כך מסלק נתניהו את בכיריו – אחד אחד מהזירה חלקם בשקט, רובם ברעש, בצלצולים, בבעיטה בתחת ובהשפלה פומבית איומה: הרצי הלוי, רונן בר, גלנט, אדלשטיין, צחי הנגבי ועכשיו דרמר. זו רשימה חלקית בלבד במעגל השני רבים וטובים נוספים יחד עם רעים שטוב לכולנו שהתאדו.
נתניהו הפך בקדנציה הזו, מאז מחדלי ה-7 באוקטובר, את הפראנויה לכלי העבודה המרכזי שלו. הוא הופך מיידית את בכיריו – המעזים שלא לסכים להחלטותיו באשר הן גם בהיותן השגויות והבזויות לקורבן הראוי לביזוי, להשפלה ולסילוק מיידי ללא אפשרות ערעור.
המסר ברור: for you it’s my way or out way. כלומר: תציית, תלקק, תעשה מה שאני אומר לך או שתעוף כמו כלב מצורע.
כך זה במהלך סלילת הנתיב לדיקטטוריזציה ולהנצחת שלטונו האישי של נתניהו והוא מצליח בכך חרף כל מחדליו ההולכים ונערמים בכל יום מחדש.
ועכשיו: אמנם היו לחשושים – ובכל זאת, כשהגיעה ההודעה הרשמית זו הייתה הפתעה:
רון דרמר מסתלק מהממשלה.
למה? מה התרחש מאחורי הקלעים? ואיך קרה שהשר הכי מקורב לבנימין נתניהו, איש סודו האולטימטיבי ובן בריתו המדיני מזה שני עשורים, מתאדה לו ככה – כמעט בלי קול, בלי ציוץ, בלי נאום פרידה חגיגי?
הפתרון – בהמשך.
החשבון הפתוח של נתניהו – מי היה ואיננו
צחי הנגבי, עד לא מזמן ראש המל״ל, נעלם בפתאומיות.
רון דרמר, האיש שהיה הצל של נתניהו, הלך בעקבותיו.
אבל הם רק האחרונים בשרשרת ארוכה של הסתלקויות.
מאז ה־7 באוקטובר, רשימת המודחים או הנמחקים מהזירה הולכת ומתארכת:
ראש אמ״ן לשעבר, אלוף פיקוד דרום, הרמטכ״ל הרצי הלוי, ראש השב״כ רונן בר, שר הביטחון יואב גלנט, יו״ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין – וזו, מתברר, רק רשימה חלקית.
מי שנחשב קרוב מדי, עצמאי מדי, או ביקורתי מדי – פשוט לא שורד.
הדפוס חוזר על עצמו: חלקם מודחים בהשפלה, אחרים “נעלמים” בהסכמה שקטה, אחדים מלווים בהשמצות אנונימיות בתקשורת, ואחרים נעלמים כמעט בלי עקבות.
השיטה: בידוד, שחיקה, השתקה – ולבסוף היעלמות
נתניהו, אומרים גם מי שעבדו לצדו, מפעיל שיטה עקבית.
תחילה הוא מבדל את האדם מהמערכת, מצמצם את כוחו, מעביר לו “מסרים מרגיעים” דרך מקורבים.
לאחר מכן הוא נותן לו תחושת חוסר משמעות – “אין לך באמת השפעה”, “נראה מה יהיה אחרי המלחמה”.
לבסוף מגיע הטלפון או הפגישה הסגורה: או שתלך בשקט, עם הבטחה לג׳וב עתידי – או שנחריב אותך ציבורית.
כך נעלמו, בזה אחר זה, שרים, ראשי זרועות ביטחון, מקורבים ואנשי אמון.
התוצאה: סביב נתניהו נותרת מעטפת הולכת ומצטמצמת של נאמנים בלבד – מי שעדיין מאמינים כי הגאולה תבוא אם רק ימשיכו לשתוק.
דרמר – הנפילה השקטה של “החייל המושלם”
דרמר היה דמות נדירה – אינטלקטואל, אסטרטג, דיפלומט עם מוח חריף ותעוזה קרה.
הוא היה האיש שנתניהו סמך עליו יותר מכל: היועץ, השליח, והמבצע של מהלכים ששינו את מדיניות החוץ הישראלית.
הוא בנה את הקשר האינטימי עם טראמפ, עיצב את הסכמי אברהם, והחזיק את הקשר הרגיש עם הבית הלבן גם בתקופות הקשות.
והנה, דווקא הוא – האיש האחרון שהיה צפוי לעזוב – זה שמכיר את כל הסודות, את כל השמות ואת כל ההחלטות – נעלם.
הודעת הפרישה שלו נמסרה כביכול “בהסכמה”, אך מאחורי הקלעים מסתתרת מציאות מורכבת:
דרמר התקשה להשלים עם ההתנגשות החריפה בין נתניהו לוושינגטון, עם אובדן האמון של ביידן, ועם תחושת השיתוק בקבינט.
