התחזית שהשמיע עכשיו המיליארדר, היזם והאיש הכי מדהים בדור הנוכחי – מכה גלים ומעוררת התרגשות אדירה בצד חרדה גדולה:
כשאילון מאסק מציג את המשפט הזה בדאבוס, הוא לא “מזהיר” ולא “מטיף מוסר”. הוא עושה את מה שהוא אוהב לעשות יותר מכל: להניח על השולחן תחזית. לא תחזית פילוסופית, לא סיסמה, לא פרובוקציה לציטוטים – אלא הערכה טכנולוגית־הנדסית, קרה וחדה, על קצב ההתפתחות של מערכות בינה מלאכותית ועל המקום שהמין האנושי יתפוס מולן בתוך זמן קצר.
ומכיוון שמדובר באילון מאסק – האיש שהצליח שוב ושוב להפוך רעיונות “בלתי אפשריים” לעובדות – אי אפשר לקרוא לזה עוד כותרת מרעישה. אפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו, להסכים איתו או להתעמת עם האגו שלו; אבל קשה להתעלם מהדבר הבסיסי: כשמאסק מצייר קו עתידי, הוא עושה זאת מתוך מעורבות ישירה בבנייה של העתיד הזה.
מי האיש הזה ולמה העולם מתעכב על כל משפט שלו
מאסק אינו עוד מיליארדר עם דעות. הוא אחד האנשים המעשיים, המשפיעים והאפקטיביים ביותר של המאה ה־21. האיש שבנה תעשיות שלמות מאפס, הזיז גבולות מדעיים, טכנולוגיים ותודעתיים, ושוב ושוב זיהה תהליכים שנים לפני שהעולם הבין שהם בלתי נמנעים.
הוא המייסד והמוביל של טסלה – החברה ששינתה את תעשיית הרכב העולמית והפכה את החשמל לאלטרנטיבה רצינית לבנזין; מייסד SpaceX – שהחזירה לארצות הברית עצמאות חללית והפכה טיסות לחלל לפעילות תפעולית ולא למיתולוגיה יקרה; האיש מאחורי Neuralink – מיזם שמבקש לחבר מוח אנושי למחשב; מקים xAI – חברת בינה מלאכותית שנועדה, לדבריו, “להבין את האמת של היקום”; ובעל השליטה ב־X (טוויטר לשעבר) – אחת מזירות השיח, החדשות וההשפעה התודעתית החזקות בעולם.
במילים פשוטות: הוא נמצא במרכז הצומת שבו נפגשים רכב, אנרגיה, חלל, תודעה, תקשורת ובינה מלאכותית. הוא אדם שמנהל מלחמות חורמה מול רגולטורים באירופה, מקיים קשרים ישירים עם נשיאי ארה״ב ובכירים במערכת הפוליטית, ומשפיע בפועל על סדר היום הגלובלי – לעיתים גם דרך משפט אחד שהוא זורק לרשת.
לכן, כשהוא מדבר על AI, הוא לא מדבר כצופה מהצד. הוא מדבר כמי שמקים חברות, מגייס חוקרים, מתחרה על כוח חישוב, ומבין היטב את המרוץ הכלכלי והגיאו־אסטרטגי סביב “המוח החדש” של האנושות.
דאבוס: לא נאום – שיחה, ובתוכה פצצה
בוועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, מאסק לא עלה לנאום רשמי מהדוכן. הוא ישב לשיחה פתוחה, כמעט לא פורמלית, מול קהל של בכירים, משקיעים, רגולטורים ואנשי מדיניות. דווקא שם, בלי מצגת ובלי סיסמאות, הוא שיגר את משפט המפתח:
כבר בשנה הקרובה – לכל היותר בתוך שנה־שנתיים – הבינה המלאכותית תהיה חכמה יותר מהאדם הגאון ביותר שחי כיום. זמן קצר לאחר מכן – היא תעקוף את האינטליגנציה המצטברת של האנושות כולה יחד.
הניסוח שלו חשוב: זו אינה “אפשרות”, זו אינה “סכנה תיאורטית”, וזו אינה “אזהרה”. זו תחזית בקצב. בעיני מאסק, השעון כבר רץ, והמחוגים זזים מהר יותר ממה שרוב בני האדם – כולל מנהיגים, משרדי ממשלה ומערכות חינוך – מסוגלים בכלל לעכל.
