ההטרלה היומית של מנהיג העולם מכוונת הפעם לאירופה. אחרי שבעט החוצה בבושת פנים את ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, ממועצת השלום; אחרי שסגר דיל המעניק לארצות הברית שליטה אפקטיבית בגרינלנד – גם אם הריבונות נותרת של דנמרק נגיע הבדיחה האכזרית הכמעט יומית החדשה.
היום מפנה דונלד טראמפ את הזרקור אל היעד הבא: נאט״ו.
בציוץ נשיאותי שפורסם בחשבון הרשמי שלו, כתב טראמפ:
“אולי הגיע הזמן לשים את נאט״ו למבחן: להפעיל את סעיף 5 ולכפות על נאט״ו להגיע לכאן ולהגן על הגבול הדרומי שלנו מפני פלישות נוספות של מהגרים בלתי חוקיים – וכך לשחרר כוחות רבים של משמר הגבול למשימות אחרות”.
לכאורה, בדיחה. בפועל – מסר.
לא הומור. איתות
טראמפ יודע היטב שסעיף 5 של נאט״ו נועד למצב של מתקפה צבאית על אחת החברות בברית – לא לגלי הגירה, לא לביטחון גבולות פנימי ולא לצרכים פוליטיים מקומיים בדיוק כשם שהצבא האמריקני לא הוזעק כדי להילחם בהגירה המוסלמית והאפריקאית למדינות מערב אירופה.
לכל ברור שאין שום תרחיש ריאלי שבו חיילים אירופים יישלחו לגבול מקסיקו.
אבל זו בדיוק הנקודה.
הציוץ אינו הצעה אופרטיבית – אלא איתות כוח.
איתות לאירופה, לבריסל, לברלין, לפריז – וגם למוסקבה ובייג’ינג.
הדפוס חוזר: השפלה, זלזול, שליטה
מי שעוקב אחרי רצף המהלכים האחרונים של טראמפ מזהה קו ברור:
- קנדה? מודרת, בלי הסבר רשמי, בלי נימוק מדיני – ובעיקר בלי כבוד.
- גרינלנד? “עסקה” שבה ארצות הברית מקבלת דריסת רגל אסטרטגית, והצד השני מתבקש להודות.
- נאט״ו? מוצגת כקבלן משנה, שניתן “להפעיל” לפי הצורך האמריקאי.
זו אינה מדיניות חוץ קלאסית.
זו פוליטיקת כוח אישית, שבה בריתות אינן ערך – אלא כלי מיקוח.
למה זה מדאיג באמת
המשחק של טראמפ מסוכן לא בגלל הציוץ עצמו, אלא בגלל מה שהוא עושה לשפה.
ברגע שנשיא ארצות הברית:
- מתייחס לסעיף 5 כאל חומר סאטירי
- משתמש בנאט״ו כבדיחה פוליטית
- ומרמז שהברית קיימת רק כל עוד היא מועילה לו אישית
הוא שוחק את עקרון ההרתעה שעליו נשען הביטחון האירופי מאז מלחמת העולם השנייה.
לא במקרה, באירופה לא צוחקים.
שם מבינים: אם סעיף 5 הוא בדיחה – גם ההגנה אינה מובטחת.
ומה עם קנדה?
גם כאן, טראמפ לא טרח להסביר.
בהודעה ששלח לקרני לא נמסר שום נימוק, שום הקשר, שום עילה מדינית.
אבל בוושינגטון, באוטווה ובמערכות הדיפלומטיות אין כמעט מחלוקת:
המהלך אינו קשור לעזה, לא לאוקראינה ולא לאיראן.
זה חשבון אישי.
ישן, מריר, ומביך.
טראמפ אינו שוכח – ואינו סולח.
השורה התחתונה
טראמפ אולי “מטריל”,
אבל ההטרלות שלו הן כלי שלטוני.
הוא בודק גבולות, מבזה מוסכמות, ומבהיר לעולם:
הבריתות הישנות אינן מובנות מאליהן.
ומי שחשב שמדובר בעוד ציוץ משועשע לגלות מהר מאוד שהבדיחה נגמרת במקום שבו מתחילה המציאות.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
