אסיה נושמת לרווחה: המשוגע האמריקאי בא, חייך, עשה שרירים, כמעט פוצץ — ואז המריא חזרה.
אף אחד לא נהרג, הכלכלה לא קרסה — והעולם שוב מגלה: טראמפ יודע לעשות רעש, ויודע גם לעצור.
✍️
מאת רמי יצהר — Inyan Merkazi
עניין מרכזי — חדשות וסיקורים מאז 1999
“חד, עצמאי, בלתי תלוי, ולא מתרגש מאף אחד.”
🧨 הפתיח שמצית עניין
הוא הגיע כאסון טבע עם חליפה, הוא צעק, הרעים, צחק בלי קשר, דרש כבוד קיסרי, הרים חיילים על הכתפיים והטריף מנהיגים.
אבל כשהמטוס המריא וחזר לאמריקה — המזרח הרחוק נשם:
אין מלחמה חדשה. אין אולטימטומים. אין קריסה של שרשראות אספקה.
אפילו סין — יריבה מרה — יצאה מהאירוע עם חצי חיוך.
והם, שם בבייג׳ינג, לא מחייכים הרבה.
השווקים חגגו, המטבעות התחזקו, והפרשנים נאלצו להודות:
“הוא בא לשבור — ויצא מחבק.”
לפעמים, השיגעון הכי גדול הוא בדיוק הדרך להוריד את הטמפרטורה.
🇯🇵
יפן: חיבוק גדול, חרדה שקטה וסושי של דיפלומטים
בטוקיו — טקס פרוס, פרחים, דגלים, הגשה מדויקת של תה, והכרזה גדולה:
“עידן זהב חדש בין יפן לארצות הברית!”
יפה מאוד.
מרגש.
אבל היפנים זוכרים היסטוריה:
העלייה והנפילה, הטראומה של חוסר משאבים, הפצצות, ההתעצמות הסינית ליד הבית.
מה בפועל?
- חוזים חדשים להגנה וטילים
- שיתוף פעולה ב־AI ורובוטיקה
- הבטחות השקעה הדדיות
- תיאום אסטרטגי מול סין
- ניסיון לבנות “קיר כלכלי” מאובטח נגד בייג׳ינג
היפנים יודעים דבר פשוט:
אמריקה צריכה אותם — והם צריכים את אמריקה עוד יותר.
🇰🇷
דרום קוריאה: קימצ׳י, שרירים ורגעי זיקוק מול החיילים
בקוריאה הכול אישי.
הם חיו את הפלישה הצפונית, את האיום הגרעיני, את טראומת המלחמה.
וכשטראמפ עומד על פסגת בסיס אמריקני, מקפיץ גדודים וגונב מיקרופון לקצין בכיר — זה לא סתם שואו.
המסר לקוריאנים:
“אם סין תחשוב לרגע לתקוף דרך פיונגיאנג — נבוא.”
הקוריאנים מחייכים — אבל בפנים?
הם רועדים.
הם יודעים שהרעם האמריקני טוב — אבל טיל אחד מצפון יכול לשנות היסטוריה.
ובין נימוסים פוליטיים לקוריאנים שקטים:
“הוא מפחיד. אבל הוא במפתיע גם מחזק.”
🇨🇳
העימות הגדול: טראמפ מול שי — קרח, סכינים וחיוכים מזויפים
הם לחצו ידיים.
הבטיחו “ידידות”.
דיברו על “עתיד משותף”.
אבל אפשר היה לחתוך את המתיחות עם סכין.
שני קיסרים מהלכים בחדר אחד.
אחד עם פה גדול.
אחד עם שתיקה שמפחידה יותר.
תוצאות:
- סין משחררת מינרלים לעולם לשנה אחת
- ארה״ב מנמיכה תעריפים באופן מוגבל
- חוזרים לקנות סויה
- מעבירים “שיחות המשך” לפברואר
- שום פתרון לא לטאיוואן, לא לשבבים, לא לים הדרומי
תרגום מציאותי:
הם עצרו את הקרב — כדי להיערך טוב יותר לסיבוב הבא.
🇷🇺
ובמוסקבה? פחד. השפלה. לחץ גרעיני.
בעוד בטוקיו ובסיאול צוחקים במבוכה, בקרמלין — לא ישנו טוב.
הסיור הזה היה צפירה היסטורית לפוטין:
- אמריקה לא נחלשה
- אסיה לא עברה לרוסיה־סין
- יפן וקוריאה התחזקו צבאית עם וושינגטון
- סין שיחקה נייטרלי — ולא רצה להגן על פוטין
פוטין, האיש שחשב שהוא מכניע את המערב במלחמת אוקראינה, מבין עכשיו שגרם לרוסיה להחלש בדיוק כשהעולם נבנה מחדש.
לכן — שוב איים בגרעין.
וטראמפ?
קרה, חד, פתאום רציני להחריד:
“הצבא האמריקני עובר לכוננות מיוחדת.”
זה לא משחק פוקר.
זה שולחן שבו כל טעות עלולה להדליק את האור האחרון של כדור הארץ.
🌍
אירופה: בצל האירוע, מביטה מהשורה השנייה
באירופה קיוו שהביקור יתפוצץ, כדי להגיד “אמרנו לכם”.
במקום זה — טראמפ יצא מנהיג, סין יצאה אחראית, ויפן־קוריאה התחזקו.
בריסל? בבושת פנים מבינה שאין לה מקום בשיחה הזו.
פריז? מדברת לעצמה.
ברלין? עושה פרצוף מודאג ומספרת שזה “מסוכן”.
העולם עובר לאסיה.
אירופה — אם היא לא תזנק קדימה עכשיו — תהפוך ספר היסטוריה.
🇮🇱
השלכות על ישראל: חלון הזדמנויות ודריכות
ישראל יושבת בצומת הזהב:
ארה״ב — טכנולוגיה וביטחון.
אסיה — תעשייה, חדשנות, אנרגיה.
המפרץ — הון והשקעות.
כעת נפתחת דלת:
- שיתופי פעולה טכנולוגיים עם יפן־קוריאה
- ברית סייבר־AI אפשרית
- נתיבי מסחר חדשים
- פרויקטי אנרגיה ואוטונומיה תעשייתית
- מעמד מיוחד כמתווך אסטרטגי
אבל גם מסר אחד ברור:
מי שלא הולך מהר — נדרס.
🧠
השורה התחתונה
טראמפ לא חזר כמשוגע.
הוא חזר כמישהו שהעולם לא יכול להתעלם ממנו — לא לטוב ולא לרע.
סין הבינה.
קוריאה הבינה.
יפן הבינה.
ופוטין?
הבין מאוחר מדי.
והעולם?
עכשיו ממתין לנשימה הבאה — כי זו הייתה רק הפרולוג.
המערכה האמיתית?
ממש מעבר לפינה.
רמי יצהר — ״עניין מרכזי״
עיתונות עם שיניים
Inyan Merkazi — “אנחנו לא מחכים שיגידו לנו מה לחשוב.”
