המחאה באיראן נכנסת ליום ה־23 ומתרחבת ליותר מ־87 ערים ויישובים בכל 23 מחוזות המדינה, תוך שהאיראנים ממשיכים להפגין נגד המשטר החומייניסטי. הנתונים הבלתי רשמיים מצביעים על 8,000 עד 10,000 הרוגים מאז תחילת גל המחאה — רובם כתוצאה מירי כוחות ביטחון, מעצרים, עינויים ומקרי תמותה בבתי כלא. ארגוני זכויות אדם במערב מזהירים שמדובר בהיקף הנפגעים הגדול ביותר מאז 1979.
במקביל — המשטר האיראני מחריף דיכוי:
כוחות בסיג’ + משמרות המהפכה מפוזרים סביב אוניברסיטאות, בתי חולים ומוקדי תחבורה, כולל מעצרים מניעתיים של רופאים, סטודנטים ופעילי תקשורת.
וושינגטון משנה טון ומעלה לחץ מדיני–מודיעיני
בארה״ב, הנשיא טראמפ כינס במהלך הלילה ישיבה סודית עם ה-CIA, הפנטגון והמחלקה למדינה, כשברקע הדלפות לעיתונות האמריקאית שלפיהן הבית הלבן בוחן אסטרטגיה בסגנון ‘ונצואלה’ — פגיעה ישירה בגרעין הנהגת המשטר כדי לאפשר עליית יורש פרו-מערבי או לפחות מתון יותר. הנשיא זעם והביע חשש שבשל ההדלפה יש צורך לשנות את פרטי המבצע.
בוול סטריט ג’ורנל דווח על אופציה תיאורטית לפגיעה בעלי חמנאי עצמו, צעד ששום ממשל אמריקאי לא שקל פומבית מאז 1979. הממשל לא מאשר רשמית — אבל גם לא מכחיש, מה שעצמו נחשב מסר.
הבית הלבן פרסם הצהרה קצרה בלבד:
״אנחנו עומדים לצד העם האיראני ונמשיך לפעול בכל האמצעים הנדרשים״.
מה שאיש לא ציפה היה תגובת טראמפ פנימה: לפי דיווחים בוושינגטון, הנשיא זעם על עצם ההדלפה — שהגיעה ככל הנראה מתוך הממסד הביטחוני — ונזף בפועל בראשי ה-CIA וה-NSA על כשל מבצעי־משמעתי חמוש בדליפת מידע אסטרטגי מסווג.
במילים אחרות: הזעם של טראמפ אינו על התרחיש — אלא על הדלפתו.
למה זה כל כך חמור? 3 סיבות
1. חשיפת כוונה אסטרטגית לפני ביצוע
מדובר בסוג המבצעים שהאמריקאים מכניסים לקטגוריית:
Denied until done — כלומר מכחישים עד שהתוצאה מושגת.
הדלפה כזו מאפשרת לחמינאי לשנות סדרי אבטחה, להיעלם או להקשות על היעד.
2. פגיעה ביכולת ההרתעה
עצם הידיעה שהאמריקאים שוקלים מהלך כזה הופכת את המשחק לגלוי יותר —
טהרן משחררת אזהרות, משמרות המהפכה מגבירים סריקות, והמודיעין האיראני נכנס למצב ציד-מקורות.
3. משבר בתוך הקהילה המודיעינית האמריקאית
מדובר במה שהאמריקאים מכנים:
Security Breach with Political Intent — כלומר דליפה לא לצורכי מידע אלא לצורכי עיצוב הפוליטיקה.
קרב פנימי: מדינת הצללים נגד טראמפ
מאחורי הקלעים מדברים כעת על התנגשות מחודשת בין טראמפ לבין הפלג הסמוי בממסד הביטחוני-מודיעיני שמכונה אצלו כבר שנים: “Deep State” — מדינת הצללים.
המאבק מתרחש בשתי זירות:
1. הזירה הפנימית — וושינגטון
דליפות נגד מהלכים אסטרטגיים, לוחמה בין גופי מודיעין, וחשד ששחקנים מוסדיים מתערבים במדיניות חוץ.
2. הזירה החיצונית — טהרן
שם המהלך הפוטנציאלי כבר תורגם בשעות האחרונות לאיתותים מעשיים:
• מעבר חמינאי למתחם מאובטח יותר
• חיזוק מערך המודיעין סביבו
• הגברת האבטחה באזורים רגישים בטהרן
• מסרים מרומזים דרך משמרות המהפכ
ישראל: ‘איראן בפעם הראשונה אינה מסוגלת לכבות את הבעירה מבפנים’
בירושלים אומרים בשקט שההתרחשויות בטהראן הן ‘אירוע אסטרטגי משנה מציאות’. בכירים לשעבר במערכת הביטחון טוענים כי איראן נמצאת לראשונה במשבר רב־חזיתי: כלכלי, פוליטי, דתי ופריפריאלי בעת ובעונה אחת.
מקורות מדיניים מדגישים שהפעם אין מדובר במחאה נקודתית כמו 2009, אלא בשחיקה מבנית של הלגיטימציה המהותית של הרפובליקה האסלאמית.
במערכת הביטחון מזהים 4 מוקדי פיצול בלתי פתורים:
- דת מול חילוניות
- מרכז מול פריפריה אתנית (כורדים, בלוצ’ים, אזרים)
- הממסד הדתי מול האליטה הכלכלית
- הצבא הסדיר מול משמרות המהפכה
המנהיג הבלתי רשמי של המחאה: בנו של השאה הגולה
למרות שהוא פועל מחוץ לאיראן, רזא פהלווי — בנו של השאה שהודח ב־79’ — הפך למוקד הזדהות והשראה עבור חלק גדול מהדור הצעיר. הוא איננו מגיע מאידיאולוגיה איסלאמית אלא מהחלק החילוני-מערבי של איראן, ולכן משמש סמל אלטרנטיבי למשטר הדתי.
בטוויטר ובטיקטוק הוא הפך לדמות בעלת נראות כמעט מונרכית–סמלית. סרטונים עם דגל איראן הישן (האריה–שמש) מסתובבים בהמוניהם. אין לכך מקבילה בהפגנות 2009 או 2019.
הכלכלה האיראנית קורסת בזמן אמת
הנתונים הכלכליים מהיום בבוקר:
- אינפלציה שנתית: 51%
- קריסת הריאל: 1 דולר ≈ 495,000 ריאל
- בריחת הון: כ־42 מיליארד דולר בשנתיים
- מחסור בתרופות בסיסיות
- הפסקות חשמל מתגלגלות
בפועל נמכר דולר במיליון וחצי ריאל. מדובר במשבר עומק שאפילו הסובסידיות של משמרות המהפכה אינן מצליחות לעכב.
החלק המסוכן ביותר: איראן עלולה לנסות להסיט את האש החוצה
גורמי מודיעין במערב מזהירים שהמשטר האיראני עלול לבחור בעימות חוץ כדי לייצר לכידות פנימית — דרך לבנון, עיראק או תימן.
שלוש מטרות אפשריות:
✔ ישראל
✔ סעודיה
✔ כוחות אמריקאים בעיראק/סוריה
הקונספט הזה מוכר: משטרים בלחץ מחפשים מלחמה קצרה כדי להתלכד.
האם זה סוף המשטר? מוקדם לומר — אבל זה לא עוד גל מחאה
ההערכות המודיעיניות נחלקות לשני מחנות:
מחנה א’ — ‘איראן לקראת שינוי משטר gradual’
טוען שהמערכת הדתית איבדה את דור ה־Z ואינה יכולה לשחזר שליטה טוטאלית.
מחנה ב’ — ‘המשטר ישרוד אבל יצא חלש מאוד’
טוען שמשמרות המהפכה עדיין מחזיקים שליטה מלאה בכוח האש ובכלכלה.
ולשורה התחתונה: איראן כבר לא מפחידה — היא נראית חלשה
זו הפעם הראשונה מאז המהפכה שפשוטי העם שרים ברחובות:
‘מוות לחמנאי!’
ולא רק
‘מוות לאמריקה!’
זה שינוי ציר היסטורי.
סיום בסגנון ״עניין מרכזי״
הזירה האיראנית מתלקחת
וושינגטון קורצת
וירושלים מחייכת חיוך דק
וטהראן לראשונה מריחה סכנת קריסה מבפנים — לא מבחוץ.
הימים הקרובים יקבעו אם זו הייתה עוד רטט במערכת
או הרגע שבו הרפובליקה האסלאמית התחילה לגסוס.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
