רג’פ טאיפ ארדואן צפה בעיניים כלות במסיבת העיתונאים המשולשת שהתקיימה בירושלים כשבפריים אחד מתייצבים מולו בחזית מאוחדת ורבת עוצמה שלושת המנהיגים הכי שנואים עליו בעולם: מנהיגי ישראל, יוון וקפריסין. בהמשך נביא את התגובות מאנקרה המעידות על הפאניקה שאחזה בטורקים.
ארדואן מבין מאוחר מדי שהיומרות האימפריאליסטיות שהשתלטו עליו מקבלות עכשיו ברקס רציני – עם ישראל זו היתה טעות טקטית חמורה מצידו להתעסק.
הוא מבין היטב: במזרח הים התיכון מתגבשת מולו חזית אזורית קרה, שקטה, מחושבת ועמוקה, שמטרתה אחת — לבלום את מגמות ההתפשטות האימפריאליסטיות של טורקיה.
הפסגה המשולשת בירושלים, והמסרים שיצאו ממנה במסיבת העיתונאים המשותפת של בנימין נתניהו, קיריאקוס מיצוטאקיס וניקוס כריסטודולידיס, אינם עוד תצלום דיפלומטי.
זו הכרזה אסטרטגית: ישראל, יוון וקפריסין חדלו מלהגיב בנפרד ללחץ טורקי — והחלו לפעול כציר אחד.
ארדואן מבין זאת, ולכן הוא בלחץ.
לא משום שנאמרו איומים — אלא משום שנוצרות עובדות.
⸻
החזית שנרקמת: לא נגד טורקיה – אלא נגד אימפריאליזם אזורי
במשך יותר מעשור מנהל ארדואן מדיניות חוץ אגרסיבית, החורגת בהרבה מהגנה על אינטרסים לגיטימיים:
- פלישה מתמשכת לצפון סוריה והחזקה בפועל של שטחים ריבוניים, תוך שימוש בכוחות פרוקסי והנדסה דמוגרפית.
- מעורבות צבאית עמוקה בלוב, כולל שליחת יועצים, שכירי חרב ונשק, בניסיון לקבוע סדר אזורי חדש בצפון אפריקה ובמזרח הים התיכון.
- דוקטרינת “המולדת הכחולה” — תפיסה ימית שמאתגרת גבולות, ריבונות ומשפט בינלאומי.
- איומים חוזרים על יוון וקפריסין, תרגילים צבאיים פרובוקטיביים והפרות אוויריות וימיות.
- נוכחות צבאית בקפריסין הצפונית שמסרבת להתפוגג — והופכת לקלף לחץ מתמיד.
- מעורבות מתוחה בזירה הרוסית־אוקראינית, שמדאיגה גם את מוסקבה.
- חששות בבולגריה ובמדינות הבלקן מפני הקרנת כוח טורקית כלכלית, מודיעינית וצבאית.
ובתוך התמונה הזו — גם הפנטזיה להכניס רגל טורקית לזירה הישראלית־פלסטינית, באמצעות דיבורים על “כוח מגן” בעזה או נוכחות טורקית באזור, מהלך שירושלים רואה בו קו אדום ברור.
זו אינה סדרת אירועים מקרית. זו תפיסה.
⸻
נתניהו מרחיב את המפה: לא רק טורקיה – כל הזירות מתחברות
במסיבת העיתונאים בירושלים, נתניהו לא הסתפק בשיח אזורי מצומצם.
הוא הציב מפת איומים כוללת, והבהיר שישראל פועלת מתוך ראייה רב־זירתית:
איראן
האיום האסטרטגי המרכזי. נתניהו חזר והדגיש את מחויבות ישראל למנוע מאיראן נשק גרעיני, והבהיר לשותפיו כי יציבות אזורית אינה אפשרית בלי בלימת טהרן.
חיזבאללה והצפון
התמודדות מתמשכת עם איום ישיר, שמחייב חופש פעולה והרתעה — גם דרך תיאום אזורי.
עזה
שילוב בין פעולה צבאית נחושה לבין מענה הומניטרי מבוקר, בין היתר דרך שיתופי פעולה ימיים עם קפריסין ויוון.
הים האדום והחות’ים
איום על נתיבי שיט גלובליים — שמצריך קואליציות אזוריות ובינלאומיות.
המזרח הים התיכון
כאן נאמרה האזהרה המרומזת אך הברורה: מפני מי ש”חולם להחזיר אימפריות עבר”.
המסר נקלט היטב באתונה, בלימסול — ובעיקר באנקרה.
⸻
תשתיות ככוח: החשמל, הים והאירופה
לב הפסגה היה מעשי ולא רטורי:
- קידום כבל החשמל התת־ימי שיחבר את ישראל לאירופה דרך קפריסין ויוון.
- הגנת מתקנים ימיים ותשתיות אסטרטגיות.
- מסדרון אזורי המחבר בין המזרח התיכון לאיחוד האירופי.
- תיאום אזרחי וביטחוני מתמשך.
אלה לא הצהרות — אלה עובדות בלתי הפיכות.
וארדואן יודע: תשתית שנבנית — מגדירה גבול בלי ירייה אחת.
⸻
אתונה: “איתות לאנקרה”
העיתונות היוונית קראה את המפה מיד.
Kathimerini, To Vima ואתרים כלכליים וביטחוניים באתונה תיארו את הפסגה כתשובה ישירה לאיומים הטורקיים וכמהלך שמעמיק את העוגן האירופי של הציר.
המסר:
כשאנקרה לוחצת — יוון בונה בריתות.
⸻
לימסול וניקוסיה: אסטרטגיה, לא טקס
בקפריסין הודגש ההיבט המעשי: תיירות, אנרגיה, נתיבי ים ואוויר.
בלימסול, עיר נמל וכלכלה, הבינו שהציר הזה הוא רשת ביטחון אזרחית־כלכלית לא פחות מביטחונית.
נשיא קפריסין דיבר על שותפות ארוכת טווח, והבהיר: ישראל היא עוגן — לא אורחת.
⸻
אנקרה מגיבה בזעם – וזה כל הסיפור
התגובה הטורקית לא באה בהודעה אחת, אלא בגל פרשנויות זועמות בתקשורת הפרו־שלטונית:
“כתר”, “קואליציה עוינת”, “פגיעה באינטרסים טורקיים”.
זהו מדד מצוין ללחץ.
ארדואן מבין:
ישראל כבר לא פועלת לבד.
והחזית שמולה הוא ניצב — מחוברת לאירופה, לארה״ב ולתשתיות שיקבעו מציאות לשנים.
⸻
השורה התחתונה של “עניין מרכזי”
זו לא עוד פסגה.
זו התחלה של ארכיטקטורת בלימה אזורית.
פחות הצהרות — יותר מנגנונים.
פחות רעש — יותר יציבות.
פחות אימפריות — יותר גבולות.
וארדואן?
הוא בפאניקה לא בגלל איום —
אלא בגלל סדר חדש שנבנה בלעדיו.
עניין מרכזי