מי שראה את עצמו כאיש ממלכתי, מצא את עצמו בלב מערכה שבה הנאמנות האישית גוברת על טובת המדינה.
“השר לעניינים אסטרטגיים” – שהפך לנטול אסטרטגיה
בחודשים האחרונים היה ברור שמשהו קורס.
דרמר כמעט שלא נראה בישיבות הקריטיות, לא הופיע בפני ועדות הכנסת, ונמנע מהתבטאויות פומביות.
הוא לא היה עוד האיש שמכוון את המדיניות מול וושינגטון – אלא עוד פיון במערכה פוליטית מתוחה.
כשנשאל מקורב אליו אם הוא מתכוון להתפטר, השיב:
“רון לא עוזב את נתניהו – נתניהו פשוט הפסיק להקשיב לרון.”
הודעת הכץ – מחווה או קינה?
שר הביטחון ישראל כ״ץ, אולי האחרון שנותר עדיין במעגל הקרוב, ניסה לשדר פיוס:
“אני מודה לרון דרמר על תקופת שירותו המשותפת בממשלה ועל תרומתו הרבה לביטחונה ולמעמדה המדיני של מדינת ישראל.
פעלנו יחד בזירות המדיניות והביטחוניות לקידום מעמדה של ישראל בעולם, לחיזוק הברית האסטרטגית עם ארצות הברית ולגיוס תמיכה במאבק לשחרור החטופים.”
מילות ההוקרה נשמעות יפות – אך מתחתן מסתתרת אווירה של סוף עידן.
כאילו גם כ״ץ יודע שיום אחד יגיע תורו.
נתניהו בדרך ל“ניצחון מוחלט”
בין אם במודע ובין אם מתוך אינסטינקט הישרדות, נתניהו בונה סביבו כיום מעטפת טוטאלית של נאמנות, ללא דמויות עצמאיות, ללא קולות ביקורתיים.
המערכת הפוליטית, הביטחונית והתקשורתית הולכת ומתכווצת סביבו, וכל קול נפרד מושתק או מתחלף בקול מתואם.
זהו הנתיב שמוביל לדיקטטוריזציה רכה – תהליך שבו השליט נשאר לכאורה במסגרת דמוקרטית, אך בפועל שולט בכל מנגנון.
הכנסת, מערכת המשפט, מערכת הביטחון והתקשורת – כולם מתיישרים לפי קו אחד: “לא להכעיס את האיש.”
הסוף הפתוח
כשנתניהו יעלה שוב לבחירות, רבים ישאלו: איך זה קרה?
איך ממשלה של דמוקרטיה ליברלית הפכה בהדרגה למעגל סגור של נאמנים?
ואיך הצליח אדם אחד, בעזרת שקט, עקשנות ושליטה בתודעה, להפוך את כל המערכת לממלכה פרטית?
התשובה אולי נמצאת ברגעים האלה ממש –
כשעוד אחד מבכירי המדינה, האיש שידע הכול ושתק, נעלם בשקט.
עניין מרכזי – חדשות וסקופים מאז 1999
במהלך סלילת הנתיב לדיקטטוריזציה ולהנצחת שלטונו האישי
אמנם היו לחשושים – ובכל זאת, כשהגיעה ההודעה הרשמית זו הייתה הפתעה:
רון דרמר מסתלק מהממשלה.
למה? מה התרחש מאחורי הקלעים? ואיך קרה שהשר הכי מקורב לבנימין נתניהו, איש סודו האולטימטיבי ובן בריתו המדיני מזה שני עשורים, מתאדה לו ככה – כמעט בלי קול, בלי ציוץ, בלי נאום פרידה חגיגי?
הפתרון – בהמשך.
החשבון הפתוח של נתניהו – מי היה ואיננו
צחי הנגבי, עד לא מזמן ראש המל״ל, נעלם בפתאומיות.
רון דרמר, האיש שהיה הצל של נתניהו, הלך בעקבותיו.
אבל הם רק האחרונים בשרשרת ארוכה של הסתלקויות.
מאז ה־7 באוקטובר, רשימת המודחים או הנמחקים מהזירה הולכת ומתארכת:
ראש אמ״ן לשעבר, אלוף פיקוד דרום, הרמטכ״ל הרצי הלוי, ראש השב״כ רונן בר, שר הביטחון יואב גלנט, יו״ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין – וזו, מתברר, רק רשימה חלקית.
מי שנחשב קרוב מדי, עצמאי מדי, או ביקורתי מדי – פשוט לא שורד.
הדפוס חוזר על עצמו: חלקם מודחים בהשפלה, אחרים “נעלמים” בהסכמה שקטה, אחדים מלווים בהשמצות אנונימיות בתקשורת, ואחרים נעלמים כמעט בלי עקבות.
השיטה: בידוד, שחיקה, השתקה – ולבסוף היעלמות
נתניהו, אומרים גם מי שעבדו לצדו, מפעיל שיטה עקבית.
