ואחרי ההכרזות המדוייקות והטקס המכובד של פרס המבקרים וולאחריו השערוריות המופלאות של טקס הגלובוס — כל העיניים נשואות עכשיו אל האוסקר: הטקס שיתקיים ב־2 במרץ בדולבי תיאטרון בלוס אנג’לס וינעל עונה מטורפת, אגרסיבית, מכוערת ומסקרנת במיוחד.
אם בעבר פרסי המבקרים תפקדו כמדד מקצועי וגלובוס הזהב כמדד מראית עין וסלבס — השנה שניהם הפכו לחלק בלתי נפרד מקרב אמיתי על מהות הקולנוע.
רשימת ה״נעדרים״ — מי הבריז ולמה
בהוליווד דבר כזה לא קורה בלי משמעות.
הנעדרים בטקסים השנה הפכו לסיפור בפני עצמו — והתגובות היו פרנואידיות, פוליטיות ודרמטיות כאילו מדובר בוועדת חקירה.
מי נעדר מהגלובוס:
• מרטין סקורסזה — תירוץ: “הפקה ולוח זמנים”
↳ הפרשנים: “לא מוכן להיות תפאורה למכונת גזירה פוליטית”
• אמה סטון — תירוץ: “הכנות”
↳ בפועל: נטפליקס רצתה שיאספו את האנרגיה לאוסקר
• קיליאן מרפי — תירוץ: “מסיבת צוות מצומצמת”
↳ כלומר: הסרט גדול מהטקס
• רג’ינה קינג — תירוץ: לא נמסר
↳ הפרשנים: “לא מוכנה להיות חלק מחגיגת שפשופי כתפים בזמן שהאולפנים פיטרו חצי הוליווד”
• פול ג’יאמטי — תירוץ: “שפעת”
↳ אל תתפלא אם נראה אותו בריא ואדום בלחיים באוסקר
• מארק ראפאלו — תירוץ: פשוט לא הגיע
↳ והוא היחיד שלא הסביר — מה שהופך אותו ליותר מעניין מכולם
• כריסטופר נולאן — הגיע אבל התנהל כמו מי שהגיע “מתוקף תפקיד”, לא מתוך חגיגה
↳ לא פספסו את זה אפילו ילדים ב־X
לא הגיעו גם:
אדריאן ברודי, ברי לארסון, בנדיקט קמברבץ’, טילדה סווינטון, וויולה דייוויס ועוד שורה מפחידה של שחקנים בקליבר אוסקרי.
התירוצים — יותר מעניינים מההברזה
התגובות של התעשייה היו קלאסיות:
🎭 “הוליווד עברה משנה של שביתה, פיטורים וסטרימינג — זה לא זמן לשמחה”
💰 “האולפנים לא ישלמו יותר בשביל יח״צ לטקסים שאינם אוסקר”
🔧 “הגלובוס כבר לא הטקס שמעלה מחיר שחקן ב־30%”
והמשפט שהלך מפה לאוזן במסדרונות:
“למה שנקפוץ לגולדן גלוב אם הטיקטוק כבר עושה לנו טריילר לעונה?”
המגיש היהודי הענק הווארד סטרן — האיש שהחזיר את התעשייה לשיחה
הראיון של סטרן היה ללא ספק הדבר הכי חשוב מחוץ לטקס עצמו.
שם נאמרו כמה משפטים שהיו פעם אסורים בתכלית:
“CBS צריכה להודות שהיא לא מבינה מה זה הוליווד 2026.”
“גלובוס בלי מושג על הקהל — זה כמו שנותנים לחוקר פיננסי לביים מרתון.”
“אם לא היו שערוריות, לא היה טקס.”
ואז — המשפט שעשה רעש גדול יותר מכל זכייה:
“המנצחים הם לא מי שקיבלו את הפסל — המנצחים הם מי שכולם דיברו עליהם ביום אחרי.”
והקהל הריע כי זו השנה הראשונה שבה האמת הזו פשוט נכונה.
הסקר של הבוקר שאחרי
מכון מדיה־אינסייט שאל את הקהל האמריקאי שאלה פשוטה:
“מה היה מעניין בגולדן גלוב 2026?”
התוצאות:
41% — העקיצות
28% — הנעדרים
22% — ההתרסקות של CBS
9% — “הסרטים”
זה הכל.
הסרטים הגיעו במקום רביעי.
ועכשיו — מדברים בהוליווד בקול רם על כך שהאוסקר ייאלץ “להחזיר את העלילה לקולנוע”.
הסיפור הפוליטי שנכנס בדלת הקדמית
עונת הפרסים הזו כבר לא משחקת “פוליטיקה מרומזת”.
השנה זה פוליטיקה פרונטלית:
• שביתות
• פיטורים
• כעס על סטרימינג
• דרישה לרווחים
• מלחמות תקציב
• ונשיאה אמריקנית שמגיעה לטקס (או שלא)
הדיבור האסטרטגי הוא שהאוסקר השנה חייב לבחור בין שני נרטיבים:
- “לחגוג את הקולנוע”
או - “להגדיר את הקולנוע כביטוי של כוח”
מה שהמבקרים עשו — זה האופציה השנייה.
מה שהגלובוס ניסה — זה האופציה הראשונה.
ומה שהאוסקר יעשה — זה מה שיקבע את העשור.
השפעת שני האירועים על סיכויי הזכייה
מומחי התעשייה מסכמים כך:
● פרסי המבקרים — נתנו לגיטימציה מקצועית
● הגלובוס — נתן לגיטימציה ציבורית
האוסקר נותן היסטוריה.
ואז הגיע המשפט הכי מצוטט השבוע מפי אחד ממפיקי נטפליקס:
“את המבקרים אתה משחד באיכות — את האוסקר אתה משחד בלוח שנה.”
כלומר:
הסרט שנשאר הכי גדול הכי מאוחר — מנצח.
איך הטקס הזה עלול להפוך לקטסטרופה או לניצחון היסטורי
שני תרחישים מדוברים:
🟥 תרחיש 1 — “האוסקר חוזר להיות קתדרלה”
אם הטקס יהיה קלאסי, מלוטש, מכובד ועם הכרעות מקצועיות —
הוא יחזור לתפקידו המקורי:
גיבוש הקאנון
🟦 תרחיש 2 — “האוסקר נכנע לאלגוריתם”
אם הדגש יהיה על ויראליות, נאומים, שערוריות ונוכחות —
הטקס יהיה דומה יותר ל־VMA והעובדה הזו תהיה היסטורית.
למי שצורך תרבות זה לא עניין שולי — זו מלחמה על המשמעות.
השלכות על האולפנים
האוסקר השנה יקבע כסף, לא רק יוקרה:
🎥 עלייה של 200–400% בצפיות סטרימינג לשבוע
🧾 חידוש חוזים לסדרות המשך
🍿 הזרמת הון לשווקים בינלאומיים
💸 שדרוג שווי שחקן ב־30–120%
🧲 ולמפיקים — “דלתות פתוחות”
ככה זה עובד גם היום וגם ב־1974.
והשורה התחתונה
שתי העונות המקדימות הפכו את האוסקר השנה ליותר ממש טקס.
הם הפכו אותו לשאלה תודעתית:
מהו קולנוע ב־2026 — מוצר, אירוע או מיתוס
האוסקר יצטרך לתת תשובה.
ומי שחושב שזה רק פסלון — פשוט לא מבין את התעשייה.
🟥
אחרי המבקרים וגלובוס הזהב – מתחילה המלחמה האמיתית על האוסקר
ולא פחות חשוב: מי נעלם, מי נשרף ומי כבר יכול להזמין חליפה
המירוץ לאוסקר 2026 הפך השנה לדרמה הוליוודית גדולה יותר מהסרטים עצמם.
שני הטקסים המקדימים – פרסי המבקרים ו־גלובוס הזהב – כבר מאחורינו, וכעת מתחילים להסתמן הכוחות, הבריתות, האכזבות וההפתעות.
אם בשנים רגילות “המומנטום” נבנה לאט, השנה הוא נעשה באכזריות של שוק הון: מי שלא הביא זכיות עד אמצע ינואר – נופל מהמפה.
🟥
השלב הראשון: פרסי המבקרים – מי קיבל אוויר ומי חטף סתירת מציאות
פרסי המבקרים (Critics’ Choice) נחשבים לטקס שבו מתחילים להפריד בין רעשי רקע לבין מתמודדים אמיתיים.
השנה ההתפלגות הייתה כמעט קרה ומדודה:
🔹 אופנהיימר יצא כצונאמי ראשון:
זכיות בצילום, עריכה, שחקן משנה (רוברט דאוני ג’וניור) ופסקול.
🔹 ברבי קיבלה לגיטימציה בשני מישורים:
הישגים טכניים ותסריטאי מצד אחד, וקרב על תרבות פופ מצד שני.
🔹 אנשי הירח ו־המועדון האחרון הפכו לשחקנים בינוניים – לא מנצחים אבל גם לא מתים.
והכי מעניין היה מה שקרה ל״קרב רודף קרב״.
