הסיבה האמיתית שנתניהו מסרב לוועדת חקירה ממלכתית: לא רק ה־7 באוקטובר – אלא כל מה שעלול להיחשף מסביב
לא המחדל לבדו מפחיד את נתניהו, אלא עומק החקירה | לא האירוע עצמו – אלא ההקשר, הדפוס והשיטה | ועדה ממלכתית אחת עלולה לפרק נרטיב שלם
מאת מערכת ״עניין מרכזי״
הסיבה היחידה שבנימין נתניהו לעולם לא יסכים להקמת ועדת חקירה ממלכתית אינה נעוצה רק בחשש מחשיפת מחדליו הישירים סביב אירועי ה־7 באוקטובר. זהו הסבר חלקי בלבד – ואולי אפילו נוח מדי.
הסיבה האמיתית עמוקה, רחבה ומסוכנת הרבה יותר מבחינתו.
ועדת חקירה ממלכתית אינה מתמקדת רק ביום אחד, באירוע אחד או בשרשרת כשלים נקודתית. מהותה היא חקר המערכת: הדינמיקה, התרבות הארגונית, יחסי הכוחות, שיטות קבלת ההחלטות, השפעת שיקולים זרים, ודפוסים מתמשכים של התנהלות שלטונית.
וזה בדיוק מה שמשפחת נתניהו – והמערכת הביביסטית כולה – לא תוכל להרשות לעצמה.
⸻
לא רק “מה קרה” – אלא “איך התנהל השלטון”
ועדת חקירה ממלכתית אינה מסתפקת בשאלה מי לא העיר את מי בבוקר ה־7 באוקטובר. היא שואלת שאלות הרבה יותר מסוכנות:
• איך התקבלו החלטות ביטחוניות לאורך שנים?
• כיצד הושפעו מערכות הביטחון משיקולים פוליטיים, אישיים ותקשורתיים?
• האם נוצרו מנגנוני השתקה, הרדמה או דחיקת התרעות כדי לשרת נרטיב של “שקט מדיני”?
• מי לחץ, מי בלם, מי פחד, ומי הרוויח?
חקירה כזו אינה נעצרת בלשכת ראש הממשלה – היא נכנסת אליה.
⸻
הפחד האמיתי: חיטוט חופשי בעומק ההתנהלות הביביסטית
ועדת חקירה ממלכתית מחזיקה בכלי שהפוליטיקה מפחדת ממנו יותר מכול:
עצמאות מלאה, סמכויות זימון, וחוסר תלות בשיקולי הישרדות.
חקירה כזו יכולה – ואף אמורה – לחטט ללא הפרעה:
• בהתנהלות הפוליטית סביב מינויים ביטחוניים
• ביחסים בין הדרג המדיני לדרג המקצועי
• בשימוש בצבא, בשב״כ ובמוסד ככלים בניהול נרטיב פוליטי
• ובאופן שבו שיקולי “שרידות שלטונית” מחלחלים לקבלת החלטות ביטחוניות
זהו אזור שהביביזם לא בנוי להתמודד איתו.
⸻
הדיסוננס הקוגניטיבי: גם לבייס יהיה קשה לעמוד בזה
עד היום, המחנה הביביסטי מצליח להחזיק נרטיב אחיד באמצעות שילוב של:
• תקשורת אוהדת
• מתקפות על מוסדות המדינה
• האשמת “האליטות”, “השמאל” ו”המערכת”
• וטשטוש שיטתי של גבולות אחריות
ועדת חקירה ממלכתית מאיימת לפרק את המנגנון הזה מבפנים.
לא באמצעות סיסמאות – אלא באמצעות מסמכים, עדויות, פרוטוקולים והצלבות.
לא דרך פאנלים – אלא דרך חקירה משפטית־ציבורית קרה.
כאן טמון הפחד הגדול באמת:
גם “ביביסטים מכורים” יתקשו להתמודד עם ממצאים חד־משמעיים, רציפים ומנומקים.
הדיסוננס הקוגניטיבי לא יהיה עוד עניין של ויכוח פוליטי – אלא של שבר תודעתי.
⸻
לא טעות – אלא דפוס
נתניהו יודע:
טעות אפשר להסביר.
מחדל אפשר לגלגל.
אבל דפוס מתמשך של התנהלות בעייתית – אי אפשר להעלים.
ועדת חקירה ממלכתית אינה שואלת רק “מי טעה”, אלא “איזו שיטה אפשרה את הטעות”.
וכאשר השיטה עצמה נחשפת – הנזק אינו זמני, אלא היסטורי.
זו אינה חקירה שתיעלם בעוד שנה.
זו חקירה שתילמד.
שתצוטט.
שתיחקר מחדש.
⸻
משפחת נתניהו מבינה: זה ייחקר לנצח
בסופו של דבר, לא מדובר רק בנתניהו הפוליטיקאי – אלא בנתניהו כמורשת.
ועדת חקירה ממלכתית עלולה:
• לקבע ממצאים לדורות
• להפוך נרטיב פוליטי לכתם היסטורי
• ולהגדיר מחדש את תקופת שלטונו דרך מסמך רשמי, בלתי ניתן למחיקה
את זה, משפחת נתניהו לא תאפשר – בשום מחיר.
לא בגלל פחד מהאמת הרגעית, אלא בגלל פחד מהאמת ההיסטורית.
⸻
השורה התחתונה
המאבק נגד ועדת חקירה ממלכתית אינו מאבק על “צדק” או “אחדות”.
הוא מאבק על שליטה בנרטיב, על מניעת חקירה עמוקה, ועל הישרדות תודעתית.
מי שמתנגד לוועדת חקירה ממלכתית –
לא מפחד מהשאלה “מה קרה”.
הוא מפחד מהשאלה “איך נוהל כאן השלטון”.
והשאלה הזו, יותר מכל אחרת,
מאיימת על הביביזם הרבה יותר מכל יריב פוליטי.
⸻
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999
👍 לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה –
כזו שסביר שלא תמצא במקום אחר.
מומל