תחילה הוא מבדל את האדם מהמערכת, מצמצם את כוחו, מעביר לו “מסרים מרגיעים” דרך מקורבים.
לאחר מכן הוא נותן לו תחושת חוסר משמעות – “אין לך באמת השפעה”, “נראה מה יהיה אחרי המלחמה”.
לבסוף מגיע הטלפון או הפגישה הסגורה: או שתלך בשקט, עם הבטחה לג׳וב עתידי – או שנחריב אותך ציבורית.
כך נעלמו, בזה אחר זה, שרים, ראשי זרועות ביטחון, מקורבים ואנשי אמון.
התוצאה: סביב נתניהו נותרת מעטפת הולכת ומצטמצמת של נאמנים בלבד – מי שעדיין מאמינים כי הגאולה תבוא אם רק ימשיכו לשתוק.
דרמר – הנפילה השקטה של “החייל המושלם”
דרמר היה דמות נדירה – אינטלקטואל, אסטרטג, דיפלומט עם מוח חריף ותעוזה קרה.
הוא היה האיש שנתניהו סמך עליו יותר מכל: היועץ, השליח, והמבצע של מהלכים ששינו את מדיניות החוץ הישראלית.
הוא בנה את הקשר האינטימי עם טראמפ, עיצב את הסכמי אברהם, והחזיק את הקשר הרגיש עם הבית הלבן גם בתקופות הקשות.
והנה, דווקא הוא – האיש האחרון שהיה צפוי לעזוב – זה שמכיר את כל הסודות, את כל השמות ואת כל ההחלטות – נעלם.
הודעת הפרישה שלו נמסרה כביכול “בהסכמה”, אך מאחורי הקלעים מסתתרת מציאות מורכבת:
דרמר התקשה להשלים עם ההתנגשות החריפה בין נתניהו לוושינגטון, עם אובדן האמון של ביידן, ועם תחושת השיתוק בקבינט.
מי שראה את עצמו כאיש ממלכתי, מצא את עצמו בלב מערכה שבה הנאמנות האישית גוברת על טובת המדינה.
“השר לעניינים אסטרטגיים” – שהפך לנטול אסטרטגיה
בחודשים האחרונים היה ברור שמשהו קורס.
דרמר כמעט שלא נראה בישיבות הקריטיות, לא הופיע בפני ועדות הכנסת, ונמנע מהתבטאויות פומביות.
הוא לא היה עוד האיש שמכוון את המדיניות מול וושינגטון – אלא עוד פיון במערכה פוליטית מתוחה.
כשנשאל מקורב אליו אם הוא מתכוון להתפטר, השיב:
“רון לא עוזב את נתניהו – נתניהו פשוט הפסיק להקשיב לרון.”
הודעת הכץ – מחווה או קינה?
שר הביטחון ישראל כ״ץ, אולי האחרון שנותר עדיין במעגל הקרוב, ניסה לשדר פיוס:
“אני מודה לרון דרמר על תקופת שירותו המשותפת בממשלה ועל תרומתו הרבה לביטחונה ולמעמדה המדיני של מדינת ישראל.
פעלנו יחד בזירות המדיניות והביטחוניות לקידום מעמדה של ישראל בעולם, לחיזוק הברית האסטרטגית עם ארצות הברית ולגיוס תמיכה במאבק לשחרור החטופים.”
מילות ההוקרה נשמעות יפות – אך מתחתן מסתתרת אווירה של סוף עידן.
כאילו גם כ״ץ יודע שיום אחד יגיע תורו.
נתניהו בדרך ל“ניצחון מוחלט”
בין אם במודע ובין אם מתוך אינסטינקט הישרדות, נתניהו בונה סביבו כיום מעטפת טוטאלית של נאמנות, ללא דמויות עצמאיות, ללא קולות ביקורתיים.
המערכת הפוליטית, הביטחונית והתקשורתית הולכת ומתכווצת סביבו, וכל קול נפרד מושתק או מתחלף בקול מתואם.
זהו הנתיב שמוביל לדיקטטוריזציה רכה – תהליך שבו השליט נשאר לכאורה במסגרת דמוקרטית, אך בפועל שולט בכל מנגנון.
הכנסת, מערכת המשפט, מערכת הביטחון והתקשורת – כולם מתיישרים לפי קו אחד: “לא להכעיס את האיש.”
הסוף הפתוח
כשנתניהו יעלה שוב לבחירות, רבים ישאלו: איך זה קרה?
איך ממשלה של דמוקרטיה ליברלית הפכה בהדרגה למעגל סגור של נאמנים?
ואיך הצליח אדם אחד, בעזרת שקט, עקשנות ושליטה בתודעה, להפוך את כל המערכת לממלכה פרטית?
התשובה אולי נמצאת ברגעים האלה ממש –
כשעוד אחד מבכירי המדינה, האיש שידע הכול ושתק, נעלם בשקט.
עניין מרכזי – חדשות וסקופים מאז 1999
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
