מהפך בצ׳כיה: החבר של נתניהו הובס ונמחק

אחרי שנים במאבקים פוליטיים ומשפטיים, המיליארדר והמנהיג הפופוליסטי אנדריי באביש חזר אל הבמה הראשית של הפוליטיקה הצ’כית. בבחירות לפרלמנט שנערכו ב־3–4 באוקטובר 2025, מפלגתו ANO (בצ’כית: Akce nespokojených občanů, “פעולה של אזרחים לא מרוצים”) זכתה בכ-80 מתוך 200 מושבים בבית התחתון של הפרלמנט, עם כ־34.5% מהקולות בפער ניכר מהמפלגה השלטת SPOLU. 

מבחינת ישראל זו מכה לא קטנה בכנף נוכח המגמה המתגברת של התרחקות מישראל ובעיקר טינה גוברת עד כדי מיאוס מנתניהו וממשלת הימין הקיצוני שלו.

המהפך הזה לא היה מפתיע במיוחד — הסקרים עמדו ליממה של ניצחון ברור עבור באביש — אך השאלה המשמעותית היא לא האם הוא יחזור, אלא איך הוא ינהיג, מול אילו שותפים ומה יהיו ההשלכות במדיניות הפנים והחוץ — במיוחד כלפי ישראל.

הקואליציה והאתגרים הפוליטיים

למרות הניצחון המרשים, באביש לא השיג רוב חופשי. הוא נדרש לחבור לשותפים כדי להקים ממשלה שתזכה לאמון הפרלמנט. המפלגות שעל השולחן כוללות את ה־SPD הימנית הלאומנית ואת “מפלגת המוטוריסטים”, שהן בעלות אופי יורוסקפטי והשקפות שמרניות קיצוניות יותר. 

באביש עצמו כבר הצהיר כי הוא שולל שותפות עם המפלגות שהיו בממשלה הנוכחית של פטר פיאלה ומשתייכות ל־SPOLU. 

הוא גם הבהיר שהוא מעוניין לנסות להקים ממשלה מיעוט (single-party government) שתזכה לתמיכה פסיבית של SPD והמוטוריסטים, אך עדיין לשמור על שליטה מרכזית של מפלגתו. 

כך או כך, הכרח הקואליציה יכתיב פשרות עקרוניות — באביש יצטרך למתן קו־שיתוף עם כוחות ימניים, שיכולים להשפיע על מדיניות הפנים (חוקים, תקציבים, רגולציות) וגם על יחסי החוץ.

קו מדיניות חוץ חדש? יחסים עם רוסיה, גישה חדשה לאוקראינה

באביש ידוע בגישתו שהיא פחות נאמנה לקו הנוקשה של האיחוד האירופי בנוגע רוסיה – במיוחד לעומת השלטון היוצא של פיאלה. בשנים האחרונות הוא מתח ביקורת על סיוע צ’כי משמעותי לאוקראינה, ובחלק מההצהרות הביע רצון לצמצם את מעורבות המדינה במדיניות הצבאית המערבית. 

לדוגמה, באביש הבטיח כי אם יגיע לשלטון, הוא עשוי להשעות או לסגת מ־”יוזמת התחמושת” (Czech initiative) של רכישת תחמושת לאוקראינה שממומנת בשותפות עם מדינות אירופה. 

הוא גם נשמע מחוייב פחות להגדיל את תקציב ההגנה או להיכנס למהלכים ימניים קיצוניים של האיחוד, כמו מדיניות “קווי ירוק” או הגברת דרישות סביבתיות — אלא אם כן ירצה לשמור את תמיכת שותפי הקואליציה בתוכו. 

בלשכתו ובקמפיין שלו כבר ניסו לייצר דואט מדויק — להצדיע לאירופה ולנאטו — אך בעצם להתחמק ממדיניות שמקלפת יותר מדי: “אנחנו פרו-אירופיים, פרו־נאטו, אבל לא פרו־אוקראינה עיוורת”, נאמר בהצהרותיו הפומביות. 

החזרה של באביש יכולה גם להקרין חזרה לאיחוד האירופי — לחוסם חוקים סביבתיים, להגביל מיסוי ירוק, ולהצטרף לקואליציות נגד מדיניות מרכזיות של האיחוד (כמו “Patriots for Europe” שבה הוא מקושר עם הימין האירופי). 

יחסו של באביש לישראל – מה ידוע ומה צפוי

עבר ואמירות שקיימות

במהלך כהונתו הקודמת (2017–2021), באביש לא היה במיתולוגיה חזקה במיוחד ביחס לישראל — הוא שמר על יחסים דיפלומטיים פורמליים, אך לא נודעת לו מוניטין של ידידות מיוחדת כמו שיעורן של מדינות כמו צ’כיה תחת פיאלה.

