זה היה ברור מראש אבל עכשיו גם צצות ההוכחות בשטח: טראמפ החליט להציל את פוטין ואת משטרו באמצעות כפיית כניעה אוקראינית וסיום המלחמה תוך הנחלת נצחונות משמעותיים לרוסיה.
הכל צץ בעוצמה מביכה במיוחד במפגש הפסגה שהסתיים בצעקות בבית הלבן בין נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. עכשיו הכל ברור: לא רק שאוקראינה לא תקבל טילי טומהוק משנות מאזן אלא שההמשך יהיה חמור בהרבה אם האירופים יתעקשו להמשיך במלחמה הזו.
בניגוד לפטפטנות הכרונית של השליט האמריקני הפעם נוקט הנשיא שתיקה נזעמת הזועקת מילה אחת לאירופה: ״זהירות״. טראמפ כועס וזועם הוא רוצה לסיים את המלחמה שלטענתו לא היתה פורצת אילו הוא ולא ביידן היה בבית הלבן לפני ארבע שנים.
המצב כרגע: דיווחים מצטברים מתארים שיחה קשה שבה טראמפ דחק בזלנסקי “להסכים” לקווי מציאות חדשים בשטח, כולל ויתור בפועל על חלקים מדונבאס כחלק ממתווה הפסקת אש — מהלך שהדהים דיפלומטים באירופה והחריף את השסע סביב “איך מסיימים את המלחמה”. זלנסקי, מנגד, מציג את הביקור כ״מועיל״ וטוען להתקדמות בהגנה אווירית — אבל מאחורי הקלעים מתוארת התפרקות לפרצי קול רמים ומבוכה.
אירופה על הקווים – עד מתי?
בבריסל יתכנסו מנהיגי האיחוד האירופי ביום חמישי (23 באוקטובר) לדיון שמציב את אוקראינה בראש סדר היום: הגדלת הסיוע, שימוש בנכסי רוסיה המוקפאים, והאצת ההגנה האירופית. יום למחרת, בלונדון, צפויה פגישה של “קואליציית הרצון” (צרפת-בריטניה והשותפות), בה ישתתף זלנסקי — ניסיון להציג חזית יציבה מול חוסר הוודאות שמייצרת וושינגטון.
במקביל, אירופה מתכווצת מעצם רעיון פסגת טראמפ–פוטין בבודפשט בחסות ויקטור אורבן. מדינות מרכזיות מזהירות: כל מסלול עוקף-קייב ירסק את האמון במערב ויתגמל תוקפנות. מעבר לסימבוליקה הרעילה של “מזכר בודפשט 1994”, מרחפת שאלה משפטית: צו ה-ICC נגד פוטין והתחייבויות הונגריה עד לפרישתה המתוכננת. בקיצור: אירופה אינה רוצה להיות ניצבת בסצנה שעוקפת את זלנסקי ומעניקה לפוטין ניצחון דיפלומטי בחינם.
מה באמת קרה בחדר: הוויכוח שמאיים על הקו המערבי
לפי תיאור מקורות אמריקאיים ואירופיים, טראמפ אותת על קו חדש: “לסגור את המלחמה על קווי המגע” ולהניע עסקה טריטוריאלית, תוך זלזול במפות ובעמדות שהציג זלנסקי. כלי תקשורת מרכזיים מזכירים “עימות צעקות” ותחושת מפח נפש אוקראינית — בעוד זלנסקי מנסה לשמור על תדמית של התקדמות בתחום ההגנה האווירית. המשמעות: הקרנת אי-עקביות אמריקאית דווקא כשאירופה נדרשת ליישר קו לקראת פסגות גורליות.
זירת הקרב: איפה המלחמה עומדת — עכשיו
התמונה המבצעית באוקטובר 2025: רוסיה ממשיכה ללחוץ באש מסיבית, בעיקר מהאוויר, ולהתקדם באיטיות במספר מגזרים — אולם קצב הרווחים הטריטוריאליים ירד לעומת החודש הקודם. אוקראינה מגבירה תקיפות עומק על תשתיות דלק ורכבת ברוסיה, תוך ניסיון לשחוק לוגיסטיקה וחוסן אנרגטי לפני החורף. במקביל, רוסיה מנסה לשתק שוב את רשת החשמל האוקראינית בגלי טילים וכטב״מים. המספרים מעידים על “גרירת רגליים עקובה מדם”, לא על הכרעה קרובה.
בתוך רוסיה: כלכלה מאטה, דלק בקשיים — ושלטון שמקשיח עמדות
מוסקבה דוחה בזלזול אזהרות מערביות על “קריסה כלכלית”, אך הנתונים הרשמיים והבינלאומיים מצביעים על האטה חדה ב-2025. במקביל, תקיפות אוקראיניות נגד בתי זיקוק גרמו לשורה של צעדי חירום, הארכת איסור ייצוא בנזין והידוק מגבלות על דיזל — תמונת מצב של “כלכלת מלחמה” שמסתמכת עוד יותר על פחמ״מים ומדכאת ביקורת פנימית. המתיחות מול האופוזיציה הגולה נמשכת: השלטון לא שוכח, ולא סולח.
