הלילה נרשם אחד הרגעים המטלטלים ביותר במדיניות החוץ של ישראל בעשורים האחרונים: מועצת הביטחון של האו״ם אישרה ברוב כמעט מוחלט את התוכנית האמריקאית החדשה למזה״ת — ובראשה גוף בינלאומי חדש שאותו כינה הנשיא טראמפ “BOARD OF PEACE”.
13 מתוך 15 הצביעו בעד, שניים נמנעו — אף אחד לא התנגד.
ובאותו רגע הונחתה המכה שהימין הישראלי לא האמין שתגיע: הקהילה הבינלאומית ניטלה מידי ישראל את המונופול על עזה, ופתחה לראשונה פתח רשמי ל“מסלול מדיני עתידי” שאף עשוי להוביל למדינה פלסטינית — בניגוד מוחלט לדוקטרינה שעליה בנה נתניהו את מעמדו הפוליטי במשך שנים.
המערכת שמבוססת על “כוחניות חסרת מעצורים”, על “שקט יושג רק באגרוף”, ועל “אין פרטנר”, פשוט… קרסה.
מכה אסטרטגית: העולם מאס במריחת המלחמה
המוקד המרכזי בהחלטה איננו רק הסכמה למנגנון בינלאומי חדש.
הוא המסר החד־משמעי:
נתניהו משך את המלחמה עד קצה גבול היכולת הבינלאומית — ועכשיו העולם מחליט בלעדיו.
הימשכות הקרבות, היעדר תכנית ליום שאחרי, ההתעקשות לבלום כל מהלך מדיני, והלחץ הפנימי ל“תמונת ניצחון” הפכו למעמסה לאומית. במקום עוצמה — נחשפה חולשה. במקום הנהגה — נוצר וואקום שהעולם החליט למלא.
BOARD OF PEACE: המנגנון שמנטרל את ישראל
לפי פרטי ההחלטה:
- יוקם גוף בינלאומי חדש, בחסות אמריקאית, שיעסוק בשיקום, בניהול אזרחי ובבקרה ביטחונית בעזה.
- הגוף יקבל סמכויות עצומות — רבות מהן הועברו על חשבון ישראל.
- ההחלטה כוללת לראשונה במפורש מסלול עתידי למדינה פלסטינית בתנאי רפורמות ושיקום.
- רוסיה וסין אמנם נמנעו — אבל לא טרחו להתנגד, סימן ברור שהן מאפשרות את האקט.
נתניהו, שבנה על ווטו רוסי־סיני — נותר ללא הגנה בינלאומית.
כך זה נראה מבחוץ: העולם אומר לנתניהו “עד כאן”
במזרח התיכון צוין היום משפט שחזר בכל הפורומים:
ישראל איבדה את הבלעדיות.
מדינות ערב המרכזיות — מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן — תמכו ביוזמה ואף ליוו אותה מאחורי הקלעים.
אירופה רואה את זה כפתיחת עידן חדש.
ארה״ב נתנה לו רוח גבית אדירה.
ואת ישראל… איש לא שאל.
במילים אחרות:
דוקטרינת “רק כוח” לא רק לא הצליחה — היא יצרה כישלון אסטרטגי שחייב את העולם להתערב.
קריסת תעמולת הימין: הסיפור שלא ניתן עוד למכור
במשך חודשים הסביר נתניהו לציבור:
“אנחנו מנהלים את המערכה. אנחנו נחזיר את ההרתעה. אנחנו קובעים.”
אבל האו״ם אומר היום אחרת.
ארה״ב אומרת אחרת.
הקהילה הבינלאומית אומרת אחרת.
במקום “ישראל תשבור את חמאס”, ישראל הפכה לבעיה.
במקום “לבד נגד העולם”, העולם החליט להיפרד מהתפיסה הישראלית.
העובדה שטראמפ עצמו — הפוליטיקאי הקרוב ביותר לנתניהו — הוביל את המהלך שמקטין את כוחו של נתניהו היא פגיעה קשה נוספת.
ברמה הפנימית: נתניהו איבד את האגדה שעליה בנה את שלטונו
דוקטרינת נתניהו נשענה על ארבעה יסודות:
- רק כוח צבאי מייצר ביטחון.
- אין תהליך מדיני.
- השליטה הישראלית חייבת להיות מוחלטת.
- העולם יאפשר הכל כל עוד ישראל “חזקה”.
ארבעת העמודים קרסו היום בבת אחת.
המסר הוא חד:
העולם מאס בנתניהו – עוד לפני שהישראלים הספיקו.
מה צפוי עכשיו? שלושה תרחישים דרמטיים
1. ישראל תיאלץ לקבל את המנגנון ולהסתגל לשינוי היסטורי
המשמעות:
קץ שליטה מלאה בעזה, כניסת כוח בינלאומי, וירידה חדה ביכולת קבלת ההחלטות של מערכת הביטחון הישראלית.
2. משבר פוליטי פנימי: התנגשות עם הימין הקיצוני
בן גביר וסמוטריץ’ כבר רותחים:
מלחמה מול האו״ם? פרישה מהקואליציה? קריאות “מרי”?
הכול אפשרי — והכול רע לנתניהו.
3. ישראל תנסה לחבל ביוזמה — ותמצאת עצמה מבודדת עוד יותר
אם הממשלה תנסה לטרפד את התהליך, היא תתמודד עם לחץ אמריקאי ברמות שלא נראו מעולם.
הסיוע הצבאי, התמיכה המדינית, היחסים האסטרטגיים — כולם על השולחן.
סיכום: תום עידן נתניהו – תחילת עידן חדש באזור
החלטת מועצת הביטחון אינה רק הצבעה.
היא כתב אשמה בינלאומי שניתן לנתניהו על ניהול הכושל של מלחמת עזה, על מריחת הזמן, ועל הדבקות האובססיבית שלו בדוקטרינה צבאית שמזמן איבדה קשר למציאות.
העולם החליט שהמלך עירום.
ובישראל — כולם מרגישים שהרגע הזה מסמן את תחילת הסוף של משטר שהושלך מן המציאות אל פינה אפלה של ההיסטוריה.
ישראל נכנסת לעידן שבו הכוח כבר אינו מספיק.
זהו עידן של מגבלות, שותפויות, התערבות בינלאומית — ובעיקר:
עידן שבו נתניהו כבר איננו האיש שמנהל את המשחק. המשחק החליט על גו