עם זאת, הדמות של ראש ממשלה חדש עם גישה שמרנית-לאומית יכולה לשנות את גובה המעורבות הדיפלומטית, את מדיניות הקרנות, סיוע ביטחוני, רכישות נשק ושיתופי פעולה.

מה צפוי בממשלו העתידי

1. ירידה באקטיביזם פרו־ישראל?
   ייתכן שבאביש יעדיף להעדיף “אינטרס לאומי” על פני התחייבויות מחוייבות. כלומר: פחות הצהרות תמיכה פומביות, פחות נוכחות דיפלומטית חזקה — אלא אם כן ישראל תשקול צעדים שייצרו תועלת ישירה לשיתוף פעולה.
2. קנייה ונשק
   אם באביש ירצה לבסס את מעמדו כמו עידן ברוסיה/הונגריה, יתכן שהוא ינסה לקדם ייבוא נשק, רכישות או שיתופי פעולה ביטחוניים עם מדינות פחות “מערביות” — אך זה תלוי מאוד במבנה הקואליציה ובכמה מהפשרות שהשותפים הקואליציוניים ידרשו.
3. דיפלומטיה אסטרטגית
   באביש עשוי לבחור בקו מחוכם: לא להתרחק מדי ממדיניות אירופית כללית, אך לא לקחת מובילות בהצהרות. יתכן ויחפש שיתופי פעולה שבהם ישראל צריכה תמיכה במזרח אירופה או באיחוד האירופי, כדי לשמר את מעמד צ’כיה כשחקן ביניים.
4. תגובה לשטחים והסכסוך הישראלי־פלסטיני
   כאן מדובר בבחירה לא פשוטה: מצד אחד יש לחץ דיפלומטי באירופה לתמוך במדיניות בינלאומית או החלטות של האו״ם; מצד שני באביש עשוי לבחור בקו נייטרלי או מתון, שלא יעמיד אותו מול עימותים פנימיים עם שותפי הקואליציה.
5. השפעה בדעת הקהל בצ’כיה
   אם באביש ינסה לחולל שינוי בהסכמה חיצונית מדי עם ישראל, הוא עלול להיתקל בביקורת מצד האופוזיציה שביניהם מדינות שמרניות ומפלגות פרו־אירופה, ואזרחים שירצו שהצ’כיה תשמור על עמדת מצופה באיחוד האירופי.

מה זה אומר לישראל – האופציות והזהירות

• תיאום מדיני מראש
  ישראל תצטרך לגשת במקצועיות: לפגוש את השחקנים המרכזיים, לא לדרוש תמיכה מוגזמת — אלא להציע שיתופי פעולה שיתנו טעם משותף.
• גבולות הדיפלומטיה
  אם באביש יתחיל ללכת הקו של הדגשה יתרה של “אינטרס צ’כי קודם”, ישראל תצטרך לשמור על זהירות — לא להיכנס לעימותים שיוצרות חדשות שליליות.
• שיתוף פעולה ביטחוני ואנרגטי
  יתכן שישראל תנסה להעמיק שיתופי פעולה חכמים: בינתיים פרויקטים טכנולוגיים, סייבר, הגנה, ובינה מלאכותית — שבהם אין תלות גיאופוליטית חריפה.
• תזמון והערכות
  עד להקמת הממשלה והפסיקה על קווי מדיניות — יש חלון זמן קריטי שבו ישראל יכולה להשפיע, להציע תהליכים שיתופיים, ולהימנע מלחצים פתאומיים.

סיכום

חזרתו של אנדריי באביש אל התפקיד המרכזי בצ’כיה מסמנת שינוי גדול בקרב מדינות מרכז אירופה — התחזקות של הימין הפופוליסטי, רגישות מחודשת ליחסי רוסיה–אירופה, ואתגרים למתן תמיכה אקטיבית לאוקראינה.

בעוד באביש מציג פנים פרו־נאטו ודוגל בשליטה מדינית מדודה, הצורך בקואליציה עם מפלגות שמרניות ומבוססות פופוליזם עשוי לכפות שינויים ימניים.

לישראל, הכינוס מחדש של צ’כיה ככוח מדיני במרכז אירופה מציב אתגר דיפלומטי: איך לבנות שותפות כשהשלטון משתנה, מבלי להיחלש או להיכנס למאבק עקרוני.

יחסי ישראל–צ’כיה נכנסים עכשיו לפרק חדש — עם תקווה לפיתוח שותפות חדשה, אך גם עם צורך זהיר ומחושב בלבה.

״עניין מרכזי״

חדשות וסקופים מאז 1999