זה לא האלגוריתם. זה החשמל
אחד החידודים היותר מעניינים בדבריו בדאבוס היה הטענה שצוואר הבקבוק של ה־AI אינו דווקא תוכנה. לא רעיונות. לא אלגוריתמים. אפילו לא שבבים – אלא אנרגיה.
מערכות AI מתקדמות צורכות כמויות עצומות של חשמל, ומרכזי נתונים הופכים למפלצות אנרגטיות. לכן, לדבריו, מי שישלוט בייצור אנרגיה, באגירה ובניהול חשמל בקנה מידה עולמי – ישלוט בפועל ביכולת להאיץ את הבינה המלאכותית. מכאן גם החיבור שהוא עושה שנים בין סוללות, אנרגיה סולארית, תשתיות רשת, מרכזי נתונים – ואפילו חלל.
ההיגיון שלו קר ומבני:
מי שישלוט באנרגיה – ישלוט בכוח החישוב.
מי שישלוט בכוח החישוב – ישלוט ב־AI.
מי שישלוט ב־AI – ישלוט במציאות.
ולכן, עבור מאסק, השאלה אינה רק “מה AI יודע לעשות”, אלא “מי מגדיל את המנוע שלו”, “מי מזין אותו”, ו“מי מחזיק את הברז”.
AI כישות: לא עוד כלי, אלא מוח לא־אנושי
מאסק מצייר את ה־AI לא כעוד טכנולוגיה, אלא כישות אינטלקטואלית חדשה. הוא מדבר על מוח שאינו ביולוגי, שאינו מוגבל בקצב למידה אנושי, ושיכול לשפר את עצמו במהירות שהאדם לא מסוגל להדביק.
המשמעות היא נקודת מפנה אבולוציונית: לראשונה האנושות מייצרת אינטליגנציה שאינה אנושית, ושעלולה להיות עליונה עליה. לא “חכמה כמו”, לא “מסייעת”, אלא “מעל”.
האדם, מבחינתו, נכנס לראשונה למצב שבו הוא מפסיק להיות היצור האינטליגנטי ביותר בסביבה שלו. עבור חלק מהעולם זו התקדמות משחררת. עבור אחרים זו תחושת איום. מאסק לא מנסה להרגיע אף אחד. הוא מנסה לדייק בקצב.
רובוטים: סוף העבודה כפי שהכרנו – והתחלה של שאלה קיומית
מאסק קשר בין התחזית על AI לבין רובוטיקה, ובעיקר לרובוט האנושי של טסלה, Optimus. המסר שלו עקבי: זה לא צעצוע, זה לא הדגמה, זה שלב ביניים לעידן שבו רובוטים יבצעו עבודות פיזיות רבות, ובהמשך גם משימות קוגניטיביות. ואם רובוט עושה גם את העבודה וגם את חלק מהחשיבה – המבנה הכלכלי והחברתי משתנה מהיסוד.
כאן מאסק מציג חזון כמעט אופטימי: עולם שבו מחסור חומרי פוחת דרמטית, שבו מערכות אוטומטיות מסוגלות לספק שירותים ולייצר שפע. אבל בין השורות נותרת השאלה שמדאיגה כל אדם שמבין פסיכולוגיה חברתית:
מה יקרה לחברה האנושית כשהעבודה תפסיק להיות מרכז הזהות?
מה יקרה לאנשים כשמעמד, ערך עצמי, משמעות ותחושת תרומה – יתפרקו?
מאסק אוהב לחשוב הנדסית. בני אדם, לעומת זאת, נשברים רגשית. הפער הזה – הוא אחד המרכזיים בדיון.
רכב אוטונומי: “הטכנולוגיה מוכנה, האנושות מפחדת”
מאסק דיבר גם על תחבורה אוטונומית ורובוטקסי. לטענתו, השאלה הטכנולוגית נפתרה “בעיקרה” והחסם האמיתי הוא רגולטורי: בעיקר באירופה, שמפגרת – לטענתו – בשל זהירות יתר, פחד משפטי ותרבות של עיכובים.
מאסק אוהב להציג את הפער הזה כעימות בין חדשנות לבין פחד. המדינות, מבחינתו, לא עוצרות את העתיד – הן רק דוחות את ההגעה אליו, ובדרך משלמות מחיר כלכלי ותחרותי.
חלל ומאדים: לא פנטזיה, ביטוח חיים
כמו תמיד, מאסק החזיר את הדיון למרחב הגדול יותר: חלל. מאדים, בעיניו, אינו יעד רומנטי אלא תוכנית גיבוי לציוויליזציה. עולם רב־פלנטרי הוא ביטוח חיים למין האנושי מול אסון גלובלי – טבעי, טכנולוגי, או כזה שנובע ממלחמות וטעויות.