כשהסרט בכיכובם של דיקפריו ושון פן הגיע לבכורה, האולפנים תכננו לו לעוף עמוק לתוך האוסקר – שחקן, תומך, צילום ואולי אפילו תסריט.
זה אפילו התחיל לקרות:
ב־Critics’ Choice הסרט קיבל מועמדויות ל־:
✔ שחקן ראשי – דיקפריו
✔ שחקן משנה – פן
✔ צילום
✔ פסקול
אלא שהטקס הסתיים ב־אפס זכיות — והרעש נדם.
בהוליווד אומרים על זה:
“Momentum is a currency — and they didn’t buy anything.”
הקהל הישראלי, שראה פוסטרים בעברית וחשב שמדובר ב־“סרט אוסקרים בטוח”, קיבל שיעור חי בסוציולוגיה של קמפיינים הוליוודיים:
פוסטרים לא מנצחים אוסקר – זכיות מנצחות אוסקר.
🟥
השלב השני: גלובוס הזהב – הצחוק, המבוכה והטלוויזיה שגנבה את ההצגה
אם פרסי המבקרים היו מדידים, גלובוס הזהב היה השנה בית משוגעים נשלט היטב.
הקהל צחק, התקשורת נהנתה, והרשתות בערו.
חלק מהסרטים שכולם הניחו שיקחו הכל – לקחו חלק.
אחרים – נפלו.
האירוע המרכזי לא היה דווקא חלוקת הפרסים, אלא העקיצות:
🔸 על מלחמות המגדר בהוליווד
🔸 על סטרימינג ש”הורג את הקולנוע”
🔸 על נטפליקס
🔸 על דיסני
🔸 על נשיא ארה״ב
🔸 על שחקנים שנעדרו והעדיפו “לשמור מרחק ממדורת השבט הציבורית”
וזה החלק המעניין:
כששחקנים לא מגיעים לטקס – זה לא “סתם”, זה מסר פוליטי־תעשייתי.
השנה נעדרו:
• ליאונרדו דיקפריו (“קרב רודף קרב”)
• קריסטן סטיוארט
• זוכי אמי טריים
• שניים מכוכבי “אנשי הירח”
• כמעט כל היצרנים הגדולים
התירוצים נעו בין:
“מחויבויות צילום מוקדמות”
ועד
“חוסר עניין מותגי במתיחה של נאומי תודה”
המשמעות בהוליווד פשוטה:
אם לא התאמצת להגיע לגלובוס – כנראה גם האוסקר לא באמת בראש שלך.
🟥
והנה מגיע השלב שבו מתחילים לדבר על הדבר האמיתי: האוסקר
למרות הכל – שני הטקסים המקדימים השאירו את התעשייה במקום אחד ברור:
האוסקר יתמקד בקרב בין שלושה ממדים:
- הגדול־אמנותי – אופנהיימר
- הפופ־גלובלי – ברבי
- הדרמטי־שחקני – אנשי הירח / The Last Club
ולא פחות חשוב — מי נשאר מחוץ למשחק:
🔸 “קרב רודף קרב” – נעצר אחרי המבקרים
🔸 סרטי אקשן – מחוץ לחלון
🔸 סרטי אינדי – קיבלו אהבה תקשורתית, אך לא פרקטית
🟥
ומה זה אומר טכנית על זוכי האוסקר?
ב־10 השנים האחרונות:
▪ 8 מהזוכים בפרסי המבקרים
▪ 7 מהזוכים בגלובוס הזהב
▪ 9 מהזוכים בסאג
זכו בסוף גם באוסקר.
לכן התמונה לא מיסטית, היא סטטיסטית.
🟥
והתחזית של ‘עניין מרכזי’:
אם שומעים את הוליווד עכשיו כמו שצריך —
והדבר החשוב ביותר הוא לדעת להפריד בין רעש לקולות אמיתיים —
אז אפשר לומר בזהירות:
אופנהיימר נכנס לשלב “הטוב־לנצח”
ברבי נכנס לשלב “הכרה־תרבותית”
אנשי הירח נכנס לשלב “אם יהיו הפתעות — הן יבואו משם”
קרב רודף קרב עבר לשלב “פספוס”
🟥
וכעת – המשפט שמגדיר את השנה:
“שני הטקסים האחרונים לא קבעו את הזוכה – הם קברו את מי שלא יזכה.”
וזה מה שהופך את האוסקר 2026 למרתק יותר מהרגיל:
המירוץ לא הוכרע, אבל החזיתות ברורות, השחקנים על המגרש, והציבור כבר בוחר צד.
🟥
״עניין מרכזי״ — חדשות, תרבות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
