על רקע תקיפות באמצעות כתב״מים של כלי שייט אזרחיים הנעים במי הים התיכון תוך כוונה להגיע ולהפגין לטובת תושבי עזה מול חופיה.
מדובר בהסלמה חמורה ביותר מול משט המחאה האירופי שנועד למחות על המשך הלחימה בעזה ועל סירובו של נתניהו להביא לסיום המלחמה הארורה. ספרד ואיטליה הודיעו רשמית כי ישגרו ספינות מלחמה להגן על חופש השייט במים הבינלאומיים של הים התיכון, זאת בעקבות סדרת תקיפות חמורות של רחפנים שהטילו רימוני הלם וחומרי בעירה על כלי שיט המשתתפים במשט.
האירועים התרחשו במים הבינלאומיים מדרום לאי היווני גבדוס, כאשר עשרות רחפנים בלתי מזוהים תקפו במשך שלוש שעות את הספינות. לפי עדויות, הושלכו רימוני הלם וחומרי בערה שגרמו להתלקחות מפרשים ולנזק חמור בכעשרה כלי שיט. פעילי המשט טענו כי שיבוש בתקשורת כלל שידור מוזיקה בקולי קולות כדי להפריע לתיאום בין הספינות.
מוקדם יותר, כבר בנמל טוניסיה, נרשמו ניסיונות חבלה שכללו הצתה על אחת הספינות בעת שעגנה בסידי בוסעיד. המארגנים טענו כי מדובר בתקיפה רחפנית, בעוד הרשויות בטוניסיה הודיעו על פתיחת חקירה אך רמזו שהאש יכלה לנבוע ממקור פנימי. עצם העובדה שבשתי זירות נפרדות תועדו ניסיונות פגיעה, מעצימה את התחושה שמישהו פועל בנחישות כדי לשבש את המשט.
המשט הבינלאומי, המכונה Global Sumud Flotilla, יצא לדרך מכמה נמלים מרכזיים באירופה: מג’נובה שבאיטליה, מברצלונה בספרד, מקטניה שבסיציליה וגם מנמלים בצפון טוניסיה. בסך הכול מדובר בכחמישים כלי שיט מסוגים שונים – יאכטות פרטיות, סירות מפרש, כלי סיוע קטנים ואף מספר אוניות מטען. על סיפונם אלפי משתתפים – פעילים, רופאים, עיתונאים ואנשי ציבור – המייצגים לא פחות מ־45 מדינות. המטרה המוצהרת של המשט היא כפולה: מצד אחד לשאת סיוע הומניטרי סמלי לתושבי עזה, ומצד שני ליצור לחץ בינלאומי על ישראל ולהמחיש את ההתנגדות לחסימה הימית.
נוכחות אזרחים ספרדים ואיטלקים בין המשתתפים הייתה הטריגר הישיר להתערבות של ממשלות מדריד ורומא. ראש ממשלת ספרד, פדרו סאנצ’ז, נאם בעצרת האו״ם בניו יורק והכריז: “הממשלה של ספרד מתעקשת שדין הבינלאומי יכובד ושהזכות של אזרחינו לשוט בים התיכון בתנאים בטוחים תישמר. אנו שולחים אוניית מלחמה מנמל קרטחנה כדי ללוות את המשט ולבצע חילוץ במידת הצורך.” בכך הפך את ספרד למדינה הראשונה באיחוד האירופי שמציבה כוח ימי צבאי מול ישראל בסוגיית עזה.
במקביל, שר ההגנה האיטלקי גוידו קרוזטו הודיע כי הפריגטה Fasan, שנטלה חלק במשימת נאט״ו בים התיכון, הוסטה לאזור כדי להגן על אזרחים איטלקים הנמצאים על סיפון כמה מהספינות. קרוזטו גינה בחריפות את ההתקפות ואמר: “הספינות של המשט הותקפו על ידי מבצעים שטרם זוהו — והדבר מגונה בחריפות. מחאות צריכות להיות מוגנות כל עוד הן נעשות בהתאם לדין הבינלאומי וללא אלימות.” חברת הפרלמנט האיטלקית בנדטה סקודרי, שנמצאת בעצמה על אחת הספינות, תיארה כי במשך שלוש שעות חוו המטיילים מתקפה בלתי פוסקת של רחפנים, רימונים וחומרי בערה שהציתו את המפרש הראשי: “היינו במים הבינלאומיים דרומית לקריט, הותקפנו מבלי שמישהו התערב. זה היה רגע מפחיד ומביש עבור הקהילה הבינלאומית כולה.”
גם ארגוני זכויות אדם והנציבות האירופית פרסמו הודעות גינוי. האיחוד האירופי קרא לחקירה מיידית ובלתי תלויה של האירועים, והאו״ם הזהיר כי כל שימוש בכוח נגד משט אזרחי אינו מקובל. טוניסיה, מצידה, פתחה בחקירה משטרתית על השריפה בנמל והדגישה כי אם יוכח שמדובר בתקיפה חיצונית – מדובר בהפרה חמורה של ריבונותה.
החשש הגדול הוא מהצעד הבא: טורקיה מאותתת שהיא עשויה להצטרף למשטים הבאים עם ליווי ימי משלה. הזיכרון מהמשט הטורקי “מאווי מרמרה” ב־2010 עדיין חי – והאפשרות להתנגשות ישירה בין חיל הים הישראלי לחיל הים הטורקי בתוספת ספינות מלחמה ספרדיות ואיטלקיות היא תסריט מחריד שעלול להוביל לעימות ימי רב־זירתי.
עבור ישראל, מדובר באובדן חמור של הלגיטימציה הבינלאומית. הקרדיט לפעולה צבאית בעזה הולך ואוזל, וכשספינות מלחמה של מדינות ידידותיות לשעבר נכנסות לזירה, כל פעולה ישראלית עלולה להוביל להסלמה דיפלומטית וכלכלית. גרמניה ואיטליה, שבחודשים האחרונים בלמו יוזמות להטלת סנקציות על ישראל, נשמעות כעת ביקורתיות יותר וייתכן שלא יעמדו מנגד בפעם הבאה שתעלה הצעה באיחוד להקפיא הסכמי סחר.
ישראל רשמית לא לקחה אחריות על התקפות הרחפנים, אך בעולם רבים רואים בה החשודה המרכזית. העובדה שדעת הקהל באירופה והאו״ם מתייצבת חד־משמעית לצד המשט, הופכת את קרב ההסברה למכריע לא פחות מהקרב הצבאי. במקום שישראל תופיע כמי שמגינה על עצמה מול חמאס, היא מוצגת היום כמי שתוקפת אזרחים אירופיים בים הפתוח.
המשמעות ברורה: נתניהו מוביל את ישראל למערכה שבה הסכנה הגדולה אינה רק חמאס בעזה אלא חזית ימית־דיפלומטית חדשה מול מדינות אירופה. אם המלחמה לא תוכרע במהירות, ישראל עלולה למצוא את עצמה מבודדת, מסומנת, ובסיכון להסלמה ישירה מול ציים זרים בים התיכון.
״עניין מרכזי״