כאן ניכר הפער בינו לבין רבים בדאבוס: בעוד הם חושבים במונחי רגולציה, יציבות ושווקים, מאסק חושב במונחי הישרדות. הוא לא רוצה “עוד רבעון טוב”. הוא רוצה שהמין האנושי לא ייעלם.
דאבוס מקשיב – ומרגיש אי־נוחות
הקהל בדאבוס לא תמיד אוהב את מאסק. חלק מהנוכחים מוקסמים ממנו – אחרים לא מסתירים אי־נוחות. לפעמים הוא מצחיק, לפעמים הוא מתנשא, לפעמים הוא יורה משפטים שמפילים את האולם לשתיקה.
אבל דבר אחד בולט: מאסק אינו מחפש הסכמה. הוא אינו מדבר כמו דיפלומט. הוא אינו בא “לחבק” את האליטות – אלא להבהיר להן שהן עלולות להישאר מאחור אם ימשיכו להתנהל במונחים של העולם הישן.
השורה התחתונה: תחזית שמגדירה מחדש את האדם
מה שנאמר בדאבוס אינו עוד דיון על “מהפכת AI”. זו אמירה על שינוי מדרגה: הבינה המלאכותית עומדת, לפי מאסק, לעקוף את האדם בזמן קצר. לא בעוד דור, לא “באיזה עתיד מעורפל”, אלא מהר מאוד.
אם התחזית הזו נכונה – והיא בהחלט לא נשמעת מופרכת בעידן שבו יכולות AI מזנקות חודש אחר חודש – אז האנושות נכנסת לעידן שבו היא אינה עוד המרכז האינטלקטואלי של המציאות שהיא חיה בה.
וזו כבר לא שאלה טכנולוגית. זו שאלה אנושית.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
MerkaziTV
מפגשים ורעיונות בענייני היום וברומו של עולם
מבזק > אילון מאסק הודיע: כבר בשנה הקרובה AI יהיה חכם מהגאון הגדול בעולם – ובקרוב יותר מכל האנושות יחד. אימאל׳ה!
אילון מאסק הודיע: כבר בשנה הקרובה AI יהיה חכם מהגאון הגדול בעולם – ובקרוב יותר מכל האנושות יחד. אימאל׳ה!
התחזית שהשמיע עכשיו המיליארדר, היזם והאיש הכי מדהים בדור הנוכחי – מכה גלים ומעוררת התרגשות אדירה בצד חרדה גדולה:
כשאילון מאסק מציג את המשפט הזה בדאבוס, הוא לא “מזהיר” ולא “מטיף מוסר”. הוא עושה את מה שהוא אוהב לעשות יותר מכל: להניח על השולחן תחזית. לא תחזית פילוסופית, לא סיסמה, לא פרובוקציה לציטוטים – אלא הערכה טכנולוגית־הנדסית, קרה וחדה, על קצב ההתפתחות של מערכות בינה מלאכותית ועל המקום שהמין האנושי יתפוס מולן בתוך זמן קצר.
ומכיוון שמדובר באילון מאסק – האיש שהצליח שוב ושוב להפוך רעיונות “בלתי אפשריים” לעובדות – אי אפשר לקרוא לזה עוד כותרת מרעישה. אפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו, להסכים איתו או להתעמת עם האגו שלו; אבל קשה להתעלם מהדבר הבסיסי: כשמאסק מצייר קו עתידי, הוא עושה זאת מתוך מעורבות ישירה בבנייה של העתיד הזה.
מי האיש הזה ולמה העולם מתעכב על כל משפט שלו
מאסק אינו עוד מיליארדר עם דעות. הוא אחד האנשים המעשיים, המשפיעים והאפקטיביים ביותר של המאה ה־21. האיש שבנה תעשיות שלמות מאפס, הזיז גבולות מדעיים, טכנולוגיים ותודעתיים, ושוב ושוב זיהה תהליכים שנים לפני שהעולם הבין שהם בלתי נמנעים.
הוא המייסד והמוביל של טסלה – החברה ששינתה את תעשיית הרכב העולמית והפכה את החשמל לאלטרנטיבה רצינית לבנזין; מייסד SpaceX – שהחזירה לארצות הברית עצמאות חללית והפכה טיסות לחלל לפעילות תפעולית ולא למיתולוגיה יקרה; האיש מאחורי Neuralink – מיזם שמבקש לחבר מוח אנושי למחשב; מקים xAI – חברת בינה מלאכותית שנועדה, לדבריו, “להבין את האמת של היקום”; ובעל השליטה ב־X (טוויטר לשעבר) – אחת מזירות השיח, החדשות וההשפעה התודעתית החזקות בעולם.
