נתניהו הדהים אתמול את העולם כאשר הכריז על הכרה רשמית של ישראל בסומלילנד – מהלך חסר תקדים שהפך את ישראל למדינה הראשונה בעולם המעניקה הכרה לישות הבדלנית, הממוקמת בעמדה אסטרטגית בעלת משמעות עליונה לביטחון הלאומי הישראלי. ההכרזה הפתיעה גם את וושינגטון, עוררה סערה דיפלומטית באפריקה ובמזרח התיכון, והציתה תגובות חריפות מצד מצרים וטורקיה. מאחורי ההצהרה עומד חישוב קר־רוח: הצבת נקודת אחיזה מול איראן והחות’ים, בדיוק במקום שבו עובר אחד מצירי הסחר הימיים החשובים בעולם.
המהלך הישראלי אינו מתקיים בוואקום. מאז הפכו החות’ים בתימן, בגיבוי ישיר של איראן, לשחקן המסוגל לשבש את הסחר הימי בים האדום, השתנה מאזן האיומים האזורי מן היסוד. מתקפות טילים, כטב”מים ופעולות הטרדה נגד כלי שיט אזרחיים המחישו כיצד שליטה בנקודת חנק אחת – מצר באב אל־מנדב – יכולה להפוך לכלי אסטרטגי עוצמתי. סומלילנד, השוכנת לחופו הדרומי של מפרץ עדן, ניצבת בדיוק בצדו השני של המתרס: רצועת חוף יציבה, שאינה כפופה להשפעה איראנית, ויכולה לשמש משקל נגד לציר טהרן–צנעא.
מהי סומלילנד – ולמה ישראל בחרה לפעול עכשיו
סומלילנד הכריזה על עצמאות מסומליה בשנת 1991, לאחר קריסת השלטון המרכזי במוגדישו. כיום מתגוררים בה כ־4.5 עד 5 מיליון תושבים, רובם המכריע מוסלמים סונים, והיא מתפקדת בפועל כמדינה לכל דבר ועניין: ממשל נבחר, מוסדות שלטון, מערכת ביטחון עצמאית ויציבות יחסית – חריג מוחלט בנוף של קרן אפריקה. השפה הרשמית היא סומלית, לצד שימוש נרחב בערבית בהקשרים דתיים ומסחריים ובאנגלית בממשל, בחינוך ובקשרים בינלאומיים. למרות זאת, הקהילה הבינלאומית נמנעה עד כה מהכרה רשמית בה, בעיקר מחשש ליצירת תקדים שיערער גבולות קיימים באפריקה. ישראל, בניגוד לרוב מדינות המערב, בוחרת להביט במציאות כפי שהיא – ולא רק בשיקולים פורמליים.
המנהיג שהוזמן לירושלים
בהודעה הרשמית שפרסמה לשכת ראש הממשלה נמסר כי נשיא סומלילנד, ד”ר אבדירחמן מוחמד עבדילאהי, הוזמן לביקור רשמי בישראל. עבדילאהי, דמות בולטת בפוליטיקה המקומית, נחשב לאיש ממסדי ופרגמטי. בעברו שירת כטייס בחיל האוויר של סומליה, ובהמשך פנה לקריירה ציבורית ודיפלומטית. שילוב נדיר של רקע צבאי, ניסיון שלטוני וגישה מתונה הפך אותו לשותף טבעי בעיני ירושלים, במיוחד על רקע הצורך ביציבות ביטחונית באזור רווי מיליציות וקבוצות ג’יהאדיסטיות.
הזעם בקהיר, באנקרה ובאפריקה
מצרים מיהרה לגנות את המהלך בטענה לפגיעה בריבונות מדינות אפריקה ולערעור היציבות האזורית. בקהיר מבינים היטב כי כל שינוי במאזן הכוחות סביב הים האדום ובאב אל־מנדב עלול להשפיע ישירות על תעלת סואץ – עורק החיים הכלכלי של מצרים. טורקיה הצטרפה לגינוי החריף, כחלק ממאבק ההשפעה שלה מול ישראל בזירות מוסלמיות ואפריקניות. גם באיחוד האפריקני נשמעו קולות ביקורת, בעיקר מצד מדינות החוששות מתקדים של הכרה בישויות בדלניות.
החות’ים, איראן והחשש האמיתי
איראן רואה בים האדום ובמפרץ עדן זירה משלימה לאסטרטגיית הטבעת שהיא בונה סביב ישראל. באמצעות החות’ים הצליחה טהרן להמחיש כיצד ניתן לאיים לא רק על ישראל, אלא על הסחר העולמי כולו. נוכחות ישראלית, גלויה או עקיפה, בסומלילנד נתפסת בציר האיראני כמהלך חתרני שמציב גורם עוין בדיוק בנקודת החנק הימית הקריטית ביותר. האפשרות להקמת תשתיות מודיעין, נוכחות ימית או שיתופי פעולה ביטחוניים אינה נאמרת בקול רם – אך נוכחת היטב בשיח האסטרטגי.
ומה לגבי ישראל
מבחינת ירושלים, מדובר במהלך רב־שכבתי: ביטחוני, מודיעיני, ימי וכלכלי. שליטה טובה יותר במתרחש סביב באב אל־מנדב משמעותה הגנה על נתיבי הסחר של ישראל, יצירת עומק אסטרטגי מול איראן, והצבת קלף חדש מול החות’ים – בדומה לאופן שבו הם עצמם מנסים לשלוט בסחר הבינלאומי באמצעות טרור ימי. במקביל, ישראל מאותתת כי היא מוכנה לפעול באופן עצמאי, גם במחיר חיכוך דיפלומטי, כאשר האינטרסים הביטחוניים שלה מונחים על הכף.
ההכרה בסומלילנד אינה צעד סמלי בלבד. זהו מהלך שממקם את ישראל בלב אחד מצמתי הכוח החשובים בעולם, ומבהיר: במזרח התיכון החדש – ישראל לא רק מגיבה, אלא מעצבת מציאות.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומל
