אופס מצטערים. לא רוצים לקלקל לכם את החגיגה אבל חייבים לומר את האמת. התגובות בארץ ובעולם פושרות ונגועות בצביעות מהולה בחוסר אמון בולט הן בטראמפ ובטח בנתניהו המוקצה מחמת מיאוס קיצוני.
נתחיל אצלנו אריה דרעי מוביל את קו הברכות, הימין חוגג, האופוזיציה “בעד – אבל עם הסתייגויות”
- אריה דרעי (ש״ס) פתח את מצעד המברכים: תמיכה מלאה בתוכנית טראמפ, ברכת תודה פומבית והצהרה על “רשת ביטחון” פרלמנטרית לקידום המהלך, לצד הסתייגות מעשית: “נחגוג רק כשהחטופים בבית.”
- ליכוד ובכירים בקואליציה מיתגו את המהלך כהישג מדיני: יו״ר הכנסת אמיר אוחנה כתב “ליגה אחרת”; שר החינוך יואב קיש: “הסכם שמוביל להשגת כל יעדי המלחמה”; השר ניר ברקת דיבר על “הגאונות המדינית של נתניהו”.
- בן גביר וסמוטריץ׳ – בינתיים ללא תגובה רשמית, נקודה שבלטה על רקע המטר של ברכות בקואליציה.
- האופוזיציה – “להתקדם, בלי פוליטיקה”: בני גנץ בירך את טראמפ וקרא “לממש את התוכנית” תוך שמירה על חופש הפעולה הביטחוני והחלפת שלטון חמאס; בישובים בעוטף (למשל ניר עוז) בירכו בזהירות – “רק כשזה יהפוך ממילים למעשים”.
עכשיו – העולם הערבי: לחץ אמרתי “ללכת עם זה”, מסר ברור נגד סיפוח
- איחוד האמירויות הפעיל לחץ ישיר על נתניהו לתמוך בתוכנית טראמפ – ובמקביל הזהיר: כל סיפוח בגדה יטרפד נורמליזציה עם סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות. המסר הועבר בפגישה בניו־יורק בין עבדאללה בן זאייד לנתניהו, על רקע תנאי ריאד לנורמליזציה (מסלול שתי מדינות).
- ציר ערבי־אסלאמי רחב (שורת שרי חוץ) פרסם הודעת תמיכה עקרונית בתוכנית טראמפ ונכונות לעבוד עם וושינגטון למימושה; גם הרשות הפלסטינית בירכה את “המאמצים הכנים” לסיום המלחמה.
והעולם הרחב: בין התלהבות זהירה לספקנות עיתונאית
- כיסוי אמריקאי מרכזי הדגיש את פרטי התוכנית: הפסקת אש מותנית, שחרור כל החטופים תוך 72 שעות, ממשל מעבר טכנוקרטי בעזה תחת פיקוח בינלאומי, אי־סילוק כפוי של תושבים, דה־רדיקליזציה ושיקום מסיבי – כולל כוח ייצוב אמריקאי־בינלאומי ונתיב עתידי לישות פלסטינית.
- סקפטיות אירופית־ליברלית בתקשורת: “סקיצה על גב המעטפה – אולי זה יעבוד, אבל זו לא מפת דרכים סדורה,” התריע ה־Guardian, כשהוא מזהיר מפער בין רטוריקה לביצוע.
- דיווחי לייב ברשתות גדולות אישרו: נתניהו אמר לצד טראמפ כי הסכים לפרטי התוכנית; מנגד, הקרבות בעזה נמשכים – ומחדדים את הפער בין ההצהרות לבין המציאות בשטח.
בין הכותרות לפרטים: מה בפועל בתוכנית – ולמה זה הצית גל תגובות כזה?
- לב ההצעה: “מלחמה מסתיימת מייד עם הסכמה דו־צדדית”; נסיגה מדורגת של צה״ל לקו מוסכם לצורך שחרור החטופים; חנינה למי שיתפרק מנשקו בחמאס ויבחר לצאת – או להיטמע באזרחות; שיקום תשתיות בהיקפים עצומים; מנגנון בינלאומי לניהול זמני; אזור כלכלי מיוחד; ו”מועצת שלום” מלווה. אלה הסעיפים שהדליקו את קווי התמיכה בקואליציה, ואת הקריאות מוושינגטון וממדינות ערב “לזוז קדימה עכשיו”.
- נקודת החיכוך הישראלית: משפט המפתח של נתניהו – “אם חמאס ידחה או יפר – ישראל תשלים את המלאכה לבד” – איפשר לימין הקואליציוני להישאר בחושך אסטרטגי (בלי להצהיר נגד), ולכן ראינו שקט יחסי מבן גביר וסמוטריץ׳ לצד ברכות מליכוד וש״ס.
- נקודת החיכוך הערבית: ההתניה האמירתית (ובהלימה לעמדת סעודיה) נגד סיפוח בגדה – מסמנת לירושלים את “מחיר הכניסה” לגל נורמליזציה שני.
תמונת המראה: מה קורה בשטח בינתיים?
בעוד ההצהרות מתגלגלות על בימות ניו־יורק ו־DC, הדיווחים מהשטח תיארו הסלמה בעזה והתקדמות כוחות צה״ל לעבר מוקדים רגישים – עדות לפער “דיבור–מציאות” שמלווה מהלכים מסוג זה מראשיתם.
שורה תחתונה (בסגנון ״עניין מרכזי״)
הציר הירושלמי–וושינגטוני–מפרצי מצייר חלון הזדמנות: גל תמיכה קואליציוני בישראל, גיבוי ערבי־מעשי מותנה (בלי סיפוח), ואדמיניסטרציה אמריקאית שדוחפת קדימה עם חבילת תמריצים ושיקום. מול זה עומדים שלושה מבחני אמת:
- 72 שעות החטופים – אם זה לא זז, האמון קורס;
- משילות אזרחית בעזה – מי באמת ינהל, מי יאבטח, וכמה זמן;
- הפוליטיקה הישראלית והאזורית – כל סטייה (סיפוח, קריסה הומניטרית, טרור) עלולה להפוך את ההצגה הגדולה לעוד פרק ברצף ההחמצות.
בקיצור, בינתיים כולם עובדים על כולם והמלחמה נמשכת כרגיל כי ככה רוצה נתניהו.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999
