זה היה עוד יום מוצלח של נתניהו, יום שהוכיח שוב את כשרונו הפנומינאלי של ביבי להפנט את האיש שהוא בוחר להיות היעד שלו ולחולל בו טרנספורמציה רגשית בלתי ניתנת להסבר רציונאלי. ואכן מסיבת העיתונאים הלילה במעונו הפרטי של טראמפ בפלורידה היתה הצגה שמעולם לא חווינו כמותה.
שני המנהיגים היו בשיאם, האווירה קסומה, הרמונית וידידותית שאפילו העיתונאים נזהרו בה מאוד בניסוח שאלותיהם. בקיצור – הצלחה מסחררת לנתניהו במפגש דרמטי בפלורידה
צפינו במופע כוח אמריקני־ישראלי: הערצה חסרת תקדים לנתניהו, איום גלוי על חמאס ואיראן, והבטחה אמריקנית – ארדואן לא יעשה דבר נגד ישראל.
המפגש הלילי בפלורידה בין דונלד טראמפ לבנימין נתניהו לא היה עוד פגישה מדינית. זו הייתה הצגה גדולה, מתוזמרת, רגשית ופוליטית – כזו שנועדה לשדר מסר אחד ברור:
לא ניהול משבר.
לא זהירות דיפלומטית.
אלא מופע של עוצמה, הערצה ונאמנות פוליטית הדדית.
טראמפ: “בלי ביבי – אני לא בטוח שישראל הייתה קיימת היום”
כמעט כל תשובה של טראמפ במסיבת העיתונאים חזרה, במישרין או בעקיפין, לאדם אחד: בנימין נתניהו.
לא כמחווה פורמלית. לא כנימוס. אלא כהצהרה חד־משמעית.
“בנימין נתניהו הוא אחד המנהיגים הגדולים ביותר שישראל ידעה אי פעם.”
טראמפ המשיך והדגיש כי נתניהו נשא על כתפיו אחריות היסטורית ברגעים שאחרים לא היו עומדים בהם:
“הוא קיבל החלטות שאנשים אחרים לא היו מעזים לקבל. הוא עמד בלחצים אדירים ולא נשבר.”
ואז הגיעה האמירה שטלטלה את החדר:
“בלי ביבי – אני לא בטוח שישראל הייתה נראית היום כפי שהיא. אולי אפילו לא הייתה קיימת.”
זו לא אמירה שנאמרת כלאחר יד. זו הצבת נתניהו כעמוד תווך של עצם קיום המדינה.
נתניהו משיב – ומכניס את טראמפ לפנתיאון הישראלי
נתניהו, כהרגלו, ידע למנף את הרגע. הוא פתח בדברי תודה – אך במהרה עבר לשבח חסר תקדים בעוצמתו:
“אדוני הנשיא, אין ידיד גדול יותר למדינת ישראל ממך.”
נתניהו מנה שורה של החלטות טראמפ כנשיא – ירושלים, רמת הגולן, התמיכה הביטחונית – והגדיר אותו כמי ש”עשה למען ישראל יותר מכל מנהיג אמריקני אחר”.
ואז הגיעה ההכרזה הדרמטית:
“מדינת ישראל תעניק לך את פרס ישראל. אתה תהיה הראשון אי פעם.”
הרגע הזה היה נקודת השיא הרגשית של המסיבה.
טראמפ חייך, הנהן, ונראה נרגש באמת – לא כמי שמקבל מחמאה, אלא כמי שמוכנס רשמית לסיפור הלאומי של ישראל.
חמאס: איום מפורש, בלי תיווך ובלי דיפלומטיה
טראמפ לא עטף מילים כשנשאל על חמאס. הוא היה חד, ברור ואלים מילולית:
“אם חמאס לא יממש את התחייבויותיו ויתפרק מנשקו – יהיה לו רע מאוד.”
לא “נשקול צעדים”.
לא “נפעיל לחץ”.
אלא איום ישיר, כזה שמיועד להישמע גם בעזה, גם בדוחא וגם בטהרן.
נתניהו חיזק את הדברים והבהיר כי ישראל לא תאפשר חזרה למצב הקודם:
“לא נחזור למציאות שבה חמאס מאיים על אזרחי ישראל. זה לא יקרה.”
איראן: נכונות למו״מ – אבל רק כסמל
גם בזירה האיראנית הושמע מסר כפול אך ברור. טראמפ אמר כי הוא “מוכן לדבר”, אך מיד סייג:
“איראן לא תורשה להשיג נשק גרעיני. נקודה.”
הנכונות לשיח הוצגה כמהלך טקטי בלבד, לא כוויתור:
“אם יהיה צורך – נפעל. כולם יודעים למה אני מתכוון.”
נתניהו הנהן והוסיף:
“איראן היא האיום המרכזי על היציבות האזורית. ישראל תפעל כדי להגן על עצמה – עם או בלי אחרים.”
טורקיה וארדואן: הבטחה אמריקנית פומבית – והפתעה אסטרטגית
כאן הגיע אחד הרגעים המעניינים והטעונים ביותר.
על רקע ההתבטאויות הקשות של נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן נגד ישראל מאז פרוץ המלחמה, טראמפ בחר לשדר מסר כפול – מרגיע לישראל, אך גם אסטרטגי כלפי אנקרה.
טראמפ הצהיר באופן חד וברור:
“ארדואן לא יעשה שום דבר נגד ישראל.”
האמירה נאמרה בביטחון מוחלט, כמעט כעובדה קיימת. טראמפ הדגיש כי הוא מכיר היטב את הנשיא הטורקי, וכי מאחורי הרטוריקה אין כוונה לפעולה ממשית נגד ישראל.
זה היה מסר חד גם לשחקנים אחרים באזור:
טורקיה, חרף הרעש, לא תיפתח חזית מול ישראל.
ואז בא החלק המפתיע באמת: טראמפ אישר כי בקשתו של ארדואן לרכוש מחדש מטוסי קרב חמקניים אמריקניים – לאחר הקפאת העסקה בעבר – נשקלת ברצינות.
לא התחייבות, לא לוח זמנים – אך עצם האמירה הפומבית הייתה דרמטית.
נתניהו לא הסתייג, לא העיר, ולא ביקש הבהרות – שתיקה שנתפסה כהוכחה לכך שישראל קיבלה ערבויות ביטחוניות ברורות מאחורי הקלעים.
המזרח התיכון כולו על הבמה – וטראמפ במרכז
המסר הכולל היה חד:
טראמפ מציג עצמו כמי שמחזיק קשרים אישיים עם כל מנהיגי האזור – ישראל, סעודיה, טורקיה, מדינות ערב – וכמי שמסוגל לרסן, לאזן ולהפעיל כוח לפי הצורך.
ישראל, במופע הזה, לא הייתה עוד שחקן.
היא הייתה הציר.
והאיש שמייצג אותה – בנימין נתניהו – הוצג כשותף מרכזי, מוערך ונערץ.
השורה התחתונה
מסיבת העיתונאים בפלורידה הייתה:
• מופע תמיכה אמריקני חסר תקדים בישראל
• הצגת הערצה גלויה לנתניהו
• איום ישיר על חמאס
• אזהרה חדה לאיראן
• ריסון פומבי של ארדואן
• והכנסת טראמפ לפנתיאון הישראלי
לא ניהול משבר.
לא ניסיון לגשר.
אלא הצגה גדולה, מתוזמרת ומצליחה – והישג מדיני־תודעתי מרשים לנתניהו.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
צילומים: הבית הלבן וב״מ.