במילים פשוטות: הוא נמצא במרכז הצומת שבו נפגשים רכב, אנרגיה, חלל, תודעה, תקשורת ובינה מלאכותית. הוא אדם שמנהל מלחמות חורמה מול רגולטורים באירופה, מקיים קשרים ישירים עם נשיאי ארה״ב ובכירים במערכת הפוליטית, ומשפיע בפועל על סדר היום הגלובלי – לעיתים גם דרך משפט אחד שהוא זורק לרשת.
לכן, כשהוא מדבר על AI, הוא לא מדבר כצופה מהצד. הוא מדבר כמי שמקים חברות, מגייס חוקרים, מתחרה על כוח חישוב, ומבין היטב את המרוץ הכלכלי והגיאו־אסטרטגי סביב “המוח החדש” של האנושות.
דאבוס: לא נאום – שיחה, ובתוכה פצצה
בוועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, מאסק לא עלה לנאום רשמי מהדוכן. הוא ישב לשיחה פתוחה, כמעט לא פורמלית, מול קהל של בכירים, משקיעים, רגולטורים ואנשי מדיניות. דווקא שם, בלי מצגת ובלי סיסמאות, הוא שיגר את משפט המפתח:
כבר בשנה הקרובה – לכל היותר בתוך שנה־שנתיים – הבינה המלאכותית תהיה חכמה יותר מהאדם הגאון ביותר שחי כיום. זמן קצר לאחר מכן – היא תעקוף את האינטליגנציה המצטברת של האנושות כולה יחד.
הניסוח שלו חשוב: זו אינה “אפשרות”, זו אינה “סכנה תיאורטית”, וזו אינה “אזהרה”. זו תחזית בקצב. בעיני מאסק, השעון כבר רץ, והמחוגים זזים מהר יותר ממה שרוב בני האדם – כולל מנהיגים, משרדי ממשלה ומערכות חינוך – מסוגלים בכלל לעכל.
זה לא האלגוריתם. זה החשמל
אחד החידודים היותר מעניינים בדבריו בדאבוס היה הטענה שצוואר הבקבוק של ה־AI אינו דווקא תוכנה. לא רעיונות. לא אלגוריתמים. אפילו לא שבבים – אלא אנרגיה.
מערכות AI מתקדמות צורכות כמויות עצומות של חשמל, ומרכזי נתונים הופכים למפלצות אנרגטיות. לכן, לדבריו, מי שישלוט בייצור אנרגיה, באגירה ובניהול חשמל בקנה מידה עולמי – ישלוט בפועל ביכולת להאיץ את הבינה המלאכותית. מכאן גם החיבור שהוא עושה שנים בין סוללות, אנרגיה סולארית, תשתיות רשת, מרכזי נתונים – ואפילו חלל.
ההיגיון שלו קר ומבני:
מי שישלוט באנרגיה – ישלוט בכוח החישוב.
מי שישלוט בכוח החישוב – ישלוט ב־AI.
מי שישלוט ב־AI – ישלוט במציאות.
ולכן, עבור מאסק, השאלה אינה רק “מה AI יודע לעשות”, אלא “מי מגדיל את המנוע שלו”, “מי מזין אותו”, ו“מי מחזיק את הברז”.
AI כישות: לא עוד כלי, אלא מוח לא־אנושי
מאסק מצייר את ה־AI לא כעוד טכנולוגיה, אלא כישות אינטלקטואלית חדשה. הוא מדבר על מוח שאינו ביולוגי, שאינו מוגבל בקצב למידה אנושי, ושיכול לשפר את עצמו במהירות שהאדם לא מסוגל להדביק.
המשמעות היא נקודת מפנה אבולוציונית: לראשונה האנושות מייצרת אינטליגנציה שאינה אנושית, ושעלולה להיות עליונה עליה. לא “חכמה כמו”, לא “מסייעת”, אלא “מעל”.
האדם, מבחינתו, נכנס לראשונה למצב שבו הוא מפסיק להיות היצור האינטליגנטי ביותר בסביבה שלו. עבור חלק מהעולם זו התקדמות משחררת. עבור אחרים זו תחושת איום. מאסק לא מנסה להרגיע אף אחד. הוא מנסה לדייק בקצב.
