האבסורדיזם הוא אגף ייחודי בפילוסופיה החברתית המשקף בימים אלה יותר מתמיד את הפער ההולך וגדל בעיתות מצוקה בין היות האדם בחיפוש מתמיד למשמעות לבין העובדה הלא סימפטית נתחוורת עתה כל יום מחדש ולפיה בעצם לשום דבר אין משמעות ומחמירים גורסים: ואפילו אין לזה משמעות שאין לזה משמעות. קבל זאת – או שחייך נידונו לתיסכול חסר מרפא.
עידן האבסורד הדיגיטלי
בעולם שבו כל רגע הוא תזכורת לעוד התראות, עוד ויראליות, עוד צפייה ב”רילס” — האבסורד משתלב בקלות במערכת החיים שלנו.
בתיאוריה הפילוסופית, האבסורד נוצר מהמפגש בין שאיפת האדם למשמעות לבין האין־תשובה של היקום. אלבר קאמי תיאר זאת היטב במיתוס סיזיפוס: הדחיפה החוזרת של הסלע במעלה ההר — לעולם לא מגיעה לסיום — אך דווקא במרד ובקבלה של המצב יש ניצוץ של חירות.
בימינו, עולם הדיגיטל הופך למגרש בו האבסורד מקבל פנים חדשות. לדוגמה:
- התחזות המשמעות: פיד אינסופי של ממים, קטעי וידאו מצחיקים, תוכן ויראלי — כל זה יוצר תחושת שובע רגעית, אבל לא משאיר משהו שמרגיש עמוק או יציב.
- בידוד בין רשת לקיום אמיתי: למרות שחיבורים נראים בלתי מוגבלים — ההרגשה יכולה להיות של בדידות עמוקה. עידוד אינטראקציה וירטואלית לא תמיד מחליף אינטימיות אמתית.
- ריטואליות דיגיטלית: גלילה ממושכת (“scrolling”) הופכת להיות כמו דחיפת הסלע החוזרת — פעולה חוזרת ללא תכלית ברורה.
- שיח מוזר (“brain rot” / שפה משותפת של ממים): הדור הצעיר משתמש בשפה מפוצצת, אקספרימנטלית, פרועה — שמכילה רמז לאבסורד שבחיים.
סיפורי אבסורד מהחיים הדיגיטליים
מקרה: “פעם אהבתי, עכשיו חסמתי”
אדם מגלה שפוסט ישן שכתב — עם כוונה אמיתית — נזרק לתודעה הציבורית, עשה גלגל הגנה או ביקורת — ומיד אחרי כן נמחק והוחלף באמוג’י או ציטטה תפל. התחושה: “בלתי אפשרי להשאיר חותם אמיתי”.
מקרה: “הלייק החסר”
את מפרסמת תמונה משמעותית עבורך — אולי סליחה, אולי מחשבה עמוקה — ומתעלמים ממנה. 3 לייקים בלבד. מעבר לזה, סטורי של מישהו ששף עוגה עם חמודי חתולים מקבל אלפי צפיות. אתה מרגיש שהעולם קבע מה “נכון” להיות משמעותי.
מקרה: “האינבוקס שמתמלא בעצמך”
כל הזמן יש התראות, הודעות, תגובות. אין מנוחה של השקט. גם כשאתה לבד — אתה לא באמת לבד.
איך “לשרוד” את עידן האבסורד (ולא רק לעבור עליו)
1. מרד מקומי
אין צורך לנסות “לסדר את העולם הדיגיטלי” כולו — אבל אפשר לבחור איך את פועלת בו. לדוגמה:
- לפרסם משהו שנראה “טיפשי” או מנוגד לשגרה — לא כדי לעשות רושם, אלא כדי לבדוק את הגבולות.
- לענות באיטיות, לא להזדרז לשוב ולענות מיד.
- למחוק את האפליקציות או לוותר על חלק מהן לזמנים קצרים.
2. תשוקה במקום תכלית
קאמי טען שהאבסורדיות דורשת לא להיכנע אלא “לחיות למרות” — לבחור בתשוקה.
בעולם הדיגיטלי — ליצור, לשיר, לצלם, לחשוב — לא מתוך מטרה גדולה של “להשפיע” אלא מתוך מצב של חיים פעיל במרחב שלך.
3. קבלה מודעת
להכיר שאי־הוודאות והחוסר משמעויות הם חלק מהמסע. לא לחשוש לרגעים של חוסר והלבשה של שגרה במודעות.
זה לא וויתור — זה הכרה בחוקי היקום הדיגיטלי.
4. חיבור אנושי אמיתי
להשקיע בזמנים מחוץ למסך: לשוחח פנים אל פנים, לקרוא, להתבונן בטבע — כל מה שמפריד אותך מהמטריקס הדיגיטלי הזורם ללא הרף.
״עניין מרכזי״
