זה נשמע כמו בדיחה מתסריט של סרט אימה קומי אבל זה ממש ממש נכון. טראמפ הודיע לכל שגרירי מדינות אירופה בארה״ב כי נוכל העובדה שלא הומלץ עליו ולא קיבל פרס נובל לשלום הוא בוחר ההיפך הגמור. בפועל הוא לא רק מאיים לכבוש את גרינלנד שבפיקוח נאט״ו אלא גם פתח נגד הישבת בקרב כלכלי קשה כשהכריז על מכסים חדשים אם לא יעתרו לאולטימטום שלו להסכים להשתלטותו על גרינלנד. נשמע מדהים? בדיוני? זו האמת המצמיתה והמפחידה שהרי ידוע שאין באמריקה איש המעז להמרות את פיו. כמו במדינה כאילו דמוקרטית אחרת במזרח התיכון, שעוברת דיקטטוריזציה מואצת.
מה בכלל קורה כאן?
המסר שטראמפ שלח (בתרגום מלא כפי שפורסם):
“בהתחשב בכך שמדינותיכם החליטו לא להעניק לי את פרס נובל לשלום על עצירת יותר מ-8 מלחמות, אני כבר לא מרגיש מחויב לחשוב רק על שלום (…) העולם לא יהיה בטוח עד שתהיה לנו שליטה מלאה ומוחלטת על גרינלנד. תודה.”
בלי נאום חגיגי ובלי הבהרות רשמיות, ארצות הברית סימנה מחדש את אחת המטרות האסטרטגיות המסקרנות של תקופת טראמפ השנייה: שליטה בגרינלנד. לא “השפעה”, לא “חסות” — אלא שליטה מלאה ומוחלטת. כך נכתב במסר דיפלומטי חריג שהועבר לשגרירי אירופה ונחשף ב-PBS.
לצד ההפתעה הדיפלומטית באירופה, מגיעה ביממה האחרונה ידיעה מעניינת מקנדה: יחידות תצפית ולוגיסטיקה מתארגנות לקראת “פעילות אפשרית של צבא ארצות הברית בשטח קנדה”, בהגדרה הרשמית. אוטווה לא מכחישה — רק מדגישה ש“האמריקנים ביקשו תאום”, מה שיכול לרמז על תרחיש טקטי שבו נאט”ו נכנסת למצב תפעולי לא סטנדרטי במרחב הארקטי.
הסיפור הזה — שאצל רבים נשמע תחילה כמו בדיחה — הפך לאחד הקייס-סטאדיז הגאופוליטיים המסקרנים של 2026.
מדבר על שלושה דברים במקביל:
- תחושת קיפוח בינלאומי (“לא קיבלתי נובל”)
- העברת השיקול למונחי אינטרס אמריקני מובהק
- דרישה לדינמיקה חדשה בתוך נאט”ו
כלומר — טראמפ אומר לאירופה: כבר שילמתי את המחיר, עכשיו אתם תשלמו.
למה דווקא גרינלנד? ההסבר למי שלא בקיא
גרינלנד על המפה נראית כמו אי ענק ושומם בצפון. אבל בעולם המודרני — זה נכס אסטרטגי שמי שיש לו אותו שולט על:
✓ נתיבי שיט חדשים שנפתחים עקב הפשרת הקרח
✓ גז, מינרלים ומתכות אסטרטגיות (כולל Rare Earth)
✓ נגישות לחזית צבאית מול רוסיה על דופן הארקטי
✓ מערכות מכ”ם וטילים ארוכי טווח
✓ ניהול חלל ו-Space Command
✓ השפעה על קווי אספקה גלובליים במאה ה-21
ובשפה הכי פשוטה:
מי שישלוט בארקטי — ישלוט על העולם התעשייתי הבא.
זו הסיבה שעד שנת 2030 צפוי הארקטי להפוך ל־“המזרח התיכון החדש” מבחינת כוח, משאבים והשפעה.
היסטוריה קצרה שהאירופים מעדיפים לשכוח
האמריקנים כבר ניסו לרכוש את גרינלנד:
🟦 1946 — הממשל הציע 100 מיליון דולר לדנמרק
🟦 2019 — טראמפ פותח מחדש את המהלך (“היא למכירה?”)
🟦 2026 — כבר לא שאלה של קניה — אלא של בעלות
זו העליית מדרגה שמפחידה את אירופה.
אירופה בהלם – ושותקת
בדנמרק זה התקבל בין גיחוך לדאגה. מדינה של 5.7 מיליון תושבים בלי יכולת הגנתית עצמאית מול ארה”ב, רוסיה או סין.
אבל הבעיה הגדולה:
דנמרק היא לא רק דנמרק — היא חברה מלאה בנאט”ו.
כלומר: אם ארה”ב מחליטה להפוך את גרינלנד ליעד אסטרטגי — דנמרק לא יכולה “להתנגד” באמת. היא יכולה לכל היותר:
– לא לצעוק
– לא לשתף פעולה
– ולאפשר לדיפלומטיה “לסדר את העניינים”
רוסיה וסין מריחות הזדמנות
האם מוסקבה ובייג’ינג יאפשרו לארה”ב “לקחת בעלות על הארקטי” בלי תגובה? ברור שלא.