רובוטים: סוף העבודה כפי שהכרנו – והתחלה של שאלה קיומית
מאסק קשר בין התחזית על AI לבין רובוטיקה, ובעיקר לרובוט האנושי של טסלה, Optimus. המסר שלו עקבי: זה לא צעצוע, זה לא הדגמה, זה שלב ביניים לעידן שבו רובוטים יבצעו עבודות פיזיות רבות, ובהמשך גם משימות קוגניטיביות. ואם רובוט עושה גם את העבודה וגם את חלק מהחשיבה – המבנה הכלכלי והחברתי משתנה מהיסוד.
כאן מאסק מציג חזון כמעט אופטימי: עולם שבו מחסור חומרי פוחת דרמטית, שבו מערכות אוטומטיות מסוגלות לספק שירותים ולייצר שפע. אבל בין השורות נותרת השאלה שמדאיגה כל אדם שמבין פסיכולוגיה חברתית:
מה יקרה לחברה האנושית כשהעבודה תפסיק להיות מרכז הזהות?
מה יקרה לאנשים כשמעמד, ערך עצמי, משמעות ותחושת תרומה – יתפרקו?
מאסק אוהב לחשוב הנדסית. בני אדם, לעומת זאת, נשברים רגשית. הפער הזה – הוא אחד המרכזיים בדיון.
רכב אוטונומי: “הטכנולוגיה מוכנה, האנושות מפחדת”
מאסק דיבר גם על תחבורה אוטונומית ורובוטקסי. לטענתו, השאלה הטכנולוגית נפתרה “בעיקרה” והחסם האמיתי הוא רגולטורי: בעיקר באירופה, שמפגרת – לטענתו – בשל זהירות יתר, פחד משפטי ותרבות של עיכובים.
מאסק אוהב להציג את הפער הזה כעימות בין חדשנות לבין פחד. המדינות, מבחינתו, לא עוצרות את העתיד – הן רק דוחות את ההגעה אליו, ובדרך משלמות מחיר כלכלי ותחרותי.
חלל ומאדים: לא פנטזיה, ביטוח חיים
כמו תמיד, מאסק החזיר את הדיון למרחב הגדול יותר: חלל. מאדים, בעיניו, אינו יעד רומנטי אלא תוכנית גיבוי לציוויליזציה. עולם רב־פלנטרי הוא ביטוח חיים למין האנושי מול אסון גלובלי – טבעי, טכנולוגי, או כזה שנובע ממלחמות וטעויות.
כאן ניכר הפער בינו לבין רבים בדאבוס: בעוד הם חושבים במונחי רגולציה, יציבות ושווקים, מאסק חושב במונחי הישרדות. הוא לא רוצה “עוד רבעון טוב”. הוא רוצה שהמין האנושי לא ייעלם.
דאבוס מקשיב – ומרגיש אי־נוחות
הקהל בדאבוס לא תמיד אוהב את מאסק. חלק מהנוכחים מוקסמים ממנו – אחרים לא מסתירים אי־נוחות. לפעמים הוא מצחיק, לפעמים הוא מתנשא, לפעמים הוא יורה משפטים שמפילים את האולם לשתיקה.
אבל דבר אחד בולט: מאסק אינו מחפש הסכמה. הוא אינו מדבר כמו דיפלומט. הוא אינו בא “לחבק” את האליטות – אלא להבהיר להן שהן עלולות להישאר מאחור אם ימשיכו להתנהל במונחים של העולם הישן.
השורה התחתונה: תחזית שמגדירה מחדש את האדם
מה שנאמר בדאבוס אינו עוד דיון על “מהפכת AI”. זו אמירה על שינוי מדרגה: הבינה המלאכותית עומדת, לפי מאסק, לעקוף את האדם בזמן קצר. לא בעוד דור, לא “באיזה עתיד מעורפל”, אלא מהר מאוד.
אם התחזית הזו נכונה – והיא בהחלט לא נשמעת מופרכת בעידן שבו יכולות AI מזנקות חודש אחר חודש – אז האנושות נכנסת לעידן שבו היא אינה עוד המרכז האינטלקטואלי של המציאות שהיא חיה בה.
וזו כבר לא שאלה טכנולוגית. זו שאלה אנושית.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
שתפו את המאמר
רמי יצהר
הורידו עכשיו את האפליקציה שלנו בחינם!
ותהנו ממגוון תכנים בזמן אמת לנייד שלכם