שבר מערכת: הפצ״רית בתא מבודד — והעד המרכזי גורש לעזה; הטלפון במעמקים עלול לטלטל מדינה
ערעורה של יפעת תומר-ירושלמי נדחה; היא תשהה לפחות שלושה ימים בתא מעצר מבודד ומפוקח מחשש אובדני, בזמן שהמשטרה מנסה לאתר בים את הטלפון שנזרק בחוף הצוק — מכשיר שעשוי להכיל את ליבת ההדלפות ולשרטט דפוסי מעורבות בפרקליטות הצבאית. במקביל נחשף כי הפלסטיני שהיה נשוא הסרטון משדה תימן — והעד המרכזי בתיק ההתעללות נגד חמשת המילואימניקים מכוח 100 — גורש לעזה ב־13 באוקטובר במסגרת עסקת החטופים האחרונה; דבר השחרור נודע להגנה רק אתמול/היום. ההתפתחות מעלה סימן שאלה כבד על המשך ניהול המשפט והבאת עד המדינה היחיד מזירת האירוע.
מה ידוע ודאי עכשיו
– שחרור/גירוש העד המרכזי: הפרקליטות הצבאית עדכנה את סנגורי החיילים כי העצור שוחרר/גורש לרצועה ב־13.10.2025, במסגרת ההסכמות לשחרור חטופים. הפרסומים הופיעו במקביל במספר כלי תקשורת מרכזיים (כאן 11, וואלה, ישראל היום, מאקו, מקור ראשון). המשמעות המיידית: היעדרו הפיזי של המתלונן עלול לפגוע ביכולת התביעה להזמינו לעדות ישירה.
– מצב הפצ״רית לשעבר: מעצרה הוארך; היא מוחזקת בבידוד ובפיקוח הדוק. החשדות: הדלפת חומרי חקירה, שיבוש הליכים, מרמה והפרת אמונים. גרסתה — הדלפה “לשם חשיפת אמת” — מעוגנת במכתב ההתפטרות.
– הטלפון בים: המשטרה ומערכים ייעודיים פועלים לאיתור המכשיר שהושלך לים. אם ישוחזר ויפוענח — הוא עלול לקבע מסלול הדלפות ולחזק חשדות לשיבוש.
ההשלכה המשפטית המיידית
היעדר העד אינו “סוף פסוק”, אך הוא משנה את מפת הראיות: התביעה תידרש להישען יותר על חומרים אובייקטיביים — הווידאו ששודר, מסמכים רפואיים (כולל הדיווחים על נזק חמור שנגרם לדמות שבסרטון), עדויות אנשי צוות ומסמכי שרשרת החזקה — ולנטרל טענות ההגנה לקבילות/שרשרת. מנגד, ההגנה תטען לפגיעה בזכות העימות ולכרסום מהותי בליבת האישום, עד כדי קריאה לביטול כתב האישום.
מה אומרים הצדדים והמערכת
המשטרה/פרקליטות המדינה: מדגישות כי החקירה על ההדלפה מתנהלת אזרחית (להבדיל ממצ״ח) ובוחנת חשד לשיבוש, מרמה והפרת אמונים. לגבי שחרור העצור — הסוגיה הוצגה כחלק ממערך העסקה לשחרור חטופים, לא כהחלטה נקודתית של התביעה בתיק ספציפי.
הפרקליטות הצבאית (עדכון ההגנה): הודיעה בכתב לסנגורי המילואימניקים על השחרור/גירוש ב־13.10 והבהירה כי העד אינו מצוי עוד בידי רשויות הכליאה בישראל.
סנגורי המילואימניקים: טוענים שהשחרור “קובר את התיק” ופוגע אנושות ביכולת התביעה; חלקם מגדירים את העד “שוטר חמאס” וטוענים שמדובר ב”עלילה” — ומבקשים ביטול מידי של כתב האישום. (עמדות — לשון הצדדים, לא אימות עובדתי.)
בכירים משפטיים/ביקורת מערכתית: מזהירים מפגיעה דו-כיוונית באמון הציבור — גם אם התברר דפוס הדלפות בצמרת משפטית, וגם אם מתברר שמפתח ראייתי הוסר מהישג יד המדינה דווקא בשעה שהתיק מתנהל.
זירת הפוליטיקה: שר הביטחון קבע כבר בתחילת הפרשה שהפצ״רית לא תשוב לתפקידה; בקואליציה מזהים “הוכחה לקריסת קו הפצ״רי”, בעוד באופוזיציה מתריעים מפני “שחיקת שלטון החוק ועצמאות הייעוץ המשפטי”.
מה הלאה? שלושה תרחישים ריאליים
1.ניהול התיק בלעדי העד: התביעה תנסה לבסס “תיק ללא מתלונן” על בסיס ראיות עצמאיות — וידאו, עדויות חיילים ואנשי מקצוע, מסמכים רפואיים. יהיה מאתגר אך אפשרי משפטית.
2.פגיעה מהותית שמובילה לעסקת טיעון/כרסום באישומים: היעדר עימות, קשיים קבילותיים וטענות הגנה אגרסיביות עלולים לצמצם סעיפים.
3.ביטול/קריסה: אם ייקבע שהשחרור פגע אנושות ביכולת ההגנה/התביעה לקיים הליך הוגן — התיק עלול להתמוטט.
למה זה גדול מצה״ל
הצירוף: הדלפה בצמרת, עד מרכזי שגורש בעיצומו של הליך, ומכשיר נייד נעדר — מייצר משבר אמון כפול: כלפי מנגנוני האכיפה וכלפי יכולת המערכת להגן על “שרשרת הצדק” בזמן מלחמה ולחץ ציבורי. זו כבר לא רק פרשת פצ״רית — זה מבחן יסוד ליכולת מדינה לנהל דין וסדר מול לחצים פוליטיים, מבצעיים ורגשיים עזים.