המשמעות הגיאו-אסטרטגית: שלושה קווי שבר
1) וושינגטון–קייב
אם הבית הלבן מאותת נכונות “לסיים על הקו”, זלנסקי נאלץ לשחק בשני לוחות: מצד אחד, להציג הישגים (הגנה אווירית, תחמושת), ומצד שני, לחסום דינמיקה שמנרמלת ויתור טריטוריאלי כפרס לתוקפן. ה“שואו-דאון” בבית הלבן שוחק את אמון קייב ביכולת האמריקאית להתמיד בקו אחיד.
2) אירופה–לונדון
פסגת המנהיגים בבריסל ופגישת “קואליציית הרצון” בלונדון הן מבחן מנהיגות לאיחוד: האם תיבנה “רשת ביטחון אירופית” שתצמצם תלות בקפריזות אמריקאיות? הרעיונות על שימוש בנכסי רוסיה המוקפאים כסיוע לאוקראינה יעלו מדרגה — עם מחלוקות משפטיות ופוליטיות כבדות.
3) בודפשט–מוסקבה
פסגת טראמפ–פוטין המתוכננת בבודפשט עלולה להפוך ל“מסיבת ניצחון” גיאו-פוליטית עבור הקרמלין — אם תידמה למו״מ מעל לראשה של קייב. סוגיית ה-ICC מעלימה את אורות הזרקורים מהדיפלומטיה לאתיקה: אירופה תשאל את טראמפ — איזה מסר נשלח כשמתיישבים עם נאשם בפשעי מלחמה במדינה חברה?
ציטוטים שמסמנים את הקרע
- “הפסקת אש על בסיס קווי החזית הנוכחיים” — כך מתארים גורמי ביטחון אמריקאיים את הכיוון שיצא מהפגישה הסוערת. מבחינת קייב: זה מתכון לקיבוע כיבוש.
- “אוקראינה לא יכולה לנצח” — אמירתו של טראמפ, כפי שדווח בבריטניה, מקוממת מנהיגים אירופים שרואים בכך מתנה לאסטרטגיית השחיקה של רוסיה.
שאלות קשות – בלי פילטרים
- האם וושינגטון דוחפת להסדר מהיר על חשבון עקרון הגבולות הבינלאומי — ומסמנת לעולם ש”הכוח קובע”?
- האם אירופה מסוגלת באמת “להרים” את אוקראינה פיננסית וביטחונית אם ארה״ב תעדיף עסקת בזק?
- האם רוסיה, עם כלכלת מלחמה מאטה ולחצי דלק, באמת מחפשת “עצירה מכובדת” — או רק זמן לשיקום מלאי ולחידוש יוזמה?
מה צפוי ב-72 השעות הקרובות
- בריסל (ה׳, 23/10): החלטות עקרוניות על סיוע, נכסים מוקפאים והגנת אנרגיה — יבחינו בין רטוריקה למעשה.
- לונדון (ו׳): ה״קואליציה״ תנסה לסגור חבילות הגנה אווירית ואמל״ח מדף שיחזקו את קייב לפני חורף.
- בודפשט (סביבות 30/10): אם הפסגה טראמפ–פוטין תקרום עור וגידים, אירופה תידרש לתגובה נורמטיבית – לא רק פוליטית.
סיכום “עניין מרכזי”
הפגישה בבית הלבן חשפה בקול רם את מה שעד כה נאמר בלחש: קרב נרטיבים על סיום המלחמה. טראמפ מאותת נכונות לקבע את קווי המגע; זלנסקי מסרב להיות החתום על ויתור היסטורי; אירופה נדרשת סוף-סוף לסטייטסמנשיפ בלי גלגלי העזר של וושינגטון. בשטח, רוסיה מתקדמת לאט ויקר — וכלכלתה נחה על כריות מלחמה שדולפות בנזין. הימים הקרובים יקבעו אם הקול שנשמע בחדר הסגלגל יישאר פרץ רגעי — או שזו תחילתה של דוקטרינה חדשה שמציירת גבולות ביבשת מחדש.
רמת ביטחון (Fact-Confidence):
- עובדות על מועדי/מטרות פסגות בריסל ולונדון: גבוהה.
- תיאור ה״שיחה הסוערת״ ועמדות טראמפ–זלנסקי: דיווחים מכמה כלי תקשורת רציניים אך ללא תמליל רשמי; בינונית.
- תמונת שדה הקרב והכלכלה הרוסית: נתונים ממכוני מחקר וגופי חדשות עם שונות טבעית; בינונית-גבוהה.
סיכום ביניים במבט גיאופוליטי: טראמפ מפעיל על זלנסקי לחץ הולך וגובר — מהסוג שהוביל לסיום המלחמה בעזה. האם השיטה הזו תעבוד גם באוקראינה? לא בטוח.
ההבדל טמון ביחסו של הנשיא האמריקני לשני המנהיגים שמולו: את נתניהו הוא מעריץ, ורואה בו בעל ברית היסטורי; ואילו את היהודי העומד בראש אוקראינה הוא מחשיב ל״ליצן גמדי״ שאיבד את תועלתו.
מבחינת טראמפ, הדרך לשלום עוברת בהחלפת השחקן הראשי. וזו — כך נראה — גם דרישתו האולטימטיבית והבלתי מתפשרת של פוטין: “תעיף את זלנסקי ונגמור עם המלחמה הזו שפוגעת גם בנו, הרוסים.”
רמי יצהר – Inyan Merkazi
חדשות וסקופים מאז 1999
