לקראת הביקור של נתניהו ומשפחתו שוב אצל טראמפ והפעם דווקא בפלורידה ולא בבית הלבן מתרבים התדרוכים בדבר הרצון הישראלי לשוב ולתקוף את איראן על רקע הרצון של משטר האייתולות לאושש את יכולותיו ההתקפיות במטרה ״לנקום על חרבת המבצע הישראלי – אמריקאי והפצצת הכור״.
איראן אינה מסתירה את כוונותיה ומקיימת אימוני שיגור של טילי תקיפה ארוכי טווח. ישראל אינה שותקת ונתניהו מאיים. היום הצטרף אליו שר הביטחון.
שר הביטחון ישראל כץ אומר היום בטקס הענקת כנפיים בסיום קורס טייס:
"אני קורא את הדיווחים על איראן, בה פגענו בצורה קשה, יחד עם שותפינו האמריקאים, במהלך מבצע "עם כלביא".
״מערכת הביטחון עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות ומטבע הדברים לא אוכל להרחיב מעבר לכך. אך על עקרון אחד אין חולק: מה שהיה לפני השבעה באוקטובר – שוב לא יהיה.
לא נאפשר איומי השמדה על מדינת ישראל".
נתניהו נוסע לאמריקה גם כי זה המקום הכמעט יחיד בעולם שהמטוס שלו יכול לנחות בו מבלי שייעצר. השאלה היחידה היא האם הנשיא האמריקני יאפשר פעולות ישראליות התקפיות למשל (וזה ניחוש בלבד) חיסול בכירי המערכת הפוליטית האיראנית ולא רק את קציני משמרות המהפכה.
הרקע הרחב יותר: מאזן אימה חדש במזרח התיכון
צריך להבין: העימות בין ישראל לאיראן אינו עוד סיבוב בטבעת מוכרת, אלא עימות שנכנס לשלב חדש לחלוטין. לראשונה מאז המהפכה האיסלאמית ב־1979, איראן חוותה פגיעה ישירה, כואבת וגלויה בלב תשתיותיה האסטרטגיות – ולא רק באמצעות שליחים, סייבר או פעולות אפורות.
הפצצת הכור והפגיעה ביכולות קריטיות של משמרות המהפכה יצרו בטהרן תחושת השפלה היסטורית. עבור משטר המבוסס על דימוי של עוצמה, הרתעה ושליטה אזורית – מדובר במכה תודעתית לא פחות משהיא צבאית. מכאן נובעים הדיבורים הגלויים על “נקמה”, תרגילי השיגור הפומביים והניסיון לשדר לציבור האיראני ולעולם כי איראן עדיין במשחק.
במקביל, ישראל פועלת מתוך תפיסה הפוכה לחלוטין מבעבר: לא עוד עמימות מוחלטת ולא עוד הסתפקות באיתותים מרומזים. האמירות של נתניהו ושל שר הביטחון אינן מיועדות רק לאוזניים איראניות, אלא גם – ואולי בעיקר – לבעלות הברית, ליריבות ולמדינות האזור, שנדרשות כעת לבחור צד או לפחות להפנים את כללי המשחק החדשים.
ומהצד האמריקני: זהירות פומבית, הבנה עמוקה
בוושינגטון – ובוודאי במעגל הקרוב לדונלד טראמפ – שוררת זהירות פומבית, אך לא בהכרח התנגדות מהותית. ארצות הברית, אחרי שנים של כישלונות צבאיים, נסיגות מביכות ומלחמות ללא הכרעה ברורה, זקוקה לנרטיב של עוצמה, שליטה והרתעה מחודשת.
במובן זה, ישראל מספקת לאמריקנים את מה שהם מתקשים להשיג בעצמם:
ניצחונות חדים, ללא ארונות קבורה אמריקניים, ללא הפלת מטוסים אמריקניים, וללא הסתבכות ישירה של חיילים בשטח. ההישגים הישראליים – מודיעיניים, טכנולוגיים ומבצעיים – נזקפים גם לזכות שיתוף הפעולה עם ארה״ב, ומחזקים את הדימוי של המחנה המערבי כולו.
זו הסיבה שבחדרים הסגורים נשמעים פחות “לא” מוחלטים, ויותר שאלות של תזמון, מינון והשלכות אזוריות.
השורה התחתונה הזמנית
המפגש בפלורידה אינו עוד ביקור נימוסים. הוא מתרחש בנקודת זמן שבה:
- איראן פצועה אך מסוכנת
- ישראל חדה, בטוחה בעצמה ונטולת סבלנות
- וארצות הברית מחפשת להחזיר לעצמה מעמד של שוטר עולמי – בלי לשלם את המחיר הישן
האם זה ייגמר באיתות נוסף בלבד, או בצעד דרמטי שישנה שוב את כללי המשחק?
על כך ייתכן שהתשובה תגיע מהר מהצפוי.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999
