מאת רמי יצהר | עניין מרכזי — חדשות וסקופים מאז 1999
זה לא קרה בהצהרה חגיגית, לא על מדשאות הבית הלבן, ולא מול דגלים מתנפנפים.
זה קרה בשתיקה רועמת באמצע הלילה —
כאשר העולם קיבל את ההחלטה שישראל לא העזה אפילו לדמיין:
מסלול רשמי, מוצהר ובלתי הפיך להקמת מדינה פלסטינית, בתמיכת מועצת הביטחון של האו״ם וברכתו המלאה של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ.
ומאחורי המהלך ההיסטורי הזה מסתתרת אמת קשה, פשוטה ומכאיבה:
מי שאפשרו את הקמתה — הם בדיוק האנשים שנשבעו “לעולם לא”.
נתניהו.
בן גביר.
סמוטריץ’.
שלושתם, יחד ולחוד, בתפקודיהם, בתעלוליהם ובברדק שהם יצרו —
הפכו הלילה למיילדות הבלתי־רשמיות של מדינת פלסטין.
⸻
פתיחה דרמטית: העולם החליט — ישראל איבדה שליטה
מועצת הביטחון הצביעה ברוב נדיר:
13 בעד, שתי מדינות נמנעו, אף אחת לא התנגדה.
וכך, בעוד הקואליציה בישראל מתפרקת מבפנים מרוב צעקות,
הקהילה הבינלאומית הוציאה לפועל מהלך שנרקם חודשים ארוכים:
העברת עזה והיום שאחרי לידי גוף בינלאומי חדש — BOARD OF PEACE — בראשות דונלד טראמפ.
בפועל, זהו התאריך הרשמי שבו ישראל איבדה את המונופול על עזה —
ובעקיפין:
ההחלטה המחייבת הראשונה מאז 1947 שמסמנת לוח זמנים להקמת מדינה פלסטינית.
⸻
רגע לפני האמת: מי באמת אחראי ליצירת המציאות הזאת?
התשובה מפתיעה רק את מי שלא שם לב:
מי שנשבעו “לבטל את אוסלו”, “לא תהיה מדינה”, “רק כוח” — הם עצמם דחפו את העולם אליה.
1. נתניהו — האיש שהפך את הזמן לאויב של ישראל
ללא אסטרטגיה, ללא יום שאחרי, עם מריחה אינסופית של המלחמה
ועם ניסיון לברוח מבחירות כמו מאש —
הוא פשוט עייף את העולם.
כל מנהיגי המערב הבינו:
ישראל לא מתכוונת לפתור כלום.
רק לשרוף זמן, כסף, דם ובוץ פוליטי.
וכאשר מנהיג מאבד אמינות —
העולם עוקף אותו.
וכך קרה.
בדיוק הלילה.
2. סמוטריץ׳ — השמן במכונה שהובילה לפיצוץ
ההתעקשות על “לא תהיה התקדמות בלי החלת ריבונות בגדה”,
הסתימות, האיומים, התוקפנות מול האמריקאים,
והחרמת כל מהלך מדיני —
הביאו את וושינגטון למסקנה:
“ישראל איננה פרטנר לניהול עזה או הגדה”.
כלומר:
המדיניות שהייתה אמורה למנוע מדינה פלסטינית —
יצרה אותה.
3. בן גביר — הדלק שהצית את ההחלטה
איומיו להבעיר את הר הבית, חיכוכים עם הצבא,
הפיכת ישראל למדינת פרינג’ בעיני העולם
והאידיאולוגיה הבלתי־מתפשרת שלו
הפכו את ישראל לבעיה —
לא לפתרון.
העולם עייף מהדרמות,
מההתנהלות הבלתי־ייצוגית,
ומהפיכת ישראל ל”ואן־מאנשואו” של טירוף פוליטי.
ואז…
איבד את הסבלנות.
⸻
בזמן שבירושלים צעקו “לעולם לא” – טראמפ כתב: “החלטה היסטורית”
נשיא ארה״ב חגג את המהלך.
לא ברמז — בעמוד מלא.
וטראמפ, בניגוד לנתניהו, אמר את האמת הפשוטה:
“ההחלטה של מועצת הביטחון היא אחת הגדולות בתולדות האו״ם ותביא לשלום בעולם.”
מהו “שלום בעולם”, לפי טראמפ?
בדיוק מה שהוא רמז:
פתרון שתי מדינות בפועל.
ומי לא הוזכר בהודעה שלו אפילו פעם אחת?
ישראל.
ומי הוזכרו כפועלים למען התהליך?
סעודיה, האמירויות, מצרים, ירדן, טורקיה, קטאר —
כולם.
כולם חוץ מביבי.
⸻
הבושה: ישראל מצאה עצמה מחוץ לחדר שבו נקבע גורלה
בעבור הישראלים, האמת קשה לבליעה:
בלילה שבו נדונה שאלת עזה והיום שאחרי —
ישראל לא הייתה בחדר.
לא הייתה במשא ומתן.
לא הייתה חלק מהתכנון.
לא הייתה חלק מההכרעה.
היא הייתה בצד.
כמו מדינה בעייתית שהעולם מעדיף שלא תתערב.
זו הפעם הראשונה מאז 1949
שהעולם כונן מנגנון מדיני–ביטחוני מעל ראשה של ישראל.
⸻
וכך — מבלי שהתכוונו, הקימו שלושת המהפכנים הלא־מיומנים את מדינת פלסטין
לא בג’נבה.
לא בקמפ דייוויד.
לא באוסלו.
אלא בניו יורק, בהחלטה אחת —
ובגלל שלושה אנשים שהבטיחו שהיא לעולם לא תקום:
■ נתניהו — שאיבד שליטה
■ סמוטריץ׳ — שאיבד אחריות
■ בן גביר — שאיבד פרופורציות
שלושתם, בתואם נדיר של איוולת,
הביאו את ישראל למקום שבו העולם החליט:
אם אין מבוגר אחראי בירושלים — נעשה זאת בלעדיה.
וכאשר העולם פועל בלי ישראל —
הוא מקים מדינה פלסטינית,
גם אם אף אחד בישראל לא הצביע עליה.
⸻
סיכום: המדינה שהם נשבעו למנוע — זו המדינה שהם הולידו
זהו לילה היסטורי.
לא בגלל ההחלטה לבדה —
אלא בגלל מי גרם לה.
וכך, ברגע אחד,
הפך נתניהו לשותף־ללא־כוונה
בהקמת מדינה שרדף כל חייו;
סמוטריץ׳ — למאיץ הגדול ביותר של המהלך;
ובן גביר — לסמל הכאוס שגרם לעולם לאבד את הסבלנות.
במילים אחרות:
מדינת פלסטין הוקמה הלילה — לא מתוקף הסכמות, אלא מתוקף המחדל הישראל
״עניין מרכזי״
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
