כמה חבל! הלך לעולמו מגדולי מעצבי האופנה בכל הזמנים – ולנטינו גלוואני, והוא בן 93
האיש המופלא הזה היה הקיסר הראשון של האופנה האיטלקית, והפך אלגנטיות לשפה עולמית הותיר מסורת מפוארת ומורשת שתיוותר לנצח.
עולם האופנה נפרד היום מדמות יסוד: ולנטינו גאראווני, מי שחתימתו האסתטית עיצבה את מושג היוקרה המודרנית והגדירה מחדש מהי אלגנטיות על־זמנית. בגיל 93, לאחר קריירה שנפרשה על פני יותר משבעה עשורים, נסגר פרק מכונן בתרבות החזותית של המאה ה־20 וה־21.
ולנטינו לא היה “רק” מעצב. הוא היה מחוקק טעם, בונה סילואטות, אדריכל של תשוקה. הוא יצר עולם שבו דיוק, משמעת וחושניות התקיימו זה לצד זה, ללא פשרות.
⸻
מהעיירה ווגרה אל פסגת ההוט קוטור
נולד בצפון איטליה, למד בפריז וחזר לרומא כדי להקים בית אופנה שנשא את שמו – Valentino. כבר בשנות ה־60 סימן את עצמו ככוח עולה: קווים נקיים, גזרות מחמיאות, וחזון ברור של יוקרה שאינה זקוקה לצעקה.
הפריצה הגדולה הגיעה כשהלביש את נשות החברה הגבוהה של אירופה וארצות הברית – ומכאן הדרך להוליווד, לארמונות, ולשטיחים האדומים הייתה קצרה.
⸻
“האדום של ולנטינו” – צבע כחתימה
מעטים המעצבים שזוהו עם צבע אחד עד כדי מיתוס. האדום של ולנטינו הפך לסמל: עז אך אצילי, דרמטי אך מדויק. זה לא היה גימיק, אלא קוד רגשי – הצהרה על נוכחות נשית עוצמתית ואלגנטית בו־זמנית.
⸻
לקוחות: נשיאות, מלכות, כוכבות
שמות הלקוחות קראו כמו רשימת כבוד עולמית: ג’קלין קנדי, אליזבת טיילור, סופיה לורן, אודרי הפבורן, ג’וליה רוברטס, אן האת’וויי, קייט מידלטון ועוד. ולנטינו ידע להלביש כוח בלי למחוץ, יוקרה בלי ראוותנות, נשיות בלי לוותר על אינטלקט.
⸻
שיטת העבודה: משמעת, טקס ופרט
מאחורי הזוהר הסתתרה שיטה קפדנית:
• דיוק קוטורי – תפירה עילית, שעות אינסופיות על גזרה אחת.
• טקסיות – תהליך עבודה כמעט דתי, מהסקיצה ועד המסירה.
• שליטה מוחלטת בפרט – כל כפתור, כל קפל, כל גימור.
• נאמנות לקו – טרנדים עברו; הסגנון נשאר.
ולנטינו דרש שלמות – מעצמו ומסביבתו.
⸻
מחירים ויוקרה: לא לכל אחד, בכוונה
העיצובים של ולנטינו מעולם לא נועדו להמון. מחירי ההוט קוטור נעו (ועודם נעים) בעשרות ומאות אלפי דולרים לפריט, והקו המוכן־ללבישה שמר על רף יוקרה גבוה. זה היה חלק מהפילוסופיה: יוקרה היא גם סינון.
⸻
חסידים ותלמידים: בית ספר לאלגנטיות
מעצבים, סטייליסטים ואנשי תעשייה ראו בו מורה דרך. סביבו צמחו דורות של יוצרים שספגו את משמעת הקו, את אהבת הבד, ואת ההבנה שאופנה היא תרבות, לא רק מוצר. בית ולנטינו הפך לאקדמיה לא רשמית של טעם.
⸻
הפרישה והמורשת
עם פרישתו הרשמית מהמותג, ולנטינו הותיר אחריו בית אופנה חי ונושם – כזה שממשיך לשאת את ה־DNA שלו גם תחת הנהלות יצירתיות חדשות. המורשת ברורה: אלגנטיות אינה מתיישנת, והיא תמיד תובעת דיוק.
⸻
סיום של עידן
מותו של ולנטינו גאראווני הוא סיומו של עידן שבו מעצב היה גם אמן, גם מחנך, וגם סמכות תרבותית. הוא הוכיח שאופנה יכולה להיות שקטה – ועדיין רועמת. קלאסית – ועדיין חיה.
העולם ימשיך להתלבש.
אבל הוא יתלבש אחרת בלי ולנטינו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