הרוסים כבר שנים מחזיקים:
✓ שוברי קרח גרעיניים
✓ בסיסים צבאיים בצפון
✓ תשתיות לוגיסטיות
✓ סיורים כל השנה
והסינים מכנים זאת בפה מלא:
“המסדרון החדש של הכלכלה הגלובלית”
האמריקנים פשוט החליטו לא להישאר מאחור.
ומה הקשר לקנדה?
כאן נכנסת ההודעה החדשה שדלפה מאוטווה:
קנדה מתואמת עם וושינגטון לקראת פעילות צבאית “בתחום הקנדי”.
למה זה חשוב?
כי כדי להשיג שליטה על גרינלנד צריך להפעיל את כל החזית הארקטית, וקנדה היא שער עצום ומוכר עבור נאט”ו.
תרחיש אפשרי:
- הקמת מסדרון לוגיסטי מהאלסקה ועד גרינלנד
- שילוב מטוסים, מכ״מים וטילים
- חקיקה בטחונית קנדית להתיר “שימוש זמני של צבא זר”
זה תרחיש שלא הופעל מאז מלחמת העולם השנייה.
הקנדים לא הכחישו.
וזה אומר הרבה.
מה המשמעות של המשפט של טראמפ על נאט”ו
זה משפט המפתח במסר:
“עשיתי יותר עבור נאט”ו מכל אחד אחר, עכשיו נאט”ו חייב לעשות משהו עבור ארצות הברית.”
המשתמע:
🔹 נאט”ו כבר לא מועדון ערכים
🔹 זה חוזה שירות
🔹 מי שלא משלם — לא מקבל
עכשיו ארה”ב מבקשת תשלום — בצורת שליטה גאו-אסטרטגית.
הזווית המשפטית – מי בכלל “בעלי הבית” על גרינלנד?
שאלה לכאורה פשוטה — התשובה סבוכה:
📌 דנמרק טוענת:
“בעלות היסטורית מאז המאה ה-18”
📌 תושבי גרינלנד טוענים:
“אוטונומיה מתקדמת ורצון להגדרה עצמית”
📌 ארה”ב בפועל:
“שליטה ביטחונית ופעילות צבאית מתמשכת כבר שנים”
כלומר: הסטטוס דה-פקטו כבר שני שלישים אמריקני.
הסטטוס דה־יורה — עדיין אירופי.
ואיפה ישראל בתוך הדרמה הזו?
ישראל אינה צד ישיר לסיפור — אבל היא נמצאת בדיוק במקום שבו מדינות קטנות מוצאות את עצמן בתקופה של מלחמות בין מעצמות:
✓ תשתיות קריטיות
✓ טכנולוגיות ביטחוניות
✓ שוק נשק
✓ מודיעין
✓ לוויינים
✓ דיפלומטיה תכל’סית ולא רגשית
משמעות לישראל:
בעולם שמתחלק מחדש — חייבים לבחור צד מהר, לפני שכופים עליך צד.
מה צפוי לקרות בחודשים הקרובים
התרחישים הריאליים:
(א) מודל הונג-קונג הפוך
דנמרק שומרת על דגל וסמל
ארה”ב שולטת בכל השאר
(ב) משאל עם מקומי בגרינלנד
עם רוב בעד “עצמאות”
שמתגלגל ל-pro-USA
(ג) הסכם נאט”ו
ללא דרמה, אך עם מסגרות שליטה בפועל
(ד) תרחיש כוח
שקט, בלי יריות
אבל עם נוכחות צבאית הולכת ומתרחבת
האם מדובר באיום או באבולוציה?
אירופה מפחדת מהסיבה הפשוטה:
אם ארה”ב מצליחה בגרינלנד — מי הבא בתור?
פינלנד? איסלנד? חלקים מהארקטי הרוסי? חלקים מהקו הצפוני הקנדי?
ומה אומרת סין?
בייג’ינג בשקט אבל לא שותקת:
“שליטה בנתיבי הארקטי היא שליטה בכלכלה של 2050”
ולא צריך להבין הרבה באסטרטגיה כדי לזהות כאן:
🟥 משחק אדיר
🟦 מעט משתתפים
🟩 מי שנכנס — לא יוצא
שורה תחתונה
מה שנראה פעם כבדיחה על “טראמפ שקונה אי מושלג” התגלה ב-2026 כאחת התוכניות האסטרטגיות המרתקות והמסוכנות של העידן החדש.
בפשטות:
טראמפ החל את קווי החלוקה של הסדר העולמי הבא — והוא עושה זאת דרך הארקטי.
האירופים בלחץ.
הקנדים בהיערכות.
הרוסים מסתכלים.
הסינים סופרים זמן.
והמדינות הקטנות שואלות בשקט:
מה יקרה כשהתותחים הגדולים יחליטו שמסדרים את העולם מחדש?
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
